יום חמישי, 11 ביוני 2009

המירוץ המטורף של החיים

תגידו, איך אתן מספיקות הכל? זה לא מטורף קצת הקצב חיים הזה? כי אני למשל לא מספיקה כלום.

הנה דוגמא קטנה לשבוע האחרון:

יום א' - התחיל מזה שקמתי חצי שעה אחרי הזמן (אני אפילו לא יכולה להגיד שהשעון לא צלצל, פשוט לא שמתי שעון, לא יודעת מה חשבתי לעצמי...), ריצה מטורפת לעבודה תוך כדי תפילה חרישית שתהיה לי חניה (והיתה, תודה אלוהים).
בצהרים כבר לא יכלתי לנוח את חצי שעת (שנת) היופי שלי כי כאמור בזבזתי אותה בשינה בבוקר.
אחה"צ טיול בחום אימים בשכונה תוך שהתינוק קשור (שלא לומר אזוק) בעגלתו.
ערב- בא איזה אבא מהוועד הכיתתי של ביתי (שאצלה אני עובדת במשרה שניה) כדי שאכין הזמנות למסיבת סוף שנה וישב שעתיים....(נו, ברור, כל אבא מנסה לא להיות בביתו בשעות אוכל-אמבטיה-השכבה...)

יום ב' - קמתי בזמן דווקא אבל שוב לא יכלתי לישון בצהריים כי לא היה פירור מאכל או משקה שניתן היה לדחוס אותו לפה כך שאני כרגיל בקניות.
לילדה (הבוסית, יצור קטן וזהוב שאת כל צווארה אני כמעט ומקיפה בכף ידי האחת....) יש מליון שיעורים בחשבון, לחרדתה הרבה אני לא מרשה לה ללכת לחברה כמנהגה בכל יום, אלא מכריחה אותה לעשות שיעורים בחשבון (אנחנו במירוץ לסיום חוברות הלימוד כנהוג בכל שנה בתקופה זו) וכל אחר הצהרים אנחנו לומדות כמה אבני חן אפשר לשבץ ב- 7 תליונים (זה לא כזה פשוט כי בכל תליון נכנסות 6 אבנים ואת זה לקח לי 4 שעות להסביר).
בינתיים התינוק מפרק חבילת מגבונים אותם הוא זורק בחדווה ברחבי הסלון ואחיו הגדול הזמין בערך את כל ילדי השכונה להכניס לי בוץ הביתה (לשחק פינג פונג בחצר).

יום ג' - שיט, לחברה של הבוסית יש יום הולדת מחר ואין לי מתי לקנות מתנה, אני רצה לקניון (על חשבון המנוחה שלי, אלא מה?), מחזירה את הגדול מחבר, קופצת להחזיר את התינוק מהמטפלת (שבינתיים בלי להודיע לאיש קיבלה תאומים בנים ועסוקה בעיקר בלהרגיע אותם ובלהתעלם מהתינוק הפרטי שלי שאמנם הוא חמור גדול אבל זקוק לפעמים לאיזה תעסוקה, חוץ מלתת כאפות לתינוקות החדשים), מורידה את הגדול בחוג.
חוזרת הביתה כדי לנקות שירותים, איזה כיף, יש בבית 3 חדרי שירותים וכולם בפעילות מלאה (מקוקקים כפי שאומרים במחוזותינו).

יום ד' - שיט, מחר אני אמורה לארח בית חם (6 ילדים מכיתתה של הבוסית אמורים לבוא לשעתיים של שבירת הבית, אכילה חופשית בסלון, ויצירה כלשהי אותה נצטרך להביא למחרת לכיתה על מנת להוכיח שלא רק ישבנו וראינו טלויזיה), הבוסית צריכה להגיע ליום ההולדת מה שאומר שהיא צריכה להתקלח, להתלבש הכי יפה בעולם ולסדר את שיערה, אני לעומת זאת מגיעה ליום ההולדת כשסמרטוט הרצפה הכחול שלי נראה כמו מיליון דולר לעומתי (אני לא אפרט, חבל).
בדרך אנחנו נאלצות לעצור ולעשות איסוף של חברות שלה (כולל החזרה) שהאמהות שלהן היו יותר חכמות ממני והצליחו לסנג'ר אותי (הן עוד ישלמו על כך, הכל רשום...).
בזמן שהילדה חוגגת ביום ההולדת אני והתינוק עסוקים בקניית חומרי יצירה למחר.
הגדול לקח והחזיר את עצמו מהחוג ג'ודו בכוחות עצמו (לא בלי תלונות), קרוב לשמונה בערב אנחנו חוזרים הביתה רעבים, עייפים ומסריחים (חוץ מהילדה כמובן שהתקלחה לפני ואכלה ביום הולדת), עוד רגע אני אוכלת את הטיח מהקירות.

יום ה' - בית חם זה סוג של עינוי לאמהות, חמישה ילדים פורצים הביתה בדהרה (אחת הבריזה ברגע האחרון אחרי שכבר קניתי חומרים) ודורשים לראות מה עושים היום, מה אוכלים ובמה משחקים. מיד אנחנו פוצחים ביצירה (יצירת תמונה על קנווס), התינוק יושב ויוצר עם כולם וחצי בית נצבע במהירות בכחול ים. מדביקים ומציירים וחצי שעה עוברת (אני סופרת את הדקות, שאף אחד לא ישלה את עצמו... נותרו בסך הכל שעה וחצי לתענוג הגדול), אני מתחננת לפני בני הגדול (שבדיוק יושב על המחשב וכותב עבודה בגאוגרפיה למחר) שיקח את כולם לחצר לשחק פינג פונג, הילד עורך ביניהם טורניר, הבעיה שבכל פעם שמישהו מפסיד הילד נופל מצחוק, (לא משנה כמה אני מנסה להסביר לו שזה לא יפה לצחוק על האורחים הקטנים שלנו, אני שומעת אותו בחוץ מתעלף חופשי), בינתיים אני מחממת פיצות ובורקסים, "זה פיצה של בית?" שואל אותי אחד האורחים החצופים, "ברור, אני עונה לו, לא ראית שהוצאתי את זה עכשיו מהתנור?" "כן, זה ממש טעים" מסכים איתי הילד (ותודה למעדנות על הפיצות הקפואות שלהם).
אחרי שעתיים כולם נאספים לביתם ואני נאספת לספה בסלון, את החורבן אני אתקן מחר....


תיראו איזה עבודה חמודה אני מעלה הפעם, בחורה מקסימה בשם קוצ'יקה (טוב, לא קוראים לה ככה, זה השם של העסק העתידי שלה) ביקשה חותמת עם ילדה ואחרי שהכנתי לה את החותמת שלחה לי (באמת בהגזמה פראית) את הנרתיק המשודרג והצבעוני הזה שישמש לכלי הגילוף שלי (שהיו זרוקים עד עתה בקלמר של ילדים), לא מקסים?




שיהיה שבוע רגוע ונהדר

נשיקות,

מקופלת











22 תגובות:

הניק זיקוקית תפוס אמר/ה...

התגעגעתי אליך, it's good to have you back!

karen shavit אמר/ה...

הי מותק,
אין עליך... כיף לקבל ממך פוסט טרי על הבוקר!
שיהיה יום נפלא ושבוע קצת יותר שפוי,
נשיקןת.
קרן

יפעת אמר/ה...

אני לא אשאל איפה היית או מה עשית?
קראתי
חייכתי
נהנתי

אלה הם החיים של כולנו- חיים מבורכים ביותר
תודה יקירתי

אילאיל אמר/ה...

ת'געגעתי, נעלמת!
אכן שבוע מוטרף, בנתיים אצלי שקט למדי
אבל בקרוב...בקרוב...

נשיקות ענקיות!!!

מומין אמר/ה...

כיף לצחוק ככה על הבוקר :-)
אני רק עם אחד קטן שבעיניי הוא שובב אבל לשמחתי זכיתי לראות אותו ליד שדים אמיתיים ומבינה שמצבי טוב.
אשרייך!

הנרתיק מהמם איזה כיף לך!

אנונימי אמר/ה...

מקסים!!!
פרוט מדויק ואמיתי של חיינו.

אנונימי אמר/ה...

מצחיק כמה אנחנו יכולות לעשות...נראה את הגברים מסתדרים עם כל הטירוף הזה!!!

מושית10 אמר/ה...

מתארת כל כך יפה מצבים שמתאימים לכולנו. המירוץ אחרי הזמן, הילדים, החוגים, ומה לא? בקיצור: הזכרת לי נשכחות..עכשיו הילדים שרצתי אחריהם רצים אחרי הילדים שלהם..חח

פיציקולה אמר/ה...

או,הנה שבת אלינו בשיא המרץ...
איזה כיף "לקרוא אותך" שוב

Du Gurit אמר/ה...

הרגת אותי, קראתי ודמיינתי את עצמי (פחות או יותר ;-))
הנרתיק מקסים! תתחדשי!

KmoRakefet אמר/ה...

יקירתי, לדעתי יש לך מספיק חומר להוצאת ספר. את מצחיקה, מוכשרת ומצלמת יפה. אחלה חותמת איך לעז' את מצליחה להגיע לדיוק שכזה....אני עוד לא הגעתי לזה :-)

יום טוב ולכי לנוח...שנת יופי אעלק...מה זה בכלל כשיש ילדים ?


ורק שתדעי שלי יש כיסוי אני אומרת לילדים שלי שאם אני אהיה זקנה ומכוערת זה רק בגללם !

זהו שידעו...

ריבי אמר/ה...

או זה היה פוסט מאזן לכל המספיקניות למינהן. הרבה יותר מתאר את סדר יומי ואת המציאות שבה אני חיה ( ולי יש רק שתיים והן יותר גדולות... זה לא נגמר...). הנרתיק משגע ותתחדשי.

yaffa אמר/ה...

אכן חיים מטורפים, תקופה זו של סוף שנה, יכולה ללא ספק להוציא מהדעת, והנרתיק מקסים תתחדשי

זהר אמר/ה...

החותמת מקסימה כרגיל....כבר מדגדג לי באצבעות להזמין עוד אחת ממך. רק רציתי לספר שכאן בלונדון עם שלושה ידלים זה נשמע בדיוק כמו שבוע ממוצע אצלי, במיוחד שבעלי נוסע לנסיעות עבודה בחו"ל עם כל מיני פולניות חתיכות....(כן כן לקוחות מה לעשות), אז למה חוה אלברשטיין כתבה בשיר שלה על לונדון: שם הייאוש יותר נוח?...לא יודעת כאגלה אכתוב לך. להתראות. זהר - לונדון.

gallish אמר/ה...

אני כל כך אוהבת את הפוסטים שלך :-)
תמיד את מצליחה לחייך אותי, אפילו בימים עמוסים קשים ומתישים (כמו היום!)
הקלמר מתוק מתוק והחותמת מדהימה!!!!!
אני חייבת להחליט מה אני רוצה בחותמת שלי :-)

עדי אמר/ה...

מותק,
כיף לקרוא אותך... לא נורא- תיכף הם גדלים....

מיכליקה אמר/ה...

הו, החיים שלי הם ב א מ ת נהר רגוע לעומת שלך, אללי, איך את עושה את זה?

לירון בן דוד אמר/ה...

לזה קוראים "ילדים קטנים צרות קטנות וילדים גדולים צרות גדלות" (במיוחד אם זה פי 3...)
לירון שיש לה ילד אחד, יושבת על הספה עם לפ טופ ופוזלת לכיוון הגמד שהתחיל ללכת ומתעקש להכניס אצבעות למזגן ולמשוך בכבל שלו...אלוהים מה מחכה לי כשיהיו לו עוד אחים??

saray אמר/ה...

באמת שבוע מטורף..
תתחדשי על הנרתיק- הוא ממש יפה!

nitsa אמר/ה...

הוי, את נהדרת.
תגידי, כשהיו לך רק 2 ילדים גם הרגשת שחסר זמן? כי אם כן, תדמייני שיש לך 4 ואז תגלי פתאם שעם 3 יש זמן. אני משערת...

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
איזה מירוץ מטורף אחרי הזמן, רק שתהיי לי בריאה, כמה שהחיים היום קשים ומסובכים, והתיאור שלך לא משקף שבוע אחד במיוחד קשה, אלא אלו החיים שלכם, שלך, של אחותך, בריצה מטורפת סביב הילדים.

זה דבר שלא היה בזמננו, כשהייתם קטנים (גם אחיך) כל החברים שלכם גרו בשכונה, הלכתם וחזרתם לבד לימי הולדת וחוגים.
אך כאמור זמנים השתנו וטוב שאת יכולה לטבל את הקושי בהומור וכיף לקרוא את התאורים המדוייקים שלך והמשעשעים כל כך.
החופש הגדול בפתח ויחד עם הבעיות שלו - הלחץ פוחת.
תהנו, הילדים גדלים והבעיות משתנות ורק בריאות וכמובן איזה עבודות חדשות מקסימות.
המון נשיקות.....אוהבת
אמא

moran אמר/ה...

איזה פוסט מקסים!!!
אני עם קטנים,עדיין לא הגעתי לשלב החוגים,ימי הולדת ובוסים,
לוקחת אותם לגן שעשועים אחה"צ ונגמר הסיפור.....
....ואני מחכה כל הזמן שהם יגדלו,עכשיו אני כבר לא בטוחה.