יום חמישי, 26 במאי 2011

שישי בבוקר

הפוסט הקודם שעסק בהדרכה הביא עמו שלל תגובות, אחותי למשל שאלה אותי למה אני מעלה כאלה פוסטים משעממים, או בלשונה: "מה זה כל ההדרכות השטותיות  האלה שאת מעלה, למה אין סיפור...?"
"אבל זה בלוג של י-צ-י-ר-ה, כאילו?" אני עונה לה תשובה תרבותית ומעמיקה.
"בסדר, בסדר, יצירה, אבל את מי זה מעניין?" עונה לי אחותי ובכך מחמיאה לי (על כתיבתי) וקוטלת אותי (על כל השאר) בו זמנית.

ולכן, לאור ההתעניינות בחיי (לפחות מקרב בני משפחתי הבלתי יצירתיים בעליל) אספר לכם קצת איך נראים בקרי השישי שלי.
בכל ימות השבוע אני קמה מוקדם מאוד, שולפת את התינוק המתבכיין ממיטתו ומניקה אותו בעודי מנקרת קשות, מחזירה אותו למיטתו (כל הטקס הזה בשביל שהוא לא יעיר חלילה וחס את אבא שלו לפני שהשעון המעורר מצלצל. התינוק סבור שהוא פג וצריך לאכול בממוצע כל שעה-שעתיים), ואז אני מתארגנת לי בזריזות והולכת לעבודתי בכריית פחם עוד לפני ששאר בני המשפחה התעוררו.

יום שישי בבוקר (אם לא ידעתם) הוא תורם של כל אלה שהתפננו במשך השבוע ויצאו מוקדם מהבית, להכיר את הרגלי הבוקר המגונים של שאר בני המשפחה. זה לא רק אצלנו, בשעה שאני יוצאת מהבית אני רואה את השכן שמולי (מח"ט בצבא) מקבל פקודות מבתו הקטנה. את השכן שלידי (קצין במשטרה) משדל את בנו הקטן לנעול נעליים, ואת השכן שלידי (משהו במוסד? איש שב"כ? מרגל? עד היום לא הבנו בדיוק מה הוא עושה ולמה אבל הוא זכה בינינו לבין עצמנו לשם ג'יימס (בונד יענו) רב עם הילדים שלו על מי יישב איפה באוטו.
כולנו עצבנים, מזיעים וניכר בנו כי אין לנו שום ידע ונסיון בתחום.

אבל אני מקדימה את המאוחר, עד שלב ההגעה לדלת (שזה שלב מעולה בהתארגנות הבוקר)  אני צריכה קודם להעיר את ילדיי ולארגן אותם.  דבר ראשון, אני מתחילה לעבור בין המיטות שלהם ולגרד להם את הגב בעדינות עד שהם מואילים להראות סימני תזוזה ראשוניים, כשאני רואה שהם מסתובבים על צידם השני אני פותחת בזהירות את התריס (ואז הם אומרים לי: "די, אמא, איך אנחנו שונאים שאת עושה את זה, אבא אף פעם לא עושה את זה בבוקר....) ובינתיים אני מסדרת להם קצת את החדר תוך כדי חבטות עדינות של דלתות הארון וטריקות מגירות (ואז שוב הם מתמרמרים על התנהגותי הבוטה, אבל מה אני אשמה שלפני השינה הם מעיפים כל מה שהם מצאו בחדר על השטיח ואז הלכו לישון....).
ואז סוף סוף הם קמים והולכים לשטוף פנים ולצחצח שיניים.

זה נכון רק לגבי שני הגדולים, שאמנם מעירים לי שאני מציקה להם על הבוקר אבל איכשהו מצליחים להתארגן.
שני הקטנים דווקא קמים חמודים מאוד (אבל זה עובר להם אחרי שלוש דקות), ראשון מתעורר התינוק, עומד במיטה שלו וצועק לי את המילה "אבא" על כל הטיותיה השונות ("אבא, אבי, אב, אבאבאבא, אבוג'י, וכדומה... כל מה שיכול להישמע כמו אבא ולא נשמע בוודאות כמו "אמא").
ואז כמובן שאני מזנקת ושולפת אותו ממיטתו וטורפת אותו בנשיקות. מצהלות השימחה מתעורר גם הפעוט, בהתחלה הוא שוכב במיטה שלו בעיניים עצומות ומחייך ואז הוא מושיט לי שתי ידיים כדי שאוציא אותו, (ופה, יקיריי,  מתחילה בעצם הטעות), מרגע שהרמתי אותו ממיטתו ועד הרגע שבו אני מנשקת אותו לשלום בתוך הגן שלו, אסור שכף רגלו תיגע בריצפה בשום שלב, ולכן כל התארגנות הבוקר צריכה להיעשות בריחוף (מי אמר טעות של טירונים?)

אחר כך הם הולכים לאכול ("אבל לא בא לי" אומר אדון "לא בא לי" ) והגדולים מעירים לי לא לעשות סנדביצ'ים כמו שאני תמיד עושה להם אלא כאלה כמו של אבא, "אבל מה זה אומר בדיוק, כמו של אבא?" אני מנסה להבין, "כמה דרכים יש להכין סנדביץ' עם שוקולד?"
ואחר כך מצחצחים שיניים, ופנים, ומתארגנים ("אבל לא בא לי, כבר צחצחתי לפני השינה...") ועושים פיפי ("אבל אין לי, ולא בא לי, טוב, אז תרימי אותי לשירותים"....."ולזה אתה קורא אין לי?" )

ואז חיפושים אין סופיים אחרי סנדלים שנעלמו וקשתות לשיער וחולצות לבנות נקיות עם סמל בית ספר (שזה כבר בהגדרה דבר והיפוכו, איך חולצת בית ספר יכולה להיות לבנה? איך? הרי ברגע שהחולצה מבינה שהיא הולכת להילבש על הילדים שלי היא הופכת לאפרפרה, סמרטוטית וקטנה בשתי מידות...), ותינוקות שמקקקים בשניה שעמדנו בדלת וילדים קטנים שזחלו חזרה למיטה מיד אחרי שעברו סירוק יסודי (כולל הרטבה של השיער ליישור הקסדה) ואמא אחת שצועקת על כולם ללכת לאוטו כי כבר חמישה לשמונה ואבא אחד שנשאר במיטה (כי שוב, זה תורם של האומללים שכל השבוע דאגו לעצמם וברחו מהבית מוקדם, ובצדק...) ועוד מעיז לצעוק שנהיה יותר בשקט.

בשמונה ועשרה אמא אחת ותינוק אחד (חסר מסגרת ביום שישי) חוזרים הביתה עייפים מאוד, כמו שאנחנו פותחים את דלת הבית (אחרי שכבר פרקתי את התינוק מכסאו) אני מקבלת הודעת sms מהבת שלי שהיא שכחה את תיק הציור באוטו ושאביא לה אותו (זה בלשון פקודה, לא בקשה), ואז אני מסתובבת וחוזרת שוב על הכל ונכנסת הביתה יותר מאוחר רק כדי לגלות שהגדול (הידוע בשם "מר חסר אחריות") שכח כרגיל את הסנדביץ' המושקע והמיוחד שהכנתי לו (טוב, סתם, זה סנדביץ' עם שוקולד, אבל השתדלתי...).

לפעמים אני מצטערת שאני לא עובדת גם ביום שישי.


וקצת חותמות (כי זה בלוג יצירה, כאילו?)










שיהיה סוף שבוע מעולה
ותודה על כל התגובות שלכם

תחשבו עלי מחר בבוקר, כשתקומו לכם בנחת ותלגמו את הקפה שלכם ותקשיבו ברקע לציוצי הציפורים.
באהבה,
מקופלת

46 תגובות:

רינת החדשה אמר/ה...

את מצחיקה!!
אמנם יש לי רק אחת (ואחת בדרך) אבל אני מבינה לליבך..
זה שהבאת 4 כאלה אומר משהו טוב למרות כל זה לא?
ותמשיכי עם היצירה! את עושה דברים מקסימים!!

חגית אמר/ה...

טוב, כשאני אתעורר מחר בחמש וחצי בבוקר (בפעם השלישית), אני אחשוב עלייך. :) הצחקת אותי מאוד, בעיקר עם עניין הריחוף וההמולה הכללית (גם אצלינו היו ארבעה ילדים. אצלי זה לא יקרה! :)).

Little Wheel אמר/ה...

אנחנו תמיד חושבים עלייך! את מקסימה בכתיבה שלך וגורמת לנו תמיד להעלות חיוך שהדברים קורים גם לנו :)

Adiya אמר/ה...

אני קוראת, צוחקת ומה זה מזדהה! (למרות שיש לי רק 2...לא יודעת איך את עושה את זה עם כל החבר'ה שלך!)
תמשיכי לספר על מעלליך, שלא ארגיש לבד פה בחושך ;-)

והחותמות כמו תמיד מעלפות! (מה יהיה? מתי אני אזיז את עצמי להכין גם??)

Keren אמר/ה...

דבר ראשון קיבלתי אתמול מתנה ליומולדת חותמת מאמממממת מעשה ידיך. איזה כיף לי!!!!
וחוצמזה אני דווקא זו שישנה ביום ששי כשהבעלול המסכן שככה יוצא בשעה לא הגיונית כל בוקר לעבודותו כרופא מפרגן לאשתו הדי מובטלת לישון עוד קצת בבוקר ומוציא במקומי את הרביעיה שלנוץ אז כל הכבוד לו וגם לך.

הניק זיקוקית תפוס אמר/ה...

מקופלת תעשי לי ילדדדד-חותמת! מיד כשאני אצליח להחליט מה אני רוצה עליה... הן מושלמות החותמות שלך. ולעניין החיים שלך, אני רוצה יום אחד להגיע אליך הביתה כדי לראות מה באמת קורה שם :-) אני אגיד לך מה שאני אומרת תמיד, את תראי שיום אחד before you know it תגלי שאת יכולה לישון מאוחר בשישי בבוקר כי הם כבר יתעוררו לבד וילמדו שלמרוח שוקולד על לחם הם יודעים לעשות לבד וגם לצאת לבד לבית הספר וכל זה תוך כדי שהם מקפידים לשמור על שקט כי אמא שלהם ישנה, הנה לך משהו לצפות לו!

סאלי קוגן אמר/ה...

מקופלת יקירתי, את גורמת ליום המעייף הזה שעברת להישמע כמו יום כיפי וקליל, לדעתי כל אמא צריכה להתאוור מדי פעם בבלוג שלך, במיוחד כשהיום יום הופך למעיק ...
והחותמות - מדהימות ! את כזה כישרון גדול !!!
סאלי קוגן

ציפי לוין אמר/ה...

מצחיק וכיף כיף לקרוא!! יש לי רק שניים, ואת הצעקות של הגדולה, בת העשר שמעתי אתמול בטיול עם הכלבה...חזרתי הביתה, והיא פשוט לא רצתה ללכת לבית ספר. הקטן תמיד מחייך בבוקר, והיא זעופה, ורוטנת. (דרך אגב היא לא מפסיקה להזכיר את הרשג"ד " הג'ינג' והמחוצ'קן" של הבת שלך-ככ מחקנו מהפוסט ההוא). ימי שישי אחרי הילדים זה סידורים וזמן לקפה משותף עם בעלי היקר. לזה אני מחכה, מחר. סופ"ש נפלא.

Orit אמר/ה...

ציוצי הציפורים הללו גורמים לי להתעררות מוקדם יותר מהצפוי... אבל מה יש לי את השקט............

יעל אמר/ה...

חחח... גדולה!
לא מצחיק בעליל בזמן שזה קורה, אך בהחלט משעשע לקרוא אותך מספרת על זה...
החותמות - כרגיל משגעות!
יעל/הבית של יעלי

אנונימי אמר/ה...

כמו שאמרתי לך, כשאני רוצה לצחוק בפה מלא אני באה לפה! אני מתה על הכתיבה שלך, אני ממש יכולה לדמיין אותך עושה את הכל כשהפעוט תלוי לך על הידיים חחחח!

והחותמות כרגיל מהממות! גם אני, כשאני אחליט מה אני רוצה על שלי, אזמין אחת!

ותגידי לאחותך, שזה בלוג יצירה ושהדרכות תמיד מתקבלות בברכה... אז....

נשיקות, מירה

ורד והדס אמר/ה...

קודם כל היצירה...אהבתי את החותמות במיוחד כאני מתחילה להכיר חלק מהן על פני הרשת...וכתיבתך מצחיקה ומהנה, טוב זה משהו שכבר כתבו לך כ"כ הרבה, אז רק אוסיף שגם אני מזדהה לעיתים ואוהבת את הפוסטים !
ממני, לוגמת הקפה שלא מוותרת עליו אפילו אם זה רק לכמה דקות בבוקר מוקדם (-:
סופ"ש נעים.

אנונימי אמר/ה...

סליחה ומחילה אבל אני עם אחותך.

לגבי התארגנויות בוקר: כשכבר עולה הצורך לשלוף את הילדות בשעת בוקר מוקדמת ולשנע אותן לאנשהו (זה קורה רק פעם בשבוע ורק בעונת החורף. השבח לאל), השיטה שלנו היא לצמצם את התארגנות הבוקר ל: פיפי (מי שצריכה. לא לשכוח שתמיד אפשר לעצור את האוטו באמצע האוטוסטרדה ולעשות בשוליים!), התלבשות (מי שחשוב לה לישון עם פיג'מה. מבחינתי שילכו לישון עם הבגדים של מחר), הליכה לאוטו (יש אבא שיכול לסחוב אז לא חייבות) וזהו. מי שרוצה לבחור מה יוגש לה בארוחת הבוקר מוזמנת.. אה... להישאר ברצון. שיגידו תודה שאני מגישה להן ביצה קשה כשהן אומרות שהן רעבות (זה רפלקס. איך שיוצאים מהחניה הן מתרעבות).
אם הייתי צריכה לעשות את זה כל יום בטח הייתי הולכת להיות אופה או משהו. זאת עבודה שעובדים בה גם ביום שישי...

אורנה אמר/ה...

חותמות מקסימות.

האם את יכולה ליצור עבור חותמת?
כשאני בודקת מחברות של כיתה א-ב רציתי במקום מדבקה של חייכן משהו קצת יוצר מעניין ושיהיה כתוב בדפוס
יפה ובמקום אחר את שמי
אולי איזו ציפור עם בועה ליד המקור שאומרת יפה
ובקטן באיזה מקום את השם שלי?
אם את מוכנה אשמח לראות איור
כתובתי benet1@walla.com

תודה

אילאיל אמר/ה...

ת'געגעתי!!!
כאילו????!!!!

אנונימי אמר/ה...

ואני בבוקר שישי מתענגת וצוחקת מהרשומה שלך.
נראה לי כאילו לקוח מסרט של וודי אלן.
החותמות שלך מטריפות, אהבתי אותן וביחוד את של תומר......
חיבוק ושבת שלום.
רחלי

אנונימי אמר/ה...

שישי בבוקר, הדבר הראשון שאני קוראת עם הקפה - הבלוג שלך. שנון וקולע כהרגלו!

אנונימי אמר/ה...

אצילנו הבעל (שיום שישי זה התור שלו) מצא פטנט - הוא יוצא לרכיבות אופניים מוקדם בבוקר וכך מפיל עליי גם את יום שישי.
מזל שפעם בשבוע יש את יום שבת!(-:
החותמות מקסימות.

רחלי גזית

דוכיפת אמר/ה...

4????
אני עוברת פחות או יותר מה שאת עוברת עם השניים הקטנים כי הגדולה שלי בת 5 (עוד 3 שבועות..) והקטנה בת 1.3 . אני סיימתי את פס הייצור ובעלי יכול להתפוצץ, אני לא חוזרת על זה שוב (על ההריון הייתי חוזרת מליוני פעמים, רק לא על מה שבא אחרי הלידה)
אצלי הנוהל הוא ברור- אני בת ליוצאי שירות קבע, אפילו הכנתי מגנטים עם השלבים שאותם הילדה מסדרת לפי הסדר אחרי כל פעולה, זה אמנם נמשך חודש או חודשיים ותמיד מתחרבש אחרי החגים, אבל אני מחזירה אותה למוטב.
לגבי קנאת "אבא", אצלי זה בדיוק כמו שתיארת, השבוע היא התחילה גם לומר אמא.. הגדולה מנצלת את זה ולפעמים את פעולות ההכנה לשינה או הקימה בבוקר רוצה שמישהו יסתכל עליה, היא לא מוכנה שאני אסרק לה את השיער (אני ברירת מחדל כשהוא או אחת הסבתות לא נמצאים) ודווקא אני זאת שהגתה את רעיון הקרם לשיער.. אני זאת שמסרקת טוב יותר.. אבל היא צריכה את זה לעצמה אז הפסקתי להתעקש ולהעלב..
לגבי הכריך של הבן.. זה יום שישי, יום קצר, שיפסיק להתפנק ויאכל אותו כשיחזור.. אני מציעה להעלות את הרף ולהמעיט את הפינוקים- שכחת, תתמודד, אל תשלח את העבד לתקן את הטעויות שלך! בעלך יוצא לעבודה במהלך השבוע? אם כן אז הוא לא יכול לעשות את השליחויות לילדים אחרי שהוא מפקיד אותם בשערים, לא? אז גם לך לא צריך להיות שום עניין לשרת אותם כל עוד הם במסגרת משרד החינוך.. :)

אנונימי אמר/ה...

הנה, הנה... לפי החשבון שלי ממש בשניות אלו את נכנסת חזרה הביתה עם התינוק על הידיים מסיבוב הסנדביץ'. אני יושבת בעבודה, עם כוס קפה, קוראת את הרשומה הזאת, ומיד מצפוני מתחיל לייסר אותי.
תענוג של פוסט אבל מכיוון שהחותמות כל כך יפות, אני לא לגמרי עם אחותך. אני מהחצי חצי... ובלבד שקצב פרסום הרשומות פה יתגבר. לפחות פעם בשבוע, ביום שישי בבוקר, שנוכל להתענג עלייך :-)

יעל. קיפודים

טליה אמר/ה...

יופי !!עכשיו שאגות הצחוק שלי העירו את בעלי שישן כי יום שישי זה תורי לעשות סבב השכמות/סנדויצ'ים/תיקח את הרטלין/גן /בית ספר.
איזה כיף לשמוע שותפות לסיוטי שישי בבוקר...את אדירה , (כבר אמרתי וכנראה אמשיך עוד לומר לעד...)!!והחותמות ? מקסימות.

מושית10 אמר/ה...

דרך נהדרת לתאר את בוקר יום שישי..מזכיר לי ימים רחוקים. מה שיפה שאת לא שוכחת לתאר אף רגע ובצורה כל כך מבדחת. מתי הספר?...החותמות נפלאות ונדמה לי שכבר שאלתי אותך אם החותמות שאת עושה מתאימות גם להטבעה בחימר. ז"א שיש להן עומק רב.

רותי צחורי אמר/ה...

אין עלייך!!!!!!!!!! למה נגמר הפוסט??? רציתי עוד קצת. לפחות כך אני מתנחמת בעובדה שצרת רבים חצי נחמה. נשיקות אמא מהמממת!!!

בעיקר פורמת אמר/ה...

את כבר יודעת שהעיקר זה שקוראים להן "חולצות לבנות" הן לא באמת חייבות להיות לבנות.. הכל בחיים עניין של הגדרה (-: רשומה מעולה התגעגעתי כבר כ"כ..

השכרת ציוד לאירועים אמר/ה...

איזה מקסים !

אנונימי אמר/ה...

בדיוק היום החולצה הלבנה-אפורה-דהויה נעלמה. אז הלבשתי לה תכלת בהיר, כאילו מישהו שם לב....
חותמותיך יפהפהיות ומזכירות לי שאני צריכה אחת!
ואחותך צודקת... את כותבת כל כך אמיתי ויפה שחייבת עוד ועוד.
וזה שלתינוק אין מסגרת זה מחדל! חפשי תיכף ומיד אחת!
הילה

Karni אמר/ה...

כרגיל, הכתיבה שלך הורסת.
בפסקה השלישית מצאתי את עצמי כמעט נופלת מהכסא מרוב צחוק. אני מעריצה אותך על היותך אמא ל-4 ילדים ובעיקר על דרך ההומור שבה את בוחרת ללכת כל פעם מחדש.

אחותך אמר/ה...

מהממת כרגיל.
ואני שמחה לראות שצדקתי.
צריך מינון נכון - הרבה הרבה סיפורים משעשעים שלך
וקצת יצירות שיקשטו את הכתוב ויצדיקו את הבלוג.
אין עלייך!

אנונימי אמר/ה...

את כותבת נפלא! תמשיכי

אנונימי אמר/ה...

החותמות שלך מהממות! אני שוקלת להזמין לי אחת...!!
היצירות שהעלית כאן תמיד מצאו חן בעיני.
אבל.....אחותך....אה....צודקת....גם אני רוצה עוד סיפורים! הרבה! בכישרון הנפלא הזה שלך!!! עוד.......
ליאור(חתולי8)

27.5.11

דנא אמר/ה...

יש לי הצעת יעול-סדנת יצירה עם חברות כל יום שישי! גם הבעל יחזור לשנע את הילדים בבוקר , גם את תהיי בחברת בנות שממש אבל ממש יודעות להעריך את יצירותייך פלוס יאכילו וישקו אותך... איזה כיף לצחוק ככה על הבוקר. והחותמות פשוט להזיל עליהם ריר-רק שאני אחליט כבר מה אני רוצה שיהיה על שלי... נשיקות מלא.

מיכל פלד אמר/ה...

אני בעד הגם וגם
מחכה לפוסטים שלך ונהנית מהכל מילה, תמונה ומה שביניהם
אני כל כך רוצה כבר חותמת שלך - אוף למה עוד אין לי רעיון לחותמת...

מיקוש אמר/ה...

הרסת אותי לגמרייייי את מצחיקה מאד!
ילדים זה שמחה ילדים זה ברכה :-))
ואיזה כיף שהחותמת ההורסת שלי שם את מוכשרת בטירוף ושימשיך להיות בלוג מגוון כמו שלך סיפורים הורסים מהחיים, יצירות, הדרכות.

Hatuli אמר/ה...

מעכשיו, בכל בוקר כשאני אחליף את החיתול שהתמלא בקקי בשניה שכולנו היינו על סף הדלת כדי לצאת לענייני היום אני אחשוב עלייך :-)

אנונימי אמר/ה...

מצחיק ומקסים!!!
ואני כמובן אוהבת ביותר גם את היצירתיות!
שיהיה לך שבוע נפלא :)

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
רק שתהיי לי בריאה, כמה כוחות וסבלנות צריך ואת ממחישה את זה אחד על אחד ואני ממש רואה את הילדים מול עיני וחשה באוירה שבבית.

את גם מחזירה אותי כמה שנים טובות אחורה כשאתם הייתם ילדים ואני זו שיום יום הערתי, הלבשתי, הכנתי סנדביצים והכנסתי לכם ישר לילקוט כדי שלא תשכחו והנה זה חולף עובר והיום אני מתגעגעת לתקופה הזו. עם כל הקושי, זו התקופה הכי יפה בחיים שהילדים הקטנים כל כך תלויים וצריכים אותך ולכן אני אומרת תהני מכל רגע. וכל עוד הילדים בריאים - הכל בסדר.
נשיקות.........אוהבת........אמא

צרויה אמר/ה...

אני אוהבת את הכתיבה שלך.
וגם את היצירות שלך [אל תכריחי אותי להכריע בין ה-2...].
את נהדרת! אשת חיל! סופר אמא. הלואי עלי כשאגיע לשלב... :)

אנונימי אמר/ה...

יום שישי בעלי הוא ש"מפזר" את הילדים.
במשך השבוע אנחנו יוצאים בשתי נאגלות.
(הסנדוויצ'ים עלי ;-))
נאגלה ראשונה 7.20 פונקט על השעון אני לוקחת לבי"ס את הגדולים ונגלה שניה 7.45 (מאוד נזיל) בעלי לוקח את הקטן לגן!
מי שלא מוכן בנאגלה הראשונה יוצא עם בעלי, אני פשוט לא מחכה.
לא פעם הם רצו אחרי, סנדוויץ ביד אחת בקבוק שתיה ביד השניה, תיק שני טון על הגב ותוך כדי שורכים את שרוכי הנעליים!
לא תאמיני במשך השנה אולי פעם אחת הם פספסו...
(ת'אמת אני סוחבת את התיק של הצעיר יותר ומתקשרת לבעלי שיזרז אותם.)
כדי לזרז את הבן הקטן, אני פשוט מאיימת עליו שאם הוא לא קם בזמן אני פשוט לא אתחתן איתו.
מכיוון שהוא עמוק בשלב האדיפאלי, זה עדיין עובד!

החותמות יפיפיות והכתיבה נפלאה כתמיד!

אנונימי אמר/ה...

למעלה
אימוש5

Smadar - LoolaB אמר/ה...

כ"כ מוכשרת ! במילים ובגילופים ובכלל...
קרעת אותי מצחוק... כתמיד :)

עינת אמר/ה...

וואו! איזה מזל שאני לא לוקחת בשישי בבוקר את הילדים, מזל שהצלחתי להרגיל את יד ימיני לעשות את זה...
הפוסט מצחיק והתגובות גם, צחקתי בזמן שקראתי (כרגיל...איך אפשר לא לצחוק כשקוראים אותך?)
נשיקות ובהצלחה עוד יומיים...

artoholic rabbit אמר/ה...

כריית פחם אה? העיקר שיש לנו כור מחצבה, מכל הכאב והייסורים נולדים האנשים היצירתיים. ס'אמק עם השישיים האלה, אין חיים...
(כמו תמיד, מתה עליך)

אנונימי אמר/ה...

אחד הדברים שהכי אתגעגע אליהם באנגליה זה סופי השבוע הארוכים, יום שישי הילדים עוד בבית הספר ואז יש שבת ראשון....תענוג, עם זאת עבודה קשה להורים כמובן!!!! הצחקת כרגיל והחותמות משגעות!!!!
זהר

veroque אמר/ה...

כמה צחקתי....
פלוס... השתכנעתי להסתפק בשתיים שלי....:)
החותמות מקסימות והחותמת (הראשונה) הגיעה לביתה החדש והתקבלה בהתפעלות גדולה.

אפרת אמר/ה...

אני לא זוכרת מתי צחקתי כל כך הרבה.
כולם נכנסו הביתה לראות אם הכול בסדר איתי,
וגם אחרי זה עוד המשכתי לצחוק ברציפות עד סוף הפוסט.
זה כל מה שיש לי להגיד.
תודה שאת כל כך מצחיקה.

Tamar אמר/ה...

הוי, צחקתי כל כך.
ובוודאי שאת עובדת ביום שישי, למרות שאולי את מתכחשת לזה. והקטע הזה של חולצות לבנות בימי שישי?!?!?!
מי הגה את זה? בטח סאדיסט-כובסות אכזרי במיוחד.
יש את הסיפור הזה במיתולוגיה היוונית, על ייסורי טנטלוס...