יום חמישי, 13 בספטמבר 2012

התוכי

מה יותר מתאים מלספר לכם על התוכי החדש שלנו לקראת ראש השנה?


                              ♥__________________________________________________♥

יש אנשים שמושכים אליהם ילדים קטנים וחיות קטנות כמו מגנט.
לא משנה לאן הם יילכו, ילדים קטנים וחיות קטנות (יש שיאמרו שזה כמעט אותו דבר...), ימצאו את דרכם אליהם ואז תתחיל סערה שלמה של צווחות וציחקוקים וכל מיני הנפות באויר ורעש נוראי עד שמישהו (שקצת פחות משחק עם חיות או ילדים) מבקש מכולם קצת שקט.

אני (כפי שכבר נוכחתם לדעת ולכן אין טעם שאני אעבוד עליכם ואגיד שאני כזאת...) ממש לא מושכת אלי חיות וילדים, אבל בעלי כן, ולכן כבר בראשית היכרותנו הוא החליט שאנחנו צריכים לגדל תוכי (כשהיינו זוג צעיר ואפילו עוד לא היינו נשואים ולא היו לנו עוד ילדים, אבל מי בכלל העריך את זה אז?) ובאמת, קנינו תוכי חמוד וגרנו ביחד כמה שנים.
אחר כך נולדו הילדים ושכחתי קצת מכל סיפור התוכי וחיות אחרות (באמת, ארבעה ילדים זה לא מספיק?) וחשבתי שכבר שמנו את כל עניין החיות הזה מאחורינו,  אבל בעלי לא שכח, ממש לא....

אחת לכמה זמן הוא היה אוסף סביבו את הילדים וכולם היו מסתכלים עליו בעיניים מרותקות ואז הוא היה מספר להם על התוכי:
" עוד לפני שנולדתם" הוא היה אומר בקול שקט וכולם היו מקשיבים לו בדריכות, "עוד לפני שנולדתם היה לכם אח בכור, הוא היה קטן וצהוב ומקסים וקראו לו ציפצ'וש".
כולם עוצרים את נשימתם, למרות שבאמת, הם שמעו את הסיפור הזה אולי מליון פעם, אבל תמיד זה מעניין מחדש...

"הוא היה מחונן" מספר להם בעלי, "היו לו שריקות מיוחדות שאף תוכי לא יודע..."
""הוא ידע לשרוק כמו המיקרו והטלפון, כל היום הייתי רצה לענות כי חשבתי שמישהו מתקשר..." אני נאלצת להפיג את השמחה.
"הוא לא היה סתם תוכי, הוא היה תוכי מדבר..." מקשה בעלי.
"הוא ידע להגיד בדיוק שתי מילים" אני ממהרת לתקן (כי אני מכירה את המשך הסיפור ויודעת לאיזה כיוון זה עומד ללכת, וברור שאני זאת שיוצאת הרעה מכל הסיפור הזה...).
"נכון" נאלץ בעלי להסכים, הוא ידע להגיד את המילה "שלום" וגם את המילה "מניאק" נזכר בעלי בגעגוע...
"והכי יפה" (עכשיו התור שלי להיזכר בנוסטלגיה) "היה כשאבא היה פותח את הדלת ומיד התוכי היה צועק לו "שלום מניאק..שלום מניאק"".
"ומה קרה לו?" מעיז מישהו מהם לשאול בקול נמוך
"אמא שלכם לא רצתה אותו יותר, אפילו שהוא היה הבן שלי, ואז היא הוציאה אותו מהבית" ממשיך בעלי בעצב (למרות שיש פה כשל לוגי כלשהו, איך זה היה הבן של בעלי בלי להיות הבן שלי? באמת, לא ברור...).
ארבעה זוגות עיניים מביטות בי במבטי אשמה, הם בטח שוקלים את היכולת ההורית שלי...
"הוא היה תוכי, תוכי..."  אני אומרת להם בחשש...
"ולאן הוא הלך?" הם שואלים (מן הסתם לאיזה בית יתומים ויקטוריאני בסיפור של דיקנס, לפי איך שהדברים מוצגים בפניהם).
"הוא נמסר לאימוץ" עונה בעלי במפח נפש גדול מאוד, "אמא לא רצתה אותו יותר"
"הוא הלך לסבא" אני ממהרת לתקן את הרושם המוטעה שנבנה עליי, "עברנו דירה והבית שלנו לא היה מוכן וסבא לקח אותו".
"אז הוא מת בסוף?" שואלים כל הילדים ודמעות בעיניהם
"הוא לא מת, הוא עדיין חי, סבא לקח אותו לעבודה שלו והוא נמצא שם עד היום, אפילו נסענו לבקר אותו פעם, וכשסבא פרש אז כל החברים שלו בעבודה שמרו על התוכי ועכשיו הם לא מוכנים להחזיר אותו, אפילו לא לסבא, הם אומרים שהתוכי הוא הקמע שלהם.." ("ובסוף הוא עוד יקבור את כולנו" אני אומרת, אבל רק בלב לעצמי, גם ככה כולם מחוממים עלי).

אז  אחרי כמה וכמה שיחות כאלה נאלצתי להישבר ולהרשות לבעלי ללכת ולקנות תוכי מסוג קוקטייל בגודל בינוני ובעל יכולת דיבור (לא מוכחת, בינתיים לא שמעתי ממנו חצי מילה אפילו) ומיד זכה לשם המקורי "אוקי" כי הוא "אוקי התוכי" וכך כולם קוראים לו חוץ ממני שממשיכה להתעקש ולקרוא לו "התוכי".

"התוכי" גר לו בכלוב לבן וגדול על השולחן בפינת האוכל, הכלוב שלו פתוח תמיד (כי אנשים בבית חושבים שציפור בכלוב זה מאוד עצוב)  והוא קופץ מהכלוב מתי שמתחשק לו, יורד לרצפה ומטייל לו שם תוך צווחות וצעקות בלתי ברורות (אפילו את הקול של המיקרו הוא עוד לא למד, אני חוששת שיש לו לקויות למידה), ומדי פעם מישהו (טוב, נו, לרוב אני) דורך עליו ואז כולם צועקים (הדורך והתוכי, כמובן) וכל היום אני צריכה לרוץ ולנגב את כל הריצפה עם מגבון מההפתעות הקטנות שהוא משאיר אחריו (כן, לא מספיק טוסיקים יש לי לנגב בבית..עכשיו גם התוכי...) ועולם כמנהגו נוהג.

ובכל זאת קורה תהליך קטן של אילוף (כפי שבעלי התכוון כשהוא קנה את התוכי) רק שבכיוון ההפוך, כל פעם שבעלי מרים את התוכי ומלטף אותו, התוכי שם את הראש ועוצם עיניים בהתפנקות, ואז, כשבעלי מפסיק, התוכי נושך את בעלי נשיכות קטנות ועדינות בכף היד, ובעלי, שהפך מאולף לחלוטין מיד מבין את הרמז וממשיך ללטף אותו.

                                 ♥__________________________________________________♥


אני מעלה קומץ קטן מהמון חותמות שעשיתי בתקופה האחרונה









שתהיה לכולנו שנה נהדרת ומתוקה
מלאה שמחה, אור, בריאות וחדוות יצירה
תודה לכל מי שנכנס לבלוג שלי

אוהבת אתכם
מקופלת

54 תגובות:

חגית אמר/ה...

מצחיקה אחת, איך, איך נשברת?? :)
החותמות מדהימות, אהבתי מאוד את ה"גנבתי מהספרייה של..." אני מכירה מישהו שכותב את זה על הספרים שלו כבר שנים :-)) שתהיה לך שנה טובה, יצירתית, קלה, עם הרבה שעות שינה וילדים גדולים, עצמאיים, שקוראים רק "אבא!" :-))

אנונימי אמר/ה...

יש לי שאלה-עסקים שמזמינים ממך חותמת, מה הם עושים איתה בעצם? מטביעים על חשבוניות ומעטפות וכדומה?
אם כן, הייתי רוצה את המייל שלך כדי לשאול בפרטיות כמה זה עולה :-)

Adiya אמר/ה...

אני מתה על הסיפורים שלך! תמיד מצחיקים אותי :)
החותמות מהממות! לא יודעת איזו מהן יותר!

שתהיה לך שנה נפלאה, מלאה סיפורים מצחיקים :)
שנה טובה!!

Keren אמר/ה...

ענק! חשבתי שתהיה איזון יצירה תוכיית בסוף...שנה טובה

דנא אמר/ה...

מצחיקה אחת...שתהיה שנה נהדרת שבה כוווולם ינגבו לעצמם את הטוסיק, ילמדו לכבס, לאסוף, לסדר ובכלל יהיו אחראים וממושמעים...ושתמשיכי לכתוב ולהצחיק. בריאות אושר ואהבה!

yael yaniv אמר/ה...

מאחלת לך יקירתי שתהיה לך שנה מלאת חוויות (טוב זה קצת אנוכי אבל תתגברי) שתצלחי את הכל כמו שאת יודעת, עם חיוך, שתמצאי זמן, בין כל ה"מסביב" ליצור עוד ועוד ולמצוא גם זמן לנוח ולעצמך ושתהיה שנה טובה, מאושרת, עם נחת, בריאות ואהבה
נשיקות

מיכלי אמר/ה...

האילוף ברך כלל עובד בכיוון הזה, לפחות עם חתולים ;)
שתהיה שנה טובה ומצחיקה, עם ילדים וגם תוכים שמנקים אחרי עצמם :)

זהבית אמר/ה...

היי,
זוהי הפעם הראשונה שאני טורחת לקרוא כזאת כתבה ארוכה ועוד במלי להרדם!
הצחקת אותי אהבתי את דרך המחשבה שלך וההומור הקליל:)
שנה טובה מחכה לסיפור הבא זהבית...

אנונימי אמר/ה...

חייבת לומר, שאף פעם לא הגבתי בבלוג שלך, והאמת היא שאני כמעט ולא מגיבה בבלוגים בכלל, אבל ממש חשוב לי שתדעי, שאני עוקבת אחרי המון המון בלוגים (גרה בארה"ב ויש לי הרבה זמן פנוי...) והכי אני מחכה לפוסטים שלך! את כותבת כ"כ כ"כ מדהים, שבכל פעם שאני מסיימת לקרוא, בא לי להציע לך חברות! שתהיה לך שנה מדהימה מדהימה ומלאת אושר והמון בריאות.

דפנה י. אמר/ה...

איזה כיף לקרוא אותך, תמיד אני מתגלגלת מצחוק והבחור מביט בי בתמיהה. בעיקר הקטע שאת דורכת על התוכי. הא-הא :)

החותמות מדהימות. איזה כיף לך שיש לך כאלה ידיים טובות.

שנה טובה.

אילאיל זיו אמר/ה...

את מתוקה! ואני כל פעם מחדש נפעמת ממאגר הסיפורים שלך
החותמות נהדרות!!
שנה טובה ומתוקה יקירתי

שולי אמר/ה...

דיייייי.... את כל כך צודקת לגבי האנשים הממגנטים!!! בדוק! והסיפור על התוכי חחח.. קורעת אחת!! והחותמות - אני מתמוגגת!! אחת אחת מושלמות בצורה בלתי רגילה!!!
שנה טובה וחג שמח יקירתי
שולי

פילפילונת אמר/ה...

כמה משעשע לקרוא את הפוסט שלך. מעלה חיוכים ומזכיר נשכחות (כמגדלת תוכים וחיות אחרות במשך שנים)
החותמות משגעות. שנה טובה וחג שמח

אנונימי אמר/ה...

כייף! כייף לקרוא אותך...!
תמר

טליה אמר/ה...

יחי ימי שישי , הקפה ומקופלת.
שתהיה שנה מקסימה רוויית סיפורים מתוקים כמו שלך!
החותמות מקסימות.

טליה

בעיקר פורמת אמר/ה...

את מעולה! ממש יכולתי לשמוע את בעלך מספר דיקנס (-: שנה טובה יקירתי

אסתיניק אמר/ה...

דורית יקירה,
כרגיל, תענוג לקרוא אותך!
מאחלת לכולכם שנה טובה.
החותמות מקסימות אחת-אחת.
אסתי.

אנונימי אמר/ה...

שנה טובה, מקופלת הנפלאה! את ממש מדברת מגרוני- עוד לא נולד התוכי שעשה זאת!
המשיכי להיות מי שאת עבור כולם!
מירב

לירון שבס אמר/ה...

שנה טובה ומתוקה. גם לתוכי.

עינת ספקטור אמר/ה...

תופסת טרמפ על התגובה של מישהי למעלה ^
גם אני מציעה לך חברות

פרח46 אמר/ה...

דורית,

הסיפורים שלך נפלאים כמו תמיד.
החותמות - הורסות.
מאחלת לך שנה נהדרת עם עוד המון פוסטים
נהדרים שמעלים חיוך.

Lital Mordechai אמר/ה...

איך התגעגעתי לראות חותמות חדשות שלך!!
שתהיה לך שנה טובה ומתוקה :)

יעל.קיפודים אמר/ה...

התוכי מאלף, בעלך מאולף ואת - אלופה!

KmoRakefet אמר/ה...

מותק, הפעם החותמות גנבו לך את הסיפור. איזה מעלפות. הרי יפות שראיתי אי פעם. איך אפשר להגיע לרמת דיוק כזאת ומאיפה מאיפה מאיפה הסבלנות ? הרי טעות אחת והכל הולך לפח. וואו. חבל על הזמן. מהמם.

Dafi אמר/ה...

חחחח הרגת אותי((((:
שנה טובה שתהיה לך, לבעלך, לילדים ולתוכי.
החותמות שלך כרגיל מעלפות!

בתיה אמר/ה...

ליבי ליבי לך. אני חושבת שאם התוכי אילף את בעלך, גם את יכולה לאלף אותו לנקות אחרי התוכי.

החותמות מדהימות. אולי תעשי חותמת תוכי ;-)

שתהיה שנה טובה
שנה של בריאות, יצירה וזמן שהוא רק שלך.

הפיה לולית אמר/ה...

ואוו, איזה חותמות מדהימות! את מתעלה על עצמך אפילו:)
ובקשר לסיפור התוכי, זה מזכיר לי, שפעם קראתי כתבה על אשה שאילפה את בעלה.
באמת. היא כתבה על זה ספר שלם.
תגידי לבעלך שיזהר.

שנה טובה!

חיה שורץ אמר/ה...

דורית יקרה,
כל רשומה חדשה שלך היא חגיגה של צחוק, התיאורים שלך פשוט קורעים ובמיוחד איסוף "המתנות" של הברנש החדש.
אהבתעי את החותמות ובמיוחד את "נגנב מהספריבה של" - גם אני מכירה מישהו שכותב כך בכתב ידו אבל הוא ירושלמי והם לא דוגמה, כי הם גם מחזירים ספר שלקחו.
שנה טובה ומאושרת של בריאות, שמחה, יצירתיות, פרנסה טובה ונחת מכולם.

בלעבוסטע אמר/ה...

ממה מתחילים - מהתוכי או מהחותמות??

חותמות מקסימות, במיוחד זו של הגנב.
אהבתי את הרעיון החמוד!

והתוכי??
הזכיר לי את הסיפור שלנו, על זוג תוכונים שגורם שפר עליהם פחות.
ואז בעלי הביא לי חולדה!!

אנונימי אמר/ה...

נפלא תוכי יוסי הראשון, והשני.
שנה טובה.
צריכה כבר לשלוח לך את הסקיצה לחותמת החדשה שאני צריכה.....
נשיקות
הילה

יעלילה אמר/ה...

שנה טובה ומתוקה, ותודה על הפוסטים שאת כותבת. אני תמיד מאד נהנית. נזכרתי בפוסט הנוכחי שלך בספרים של ג'ראל דארל (משפחתי וחיות אחרות, חיות ציפורים וקרובים). אני מאלה שאוהבים חיות :) אם היה אפשר גם היינו מביאים הביתה תוכי (הם אכן יכולים לחיות הרבה מאד שנים) אלא שהבן שלי אסתמטי..
תגידי את מעצבת גם כרטיסי ביקור?

Gali אמר/ה...

דחוף לקלינאית תקשורת! עדיין לא מחקה את המיקרו?
לא נעים...
;)

שנה טובה!

פוגי נעים אמר/ה...

שנה טובה לך מלכת החותמות והכתיבה הקורעת.

תודה על החותמת המקסימה! שלחתי שוב... תהיי בהקשב על סניף הדואר שלך..

נשיקות!

Yifat אמר/ה...

בדרך כלל אני לא מגיבה אבל תמיד נהנית לקרוא כאן -
החותמות מקסימות! בכל פעם אני תוהה איך את מספיקה - אני עכשיו בחופשת לידה עם התינוק הרביעי ונראה שאת מנת היצירה שלי אני אקבל רק בעוד כמה חודשים במקרה הטוב...
שתהיה לך שנה טובה ! הרבה נחת מהילדים הבעל והתוכי.
הרבה בריאות לך ולכל המשפחה.

יפעת

אנונימי אמר/ה...

מקופלת יקרה, שנה טובה ! תודה רבה על הפוסטים שאת מרעיפה אלינו שעושים את החיים שלנו קצת יותר מתוקים וקצת יותר מצחיקים, וזה הרבה מאד !
באהבה....

ורד והדס אמר/ה...

תמיד תענוג לקרוא ולא משנה על מה. ולגבי התוכי, כל הכבוד לך. אני מוכנה רק דג...למזלי גם בעלי באותה דיעה.
החותמות נפלאות !!!
שתהיה שנה שמחה ונהדרת ועוד המון פוסטים מהנים.

טושטוש אמר/ה...

שנה טובה ומקסימה
תמיד נהנת לקרוא כאן ומהתמונות

נחמה שור-סודות מחדר התפירה אמר/ה...

איזה כיף לקרוא אותך.
אני איתך, גם לא סובלת בעלי חיים, מה לא מספיק ילדים לגדל, אני צריכה גם חיות.
בנתיים אני עוד לא נכנעתי, תנחומי...
שתהיה לך שנה טובה ומתוקה, מחכה כבר לפוסט הבא שלך.

יותר מסתם יעל אמר/ה...

שנה טובה (: והחותמות!!! וואהו. כל כך מחכה למצוא כבר משהו כדי שתהיה גם י אחת משלי (:

Unknown אמר/ה...

שנה טובה ומתוקה!
אני תמיד נהנית לקרוא אותך

אמא של ניבי אמר/ה...

גדול כמו תמיד!! מצחיק, מצחיק!!
מחכה כל פעם מחדש לפרסום הבלוג שלך ויודעת שמובטחת לי הנאה.
שתהיה לך שנה נפלאה, מלאה בחוויות מצחיקות ומרובה בכתיבה.

Tamar אמר/ה...

הו יקירתי, חרגת אותי לגמרי עם התוכי הזה.
גם לנו יש תמיד לפחות כלב/ה אחד, לרוב יותר מאחד (זה כמו ילדים - ברגע שיש יותר מאחד הם משעשעים זה את זה) אבל תוכי? פיכסה! ועוד אחד כזה שצריך לעבור אחריו בכל הבית...
זה יותר גרוע מלטאטא פעמיים ביום שערות של כלבים בכל הבית (סיפור אמיתי. כל יום.)
והחותמות שלך פשוט יפהפיות! מקסים בעיני.
מאחלת לכולכם (כן, אפילו לאוקי התוכי) שנה טובה ומתוקה, צום קל וסוכה יפה.
תמר.

rachel gazit אמר/ה...

הרגת אותי עם לקויות הלמידה של התוכי.
ותשמעי, אם בעלך כבר מגיב כל יפה לאילוף של התוכי- למה שלא תתפסי על זה טרמפ? כל פעם שבא לך מילה טובה או ליטוף תנשכי לו את היד (-:

חתולי8 אמר/ה...

אוהבת אותך יותר!
אוי, אני מחזיקה את הבטן.איזו חגיגה זה כשיש פוסט חדש ממך!!!! ואז אני מתאמנת בדחיית סיפוקים ולא רצה לפתוח אותו. מחכה כמה ימים, מחכה לרגע הכי מתאים ואז, בחגיגיות...פותחת אותו ומתחילה לקרא ולצחוק ובסוף להשאר בפה פעור מול החותמות המושלמות שלך שהופכות מדהימות יותר מפעם לפעם!!
זהו. צריך לחזור לסקיצות של החותמת העתידית שלי.....
תודה מקסימה אחת על עוד פוסט נהדר, והמון איחולים לשנה נהדרת!
חתוליאור

הזמנת צימר אמר/ה...

תוכי גדול

caspit אמר/ה...

אם את מוכשרת בניגוב טוסיקים כמו בכתיבה ובגילוף חותמות אז מה הבעיה? :) למרות שאני משתתפץ בצערך, נהניתי מאוד :) ואת מגלפת, ממש, המגלפת המעלפת!!!

gonnabe40 אמר/ה...

מקופלת יקרה, בחרתי בבלוג שלך כאחד החביבים עלי . עוד פרטים תמצאי בפוסט האחרון שלי http://gonnabe40.wordpress.com/2012/10/04/one-lovely-blog-award-2/
סופ"ש נפלא וחג שמח!

עדי אמר/ה...

מצחיקה אחת :) ואיך נכנעת איך?
ואני בד"כ לא מגיבה לענייני יצירה (פשוט כי אני בורה ולא כשרונית ובמקרה שלי זה לגמרי סייג לחוכמה לשתוק בענייני יצירה), אבל החותמות יפהפיות!

שרון רותם אמר/ה...

איזה כיף לגלות פתאום פוסט שפיקששתי ולהתענג עליו.
אין עליך! תמיד כיף גדול לקרא את הסיפורים שלך ולראות את יציר כפייך.
שנה מצויינת לכם.

אמא ברשת אמר/ה...

יקירתי, אני יודעת שכבר קיבלת את ה - lovely blog award, אבל מה לעשות שאת גם ברשימה שלי?
אם לא הייתי כל כך עסוקה הייתי באה לעשות אצלך בייביסיטר כדי לפנות לך זמן לקצת יותר פוסטים :)
עדי.
http://adidror.wordpress.com/2012/10/14/%D7%A0%D7%97%D7%AA-%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%A6%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%99%D7%9D/

יעל אמר/ה...

חחח... אין, אין עלייך! אפילו שאני מאלה שנדבקים אליה ילדים וחיות (והרבה חיות...), שום תוכי לא הצליח לשבור אותי עדיין, איך נשברת, איך?

עלמה7 אמר/ה...

היא שלי!
ומקופלת עשתה אותה בדיוק כמו שחלמתי שהיא תראה...

עלמה7 אמר/ה...

סיפור מפיל מצחוק! גם לבעלי יש חלום לקנות תוכי, אבל בניגוד אליך, לי יש יותר עמוד שדרה (וגם חתול בעצם. לא נראה לי שהם יסתדרו).
תודה שוב על החותמת המדהימה שלי.
והחותמות האחרות שלך עילפו אותי לגמרי, במיוחד שחר ויצמן ונצאהשדה. איזו עמלנות, וכמה סבלנות צריך.
שנה מעולה שתהיה לך.

Maya Cohen אמר/ה...

חחח גדול! גם שלי משוגע על בעלי חיים והיו תקופות שהבית שלנו נראה כמו גן חיות.
בשבוע האחרון הוא החליט שלילדים משעמם ולכן צריך להביא להם כלב, אני מצאתי פתרון יותר טוב.. קניתי פלאזמה והושבתי אותם לראות הסוד של מיה. את הטלוויזיה לא צריך להוציא לסיבוב.