יום רביעי, 29 באוגוסט 2012

תודה לאל שזה נגמר

סדר יום כשהילדים בחופש גדול:

קמה בבוקר, כל הבית נוחר, מתארגנת ומסתדרת, נוסעת לעבודה....

חוזרת, כבר בדרך באוטו אומרת לעצמי: "נשימות עמוקות, תירגעי, תירגעי..."
פותחת בזהירות את הדלת, ארבעה ילדים דביקים ומג'ויפים שהיו קצת לבד (בימים בהם סבתא לא באה והצילה את כולנו..) רצים אלי, חלק מנשקים אותי, חלק רוצים על הידיים וחלק רוצים כסף (מושיטה באופן אוטומטי וללא מילים את הארנק הרזה והמצומק שלי...).

צועדת בחשש לסלון, התריס סגור, כלים גולשים מעבר לכיור על כל השיש, פח הזבל מפוצץ וריחני, פתיתים מארוחת הצהריים מפוזרים על כל הרצפה (תזכורת לעצמי: לא לעשות לעולם פתיתים לארוחת צהריים, אי אפשר להרים את זה מהרצפה כי זה נדבק...), אין שום אפשרות לזהות היכן נמצא שולחן הסלון, מזכירה לעצמי לנשום.

מחליטה לדחות הכל למועד מאוחר יותר (נושמת), שוכבת על הספה בסלון ומנסה לשכנע את הקטנצ'יק לבוא לישון איתי, אני שוכבת והוא עומד לי על הגב, מכריז בקול: "שלוש אבע ו..." (שזה כמובן "שלוש ארבע ו...") וקופץ לספה שליד.
אחרי איזה 15 פעם שהוא עושה את זה הוא מחליט שאולי כדאי לו להתייעץ איתי ולשאול אם אני בכלל מסכימה, "שלוש אבע ו..אמא?  כן?"   הוא שואל אותי.
"שום שלוש אבע ו.. שים ראש פה ליד אמא" אני מודיעה לו (ברוגז).
מצליחה להירדם למרות הקפיצות (לאיזה עשר דקות שבהן שמעתי מספר ילדים רוצחים זה את זה בקומה העליונה), התוכי צועק בסלון כמו משוגע (כן, נוסף תוכי למשפחה, כאילו אין מספיק רעש ובלאגן גם בלעדיו), קמה בעייפות, שותה קפה, מנסה לחשוב על סדר פעולה מאיפה בכלל להתחיל...

מצליחה לגרור את עצמי מהספה, הולכת לעשות כביסה, בינתיים הקטנצ'יק נרדם (שזה גרוע, כבר מאוחר מדי והוא לא יישן לי בלילה), חוזרת לסלון, מסדרת קצת, עושה כלים, דורכת בטעות על התוכי (בגלל שהבן הגדול שלי מרחם עליו שהוא כלוא כל היום בכלוב, הוא פשוט משחרר אותו להסתובב חופשי בסלון... )

מנקה ומסדרת לפחות שעתיים, בין לבין מנסה להעיר את התינוק שנוחר בכיף על הספה בסלון, מצליחה להעיר אותו ומוציאה את שני הקטנים (מתבכיינים ומתלוננים) לגן השעשועים, שניהם מתפלשים רבע שעה בחול ואז מבקשים לחזור כבר הביתה (חם ומשעמם וכולנו עקוצים עד מוות..).

חוזרת, עושה ארוחת ערב, שוטפת כלים, מקלחת את הקטנים, בעלי חוזר, מנסה להשכיב אותם במיטה.

לילה - נכנסת למיטה, הגדולים באים לכסות אותי יפה ולברך אותי בברכת לילה טוב (ואז יורדים לסלון כדי להכין לעצמם פופקורן ולראות איזה סרט כייפי), אני שומעת את הקטנים צועקים במיטות שלהם שהם לא מצליחים להירדם....מסמנת וי קטן בטבלת הייאוש הבלתי נגמרת...מתפללת שהזמן יעבור מהר..

סדר יום בשיגרה:

קמה בבוקר, כל הבית נוחר, מתארגנת ומסתדרת, נוסעת לעבודה....(יש דברים שלא משתנים).

חוזרת מהעבודה, הבית שקט ונקי, הקטנים במסגרות שלהם, הגדולים חזרו הביתה, אכלו ורצו לפייסבוק היקר והאהוב שלהם.
שוכבת לנוח איזה 20 דקות שלמות בלי שאף אחד קופץ לי על הגב (אבל עדיין התוכי צועק בסלון כמו משוגע, חייבת להכניס אותו לאיזה צהרון עד שעה 16:00).

קמה, מסנג'רת את אחד הילדים הגדולים ללכת ולהוציא את הקטנים מהגנים שלהם.

שותה קפה בסלון הנקי שלי, הקטנים חוזרים, אנחנו משחקים בנחת במשחקי קופסא ושומעים מוסיקה קלאסית  (טוב, בסדר, קצת נסחפתי... הקטנים רואים דורה בטלויזיה ורבים קצת, בכל זאת הם חייבים להספיק כמות מסוימת של ויכוחים ומריבות שהרי הם לא התראו כל היום).

מכבסת, מסדרת, מארגנת, מבשלת (אין מנוס, שיגרה או לא).

כל הילדים הולכים לישון

לילה - נכנסת למיטה, שקט מוחלט בחדר של הקטנים, רק הגדולים צועקים לי שהם לא מצליחים להירדם (בעיה שלהם)...מסמנת וי קטן בטבלת הימים המאושרים (עוד 18 ימים בדיוק וכולם שוב בחופשת ראש השנה, מתפללת שהזמן יעבור לאט לאט...).



                           ♥__________________________________________________♥

סוף סוף הצלחתי ליצור משהו (רק כי נולדו עוד ילדים במשפחה והם היו זקוקים נואשות לבובות)

בובת כלב (לילד)  ובובת שפן (לילדה), שניהם מהגיזרות הנהדרות (בתשלום) מהחנות הזאת.
















שתהיה לכולנו שנת לימודים נהדרת ושנה טובה.


תודה על כל התגובות החמודות שאתם משאירים לי, אני נהנית מהן מאוד
מקופלת





50 comments:

Lital Mordechai אמר/ה...

חחחח אין ספק שהתוכי מוסיף עניין למשפחה :)
הבובות האלו כל כך מתוקותתתתת!
עושה חשק לגם אחת מתוקה כזו :) אף פעם לא תפרתי בובה... אולי נתחיל?

טלי אמר/ה...

בימים מאושרים הבעל איננו ?
:)

אני מגיבה לעיתים נדירות (בבלוגים בכלל) אבל הרשומות שלך משעשעות להחריד, העם מאחורייך !

ליאת אמר/ה...

תוכי?? זה מה שעוד היה חסר לך??
רשומה משעשעת..מקווה שהשגרה תחזור מהר למעונך ותצליחי ליצור עוד, הבובות מתוקות!

Ayelet אמר/ה...

אהבתי הכל! את כותבת נהדר :)
הכלבלב והארנב (כן, ארנב, לא שפן...) מקסימים ומתוקים מאוד!!!

yael yaniv אמר/ה...

שיגרה או לא - מתה על הכתיבה שלך
הבובות מתוקות להפליא

Meital אמר/ה...

גדולה מהחיים את!

דנא אמר/ה...

בובי תזכרי שאני סיפרתי לך את זה-עוד כמה שנים השיגרה שלך תתהפך ואת לא תביני למה אמהות מקטרות בחופש... ואז תזכרי שפעם כתבת על זה ושאני סיפרתי לך... אני מציעה שתחליפי את התוכי בבובה הם לא ישימו לב.. נשיקות.

חגית אמר/ה...

מעולה!
אגב- לא פתיתים ולא אורז- ואם כבר- עדיף שילכו כולם לאכול בחוץ...
המשך שיגרה מאושרת, גם אם זמנית :)

אנונימי אמר/ה...

בשביל זה אלוהים המציא את מקדונלד(ס) לחופש של הילדים.... הלאה הבריאות, העיקר השפיות שלנו האמהות.
מהממממות הבובות. מזל שיולדים אצלך.
ובאמת הגזמתם עם התוכי. לנו היו בחוץ וזה היה סיוט.
יום אחד זה הפסיק כי הגיע חתול זר..... נשיקות
הילה

רויטל וייס אמר/ה...

חחח..מצחיקולה את.
שמחה שהשגרה טובה לך.
ותוכי??? לשכנים יש תוכי גדול בחצר שמוציא אותי מדעתי בשעות מסויימות.
מבינה ללבך :)

Inbaliya אמר/ה...

אחחח את גדולה!
בדיוק בגלל זה אני אומרת כשאנחנו יוצאים יום טיול- שיוצאים רק כשהבית נקי ומסודר טיפ טופ. כי איזה כיף זה לחזור לבית נקי, אה?
(עובד חמישים אחוז. בגלל החתולים. אצלך בכלל התוכי. נחבר 1+1 יצא אפס)

adi אמר/ה...

כרגיל את קורעת אותי....

מיכלי אמר/ה...

באמת רק תוכי היה חסר לכם :)
ואני גם רוצה כזה כלב. אפילו שאני בת ;)

pastaeveryday אמר/ה...

תמיד כיף לפתוח את היום עם פוסט שלך, החיוך מחזיק אחריו עוד הרבה זמן. והבובות.. יצאו לך משגע!

עדי אמר/ה...

כיף גדול לפתוח את הבוקר בפוסט שלך (-: כמה כיף לחזור לשגרה, ביומיים שעברו הספקתי להסתפר, לשתות קפה עם בעלי, לעשות סידורים שמחכים חודשים.. תענוג להיות חופשיים שוב (-:

אנונימי אמר/ה...

איזה כיף לקרוא את הפוסט שלך על הבוקר ולהזדהות עם כל פסיק וכל מילה...

Yafit | יפית | חלום ילדות אמר/ה...

מה כולם מגיבים על התוכי, אף אחת לא שמה לב שהאישה הזאת ישנה כל יום צהרים ויש לה ארבעה ילדים בבית?!

:-)

caspit אמר/ה...

הבובות מקסימות... אבל סדר היום שבשגרה שלך נשמע לי קצת אופטימי לא? :)
כייף גדול לקרוא את הרשומות שלך ::))

אנונימי אמר/ה...

את יותר שווה מכדור נגד כאב ראש :)
תודה לאל שזה נגמר!
הבובות מקסימות והבלוג נפלא!

galit אמר/ה...

הגיע הזמן להוציא את הספר "עלילות מקופלת"
את גדולה! כותבת מדהים ואני כל-כך נהנית לקרוא את הפוסטים שלך.
וכן, גם הבובות יפהפיות!

שלומית אמר/ה...

אם כבר, צריך להחליף את התוכי בתוכי הנורווגי של מונטי פייתון

אנונימי אמר/ה...

איזה יופי של בובות !!

מצחיקה אותי בכל פעם בפוסטים שלך

זהבית שקד

ציפי לוין אמר/ה...

רק בגלל שהבובות בסוף אז אתייחס אליהם קודם-נפלא לחלוטין!! והתובנות שלך ככ מצחיקות, כנראה בגלל שהן ככ נכונות. לצערי אני הרבה יותר חסרת סבלנות ואני מנסה להרגיל את הילדים שלי שכשאני מגיעה אני מנשקת אותם ורצה לחדר להחיף בגדים. בלי זה אני הופכת לאדם מאד מאד לא תקשורתי. אז אני מצדיעה לך-מגיעה לסלון איך שאת ונותנת לקטן לקפוץ עלייך....לחיי השיגרה שהגיעה, לחיי השקט היחסי בערבים. לגבי התוכי-את יכולה לכסות את הכלוב בשמיכה, הם בטוחים שהגיעה שעת השינה ומשתתקים. סופ"ש רגוע!

meitalyehudit אמר/ה...

לדעתי זה צריך להיכנס כחג בלוח השנה.
ממצאים שעלו בפייסבוק שלי אין יום בו ההורים מרעיפים יותר אהבה על ילדי ישראל מהיום הזה.

שגרה נעימה, סופר אמא!

מיידלע אמר/ה...

באמת, תוכי זה מה שהיה חסר כאן...

בובות מקסימות!

אנונימי אמר/ה...

היי
אנחנו לא מכירות ,
אני אמא לילד בן שנה ותשע חודשים .
השבוע הכנסתי אותו לגן אחרי שהיה איתי מיום היוולדו .
אני ברכבת בוכה משחזרת את הבכי שלו בפרידה שלא מרפה והכתיבה שלך כאן העלתה על פני חיוך גדול .
משימה לא קלה בכלל ברגעים אלו (;
את כותבת מדהים
תודה לך על שינוי אוירה שהייתי זקוקה לו כאויר לנשימה (;
סיון

chani2004 אמר/ה...

רק מהכותרת כבר התכווצה לי הבטן מצחוק!!!! שלא נדבר על התוכן השופע הומור, הייטבת לתאר את המצב בכל בית ישראל הסובל מהתופעה.. (שיש בו ילדים כמובן...)
ושאלה קטנה לסיום: קוראים לך מקופלת כי את מקפלת אותנו מצחוק???!!!

סיגל בן נון אמר/ה...

חולה על הכתיבה שלך!
אני כבר מעבר לזה. אני נעצבת בכל פעם שחוזרים לבית הספר (שוב לקום מוקדם ולריב איתם עד שיקומו? שוב הלחץ של להכין שיעורים? ושוב מבחנים? ועבודות?)

הילדים שלך קסומים!
תודי להם על שמספקים לך כר נרחב כזה לכתיבה.
והבובות? - אליפות העולם!!!

בתיה אמר/ה...

תעזבי אותך משגרה, זה משעמם :-))))))
חוצמזה, מכסים בשמיכה את הכלוב של התוכי והוא שותק לגמרי. (אם השמיכה מספיק עבה אפשר לקוות שהוא יחנק P-:.

תחזיקי מעמד שם

Adiya אמר/ה...

הרגת אותי מצחוק :)

הבובות משגעות!! לא ברור לי מתי את מספיקה!

שריק אמר/ה...

תמשיכי לכתוב בלוגים ואני כבר אדאג להוצאה לאור של הספר. את משהו בכתיבה, כישרון אמיתי, סוחפת, מעניינת, מצחיקה, מרתקת.... תעשי עם זה משהו!!!

בעיקר פורמת אמר/ה...

הסיוט העיקרי נשמע לי 20 דקות מנוחה.. גם לי יש כאלו. גם אני מתפתה להן כל פעם מחדש אבל אני קמה מהן עצבנית-רצח ובמצברוח רע-שאפילו-קפה-לא-יעזור. גלי לי, מה סוד היופי שלך?
נשיקות.

ifaa אמר/ה...

כרגיל קרעת אותי מצחוק.
כמה כיף כל פעם לקבל מייל שיש עדכון בבלוג שלך, פשוט תענוג.
גם אני חיכיתי כבר להקטנצ'יק שלי יחזור לגן ואתמול באספת ההורים גילינו כי בסוכות כל חול המועד לילד יש חופש..... (בגלל שהקדימו את מועד תחילת הלימודים), נו כבר מזמן אין ימי חופשה...
הבובות, דרך אגב, פשוט מקסימות!
יפעה

פרח46 אמר/ה...

איזה קסם של בובות!

נחמה שור-סודות מחדר התפירה אמר/ה...

נשמע כל כך מוכר,
חוץ מהתוכי!
והבובות מתוקות ממש.

אנונימי אמר/ה...

אהבתי כל כך !!!! יש לי ילדים שכמו שלך, לא מסתדרים עם יותר מכמה ימים חופש. וגם אני לאאאאא................. תודה תודה תודה לך שאת מאפשרת לי לצחוק על זה. נפלאה !

לימוריתה אמר/ה...

תוכי, זה מה שחסר עם כל הבלאגן???
מצחיקה שכמוך, מי אמר שגרה זה רע....

יעל.קיפודים אמר/ה...

כל פעם ההתלבטות הקשה הזו של - מה יותר נפלא? איך שאת כותבת או מה שאת יוצרת?
תחרות מה-זה קשה הפעם, הבובות סוף הדרך.

Ayelet K.m אמר/ה...

יקירה, אף פעם לא נמאס לקרוא את הפוסטים שלך! אצלי החופש של הילדים כלל הפעלות בבית ובחוץ מסביב לשעון שאני צריכה עכשיו לפחות חודש מנוחה!
הבובות מתוקות, הביצוע כרגיל - מושלם!
שבת שלום!
איילת

חתולי8 אמר/ה...

אוי מקופלת אהובה שלי....אין כמוך בעולם!
כ"כ אוהבת את הכתיבה שלך. ישובת וצוחקת לי כאן בסלון...
ותוכי? תוכי היה חסר לך?......
נשיקות :)

טושטוש אמר/ה...

אני נהנת כל פעם מחדש!!!

הדר אמר/ה...

מאיפה להתחיל?
מהבובות המקסימות האלו או מהניסוחים הנפלאים שלך?
אהבתי את ה-כ-ל (כמו תמיד)!

שתהיה לך, למשפחתך וכ-מ-ו-ב-ן לתוכי שנה טובה!
הדר

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
אחרי שביליתי עם ילדיך 6 ימים אני ממש לא מסוגלת להבין
איך את מצליחה ליצור עבודות יד כל כך יפות ומושקעות.
רק שיהיו בריאים, כמה קשה לדאוג לבית נקי, אוכל והמריבות
והבכיות בין לביןוהרעש של התוכי שמטריף.
כל הכבוד לך, ילדה שלי על התרפיה והמוצרים המוגמרים
היפים להפליא.
נשיקות........אוהבת.......אמא

אנונימי אמר/ה...

מצחיקה. מבינה אותך ממש!

תוכי זה מעיק.
:-P

שנה טובה שתהיה ובלי חופשים לילדים :-)
יעל scrapy girl

שרון רותם אמר/ה...

תתחדשו על התוכי :-) אין ספק שאת אמיצה.
מתה על הכתיבה שלך, נהנתי לקרא את הפוסט עם קפה ביד ובית שומם מילדים (איזה כיף שחזרו החוגים).
שתהיה לכם שנה מוצלחת. נשיקות.

טליה אמר/ה...

בשיעורים על הקומדיה והצחוק שאני מלמדת אני שבה ומזכירה לתלמידיי שהתנאי לצחוק הוא חברה כי מי שצוחק לבד הוא בעל בעיות נפשיות קשות וכל פעם שאני יושבת מול הפוסטים שלך אני עוברת על החוק הזה לגמרי. נקרעת מצחוק ונרגעת מנחת שאני לא לבד בעולם הזה עם צרותיי האמהיים...שתהיה שנה נעימה. את מופלאה.

אדונית התבלינים אמר/ה...

הורס!! מזדהה עם בעיית התוכי ...

אפרת אמר/ה...

יקירתי - סופסוף הצלחתי להגיע לכתוב. הבלוג שלך היה פתוח לי שבוע על המחשב! איזה כיף זה השקט הזה!
למה התוכי בעצם בסלון ולא בקומה למעלה?
וממש הזדהתי עם הפתיתים --אני מקללת את הקינואה - והיא הרבה יותר חלקלקה - אבל עכשיו רכשנו רובוט ניקיון - תשמעי זה ברכה!
ומה שתפרת בכלל מדהים,
מתי את באה לירושלים?

עדי אמר/ה...

גמרת אותי עם התוכי. איך לא עמדת כשומרת על הסף וסירבת?? רק דגים, ורק בתנור.
וכל הכבוד על התיאור האותנטי. זה היה כל כך חי שבאיזשהו שלב לגמרי הזדהיתי ונמלאתי ייאוש. הייתי צריכה ממש להזכיר לעצמי שכבר נגמר..

יעל אמר/ה...

חחח... הרגת אותי! אני משלימה עכשיו חוסרים מהתקופה האחרונה, ואין ספק שאצלך זו הנאה צרופה. התוכי עוד חי? ה"דורכת בטעות על התוכי" גמר אותי מצחוק... את גדולה מהחיים, מתי הספר?