יום רביעי, 6 במאי 2009

סיפור עם סוף קצת עצוב

לא הייתי מלא זמן, נעלמתי, התאדתי, אני יודעת, התלבטתי ארוכות וקשות האם לכתוב לכן את הסיבה, מצד אחד, סבבה, כולנו באותה סירה, מצד שני, פדיחות קצת, לא? לא מדברים על זה...שששש......בסוף דווקא בעלי החליט בשבילי ואמר שהכתיבה עשויה לשפר קצת את מצב רוחי (ולהוריד אותי קצת מהמוח שלו), ומעשה שהיה כך היה:

קצת אחרי פסח שמתי לב שהבגדים (טוב, המכנסיים באזור המותן), התחילו קצת ללחוץ, גם אני קצת נלחצתי מזה ואף הודעתי לבעלי נחרצות כי עלי להירשם בהקדם לחדר כושר, יוזמה שבעלי קידם בברכה כי כבר שנים הוא מנסה לרתום אותי (לפעמים בכוח) לחוג הגי'אוג'יצו שלו תוך הבטחה ששם הוא ייתן לי לחנוק אותו כרצוני.
אחר כך שמתי לב שלא כל כך בא לשתות קפה, טוב, אני מתה על קפה בדרך כלל (מי אמר מכורה?), ועברתי למים עם לימון, או סודה, פתאום בעבודה התחלתי לאכול יוגורט בטעם טבעי או אשל (איחס) ולעשות קולות של הנאה, אחר כך חליתי קצת במחלת בחילות כזאת שלא עברה.... אחר כך אסור היה באיסור חמור לומר לידי את המילה "טונה" כי הייתי חייבת ללכת להקיא, אחר כך.... טוב, אחר כך עשיתי סוף סוף בדיקת הריון ביתית (למי? למי נפל האסימון בהריון הרביעי, למי יש תפיסה כל כך מהירה? מי לא זוכרת תאריך של מחזור אחרון? מי מגלה שהיא בהריון בשבוע 10? יש דברים שיכולים לקרות רק לי....)

וככה במשך איזה שבוע הסתובבתי בתחושת התעלות קלה ובחילה רבה, ביליתי המון זמן עם הראש באסלה והודעתי בגאווה לבעלי שאנחנו הולכים להפוך רשמית למשפחה מרובת ילדים, בעלי הגיב כדרכם של גברים, הוא מיד פתח מגזיני רכב בחיפוש אחר רכב חדש (צריך מקום לארבעה מאחורה).

זה סיפור עם סוף קצת עצוב, כתבתי לכן בהתחלה, אל תפתחו ציפיות ראו הוזהרתן....
די מהר הבנתי שמשהו בהריון הזה לא בסדר, גם הבדיקה של הרופא העלתה שמשהו לא בסדר, או כמו שהוא אמר לי: "זה לא מתפתח, נחכה ונראה מה יהיה", כמו בהרבה מקרים כאלה, סתם מרחנו מלא זמן בציפייה שאולי משהו יזוז שם, הדבר היחיד שהתפתח בינתיים היתה הבטן שלי שבכל פעם שהגעתי לעבודה נאלצתי להכניס אותה כמיטב יכולתי מעיני הרנטגן של חברותי לעבודה ולעמוד עמידה ממש זקופה ולא טבעית (אבל הן יודעות, אני יודעת שהן יודעות, אני רואה להן את זה בעיניים.... ובכל זאת לא היה לי חשק לספר להן.... חוץ מזה שיחיו קצת בסימן שאלה, זה מאוד בריא להן לפעמים...).

אז זה עדיין לא התפתח ונאלצתי לעבור מליוני בדיקות ועוד מליוני מבטים עצובים מהפקידות בקופת חולים שבפעם הראשונה בחיי נתנו לי יחס כשל בן אנוש ולא כשל מטירדנית סידרתית (הראשונה ביקשה מכל מי שעמד ליד לפנות קצת את השטח כדי לתת לנו קצת פרטיות בזמן שאני מספרת לה בלחישות מה קרה לי ולמה אני צריכה הפניה כך שבעצם כל הנוכחים עמדו בדממה במרחק והאזינו בדריכות, השניה כיבדה אותי בעוגיות תוצרת בית שהיא אפתה בעצמה, אכלתי, בטח שאכלתי, הייתי בהריון, לא?).

ובסוף הייתי צריכה לעשות גרידה לא כייפית כזאת, בעלי ליווה אותי, ביקש מהרופא להיזהר עם השואב אבק שהוא מפעיל (כי שואבים את זה), אני הורדמתי, התעוררתי בחדר התאוששות ושעה בהיתי בשעון שעל ראשי להבין מה השעה ואחר כך שאלתי את בעלי 50 פעם: "אכלת? מה אכלת?" (50 פעם אותה תשובה: "סנדביץ' עם ביצה"), אחר כך סתם נהניתי לשאול אותו:"אכלת? מה אכלת? כדי לראות אותו מסתכל עלי במבטים מודאגים...

זהו, חזרתי הביתה, אני אחרי זה (למה הבטן שלי לא אחרי זה אלא נראית לפני זה? איך אני אלך לעבודה ביום ראשון? למה לא יכלו לשאוב לי קצת שומן עם השואב הזה בהזדמנות הזאת?).

המקרה טיפה שבר את גופי אבל לא את רוחי, מה אני אגיד לכן, לא היה כל כך כיף.....

אין עבודות חדשות, היצירה האחרונה שעמלתי עליה נשארה לצערי בבית החולים, אז הפעם יש סיפור בלבד,
יאללה, לנגב את הדמעות, לא ידעתי שאתן כזה עדר של בכייניות

תודה לבעלי המקסים והאהוב שהיה איתי לכל אורך התהליך, לאחותי שסונג'רה בלי הכרה ולאמא שלי האהובה שעזרה לי כאילו הייתי (ועודני) התינוקת שלה

שיהיה לנו סוף שבוע מופלא
מקופלת

61 תגובות:

Yifat T אמר/ה...

11

Yifat T אמר/ה...

היי, מאוד חסרת לי.
בטוחה שתצאי מזה מחוזקת
(ככה זה עם 3 ילדים זמני התאוששות יורדים לאפס)
שולחת לך זר של חיזוקים
יפעת ,פלורידה

Miri אמר/ה...

אנא קבלי את תנחומיי. עברת חוויה לא פשוטה, ללא שום ספק. אנא קחי זמן להתאבל. לעיתים אנחנו עצובים, וזה בסדר גמור. חיבוק גדול, מירי

נועה אמר/ה...

): אוי מסכנה, מקריאה שלך מפוסט לפוסט אני יודעת שאני מחבבת אותך, ועצוב לי כשעצוב לך. שולחת חיבוק.

ליאת אמר/ה...

קבלי חיבוק גדול.. תנחומיי הכנים.

מיקוש אמר/ה...

חיבוק ענק ממני! לכוח, הסתגלות והסתכלות קדימה לימים טובים יותר!

הניק זיקוקית תפוס אמר/ה...

מקופלת שלנו יקרה, רק בריאות מותק, שיהיה לך רק טוב והרבה, תנוחי ותתאוששי ואין לי ספק שתחזרי אלינו במהרה יצירתית ומשעשעת כתמיד! חיבוק גדול.

gallish אמר/ה...

שולחת חיבוק גדול גדול גדול!!!
נדמה לי שרק זה יעזור כרגע :-)

החלמה מהירה מהירה
וחזרי אלינו בקרוב עם כוחות מחודשים ואנרגיות טריות וטובות.
חיבוק!!! גלי.

KmoRakefet אמר/ה...

אני איתך. היו לי 8 הריונות ויש לי שלושה ילדים. זה לא המקום לספר את כל התלאות. ואני ממש מבינה מה את מרגישה רק שאצלי גם הרוח נשברה. אז כל הכבוד לך. אין מה לעשות צריך להמשיך עד שמצליחים :-)

המון חיבוקים וחיזוקים.

הדס שטרן גולדשטיין אמר/ה...

מקופלת יקרה, שולחת לך חיבוק ענק,
מתארת לעצמי שגם אחרי 3 ילדים, התחושה היא לא נעימה. מקווה שתתאוששי במהירות ותחזרי אלינו עם הסיפורים היותר משמחים.
נשיקות, הדס

Galore אמר/ה...

אויש מתוקה...
איך גם בפוסט כזה את מצליחה להוציא ממני צחוקים בקול רם (טוב,לפני שהגעתי לקרוא את החצי השני).
קחי לך את הזמן לעכל, להתאבל. זה נראה כאילו נורא קטן, אבל זה משהו ענק, שלפעמים אולי תרגישי שאף אחד לא מצליח באמת להבין או להיות איתך בו. אבל את לא לבד. ממש לא. אני מצרפת לך שני קישורים שהם מקומות מאוד איכותיים לכל הנושא של הריונות ולידות, וגם הפלות וכאבים מהסוג הזה (אם בא לך לקבל תמיכה או סתם לשפוך):
http://www.leida.co.il/forum.asp
http://www.tapuz.co.il/Communa/usercommuna.asp?CommunaId=11129

חוצמזה, חוש ההומור ה מ ד ה י ם שלך הוא ה-דבר עכשיו.
חיבוק גדול, נשיקה, ומקווה שבעלך אכל משהו.
ליאת.

הגריטה אמר/ה...

מקופלת יקרה
תודה על ששיתפת אותנו.
שולחת לך המון חיבוקים ונשיקות ומקווה שבקרוב תחזרי לעצמך. (ולא- אני לא מתכוונת לבטן :-)).

בדיוק אתמול התמלאתי גאווה ושמחה כשפתחתי את ה"סגנון" וראיתי את הפרסום עלייך! כל הכבוד
והרבה חיבוקים
הגר

אנונימי אמר/ה...

אוי מתוקה!
באמת שמתי לב שלא כתבת מלא זמן וחסרת לי...
שולחת לך חיבוק חזק חזק ותודה רבה ששיתפת ונתת לנו להיכנס.

מומין

Adiya אמר/ה...

מצטערת בשבילך...
תמשיכי עם החשיבה החיובית ותתחזקי...

חיבוקים

אנונימי אמר/ה...

היי
תמיד אני קוראת את הבלוג שלך ונהנית לקרוא
והפעם כל כך הזדהתי עם כתיבתך
מאחלת לך רק בריאות ואושר
ואמן שתצאי מחוזקת מכל הנושא.
מלי

דנדשה אמר/ה...

קיפולית יקרה
אפילו ברגעים קשים את כל כך מיוחדת,
שולחת קרני אור לבריאות ואושר

דנדשה

אנונימי אמר/ה...

קבלי המון חיבוקים נשיקות וחיזוקים אפילו שאנו לא מכירות אבל כן מכירות.
מאוד אוהבת את הבלוג אבל סבלנות יש לי וקחי את הזמן לחיזוק וחזרי כשתרגישי טוב.
יום נעים
עליזה

אמא של ניבי אמר/ה...

יקירתי,

גם ברגעים כאלו את מלאה בהומור, וזה הקסם שלך!
אני שמחה שרוחך לא נשברה, ולאחר שניגבתי את דמעותיי (מה לעשות- מודה שאני שייכת לעדר הבכייניות) אני שולחת לך חיבוקים חמים ונשיקות.

אנונימי אמר/ה...

אחותי יקירתי,
אחותך לא סונג'רה, אחותך למדה לסנג'ר אחרים...
מזל שיש את לאה...
אני שולחת לך נשיקות מרחוק ומקווה שתתחזקי!!!
אחותך

Hadarling אמר/ה...

אוי זה כ"כ עצוב לשמוע (אני בראש העדר) שולחת לך מלאאאאאאאאא חיבוקים וחיזוקים!
את כזו מקסימה, שאפילו סיפור עם סוף עצוב את כותבת כ"כ יפה, ככה עם הבזקים של הומור... מחזיקה אצבעות לסיפורים רק עם סוף טוב!! ושתדעי שאת אישה מדהימה בעיני!!!
הדר

דנא אמר/ה...

יודעת בדיוק מה עובר עלייך רק שלי זה קרה בהריון הראשון... קחי לך זמן להתאושש ויצירה זאת הזדמנות לחשוב על דברים אחרים. בריאות ואושר.

Big Mook Craft אמר/ה...

יקירתי, ברור שבכיתי איזו שאלה....אני כמובן שייכת לעדר. החברים לעבודה הסתכלו עלי כמו משוגעת בוכה מול המחשב (פה באנגליה מדחיקים רגשות בציבור וגם לא בציבור) שולחת לך חיזוקים. כנראה שכך היה צריך לקרות....אין מה לעשות לטבע חוקים משלו. אני בטוחה שהיצירה תגרום לך להתאושש הרבה יותר מהר! התגעגעתי. זהר (לונדון)

Chen R. אמר/ה...

יקירתי, שולחת לך חיבוקים וחיזוקים!!
קחי את הזמן להתאבל (אפילו עם 3 ילדים).
חושבת עלייך!!
חן

nuky1 אמר/ה...

עצוב לשמוע אך שמחי שכך ולא ,סבל לשנים.ראיתי את הכתבה עליך בסגנון-מעריב היה נחמד להתקל בשם מוכר. כל הכבוד ויישר כוח

מושית10 אמר/ה...

קבלי חיזוקים וחיבוקים . הדרך הטובה ביותר להתמודד (עם כל דבר) זה לראות את החלק הטוב שבו. חזרי לעצמך בהדרגה ולאט לאט ונמשיך להתענג מהבלוג הנפלא שלך

חגית אמר/ה...

הצטערתי לקרוא, ואני מקווה שתדעי לקחת את הזמן, לנוח, להתאושש (לא חייבים ללכת לעבודה ביום ראשון!) ולהתחזק. תרגישי טוב מהר, וספרי לנו מה היה בסגנון, כי לא כולם קוראים מעריב! :-)

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
הפעם הצלחת לרגש אותי עד דמעות, אחותך ואני שעברנו איתך את כל הדרך מבינות את ההרגשה ומחזקות אותך.

אני שמרתי בסודי סודות על זה, בעבודה שלי, מדוע נעדרתי ככה סתם ליום חופשה, ולחלק מהמשפחה שלא סיפרתי ופתאום אני רואה שהכל פתוח וכולם כבר יודעים.
למעשה בעלך צודק, זה חלק מהריפוי וההחלמה שלך ובתוספת חוש ההומור המצויין של הכתיבה שלך, אני מקוה שאת מתגברת ומסתכלת הלאה ושיהיו בריאים 3 הילדים המקסימים שלך, שנהניתי לשמור עליהם. ושתמיד אוכל לעזור לכם לדברים כיפיים.
המון נשיקות.........אוהבת......אמא

אנונימי אמר/ה...

אני קוראת את הבלוג שלך בשבועות האחרונים ונהנת מאוד מהכתיבה והיצירה שלך.
עד היום לא הגבתי אבל הפוסט הזה גרם לי להגיב, מקווה שתתחזקי במהרה.

טלי

MIRA DAVIS אמר/ה...

מתוקה,

איך, איך גם בפוסט עצוב את מצליחה להוציא ממני צחוק וחיוך? עברת חוויה כל כך כואבת. מקווה מאוד שתתחזקי (לא רק למראית עין אלא גם מבפנים!), אל תעצרי את הדמעות, מגיע לך (גם עם שלושה ילדים ובעל!), ותחזרי אלינו במהרה :-)
שולחת חיבוק ענק כל הדרך מעבר לאוקיינוס!!!

חן של גולן אמר/ה...

מקופלת יקרה! הצטערתי כל כך לשמוע את החויה המצערת שחויית. לא רוצה להישמע פולניה אבל, יש לך פשושים מדהימים בבית שתוכלי להתנחם בהם. והיד עוד נטויה! אני נהנת כל כך לקרוא את הבלוג שלך, מצטערת שרק בנסיבות אלה אני מגיבה לראשונה. תמשיכי בכתיבה הנפלאה ותתחזקי. אוהבים מאוד חן גולן ולביא.

ענתי לנדאו - ענתי אוהבת, בלוג נשי אישי אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
ענתי לנדאו - ענתי אוהבת, בלוג נשי אישי אמר/ה...

אלוהים חנן אותך ביכולת מופלאה- חוש הומור בריא.
זו התרופה האולטימטיבית לכל הקשיים שהחיים מזמנים בדרך. את מקסימה ושבית את לבי כבר מהפוסט בראשון שלךץ
שולחת לך חיבוק דב גדול ואוהב
ענת

ענתי לנדאו - ענתי אוהבת, בלוג נשי אישי אמר/ה...

אלוהים חנן אותך ביכולת מופלאה- חוש הומור בריא.
זו התרופה האולטימטיבית לכל הקשיים שהחיים מזמנים בדרך. את מקסימה ושבית את לבי כבר מהפוסט בראשון שלך.
שולחת לך חיבוק דב גדול ואוהב
ענת

yaffa9 אמר/ה...

היי אני בד"כ מאוד נהנית מהבלוג ממהומור והעשיה, בד"כ איני מגיבה, אבל הפעם אני לא ממש יכולה להתעלם מהפוסט הזה שהחזיר אותי 14 שנים אחורה, אבל מספר חודשים אח"כ נכנסתי שוב להריון עם ילד משגע שחוגג בר מצווה השנה, אז קחי לך זמן התאוששות ותרישי טוב, אגב קראתי עלייך בסגנון של מעריב, אז קחי לך חיבוק ענק

Shirley אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
שירלי אמר/ה...

מקופלת, אפילו שאני מכירה אותך רק מעל הרשת, אני יכולה להגיד בלב שלם שאת אישה יקרה וחכמה ואמיצה
ובעלך החכם אמר לך את העצה הכי טובה, כי זה הזמן להיות פתוח ולקבל אהבה ולא לבזבז אנרגיות על הסתרה.
אז אני התרגשתי כשקראתי (גם בהתחלה, גם בסוף וגם עכשיו כשקראתי כל אחת מהתגובות), ואני רוצה לאחל לך שהגוף שלך יהיה שלם כמו הנפש, ושתרגישי באהבה האמיתית לגמרי שאת מקבלת כאן..
חיבוקים ונשיקות, באמת. שירלי.

עדי אמר/ה...

מותק,
השארת אותי עם דמעות....
אני שמחה שבחרת לפתוח ולשתף ולצאת מחוזקת מכל החויה המפוקפקת למדי (הייתי שם...)
ולא, לא חייבים ללכת לעבודה ביום ראשון,
ואפשר גם סתם לפרגן לעצמך יום כיף עם חברות....
חיבוקים
עדי

אוריקי, אמא ואבא גם אמר/ה...

מקופלת יקרה,
מה נכתוב שיעודד את רוחך?
התגעגענו אליך פה, וחיכינו. ואם היינו יודעים- היינו באים לסייע (כמה יכול להיות קשה לערבב לתינוק את כל האוכל בתוך הקולה???? ) תתעודדי. בינתיים יש לך שלושה מ-ק-ס-י-מ-י-ם. פשוט כך. וחוצמזה- אף פעם לא מאוחר מדי.
פה בשבילך, לכל דבר, גם הכי קטן.
שלושתנו.

אנונימי אמר/ה...

מותק
מליון חיבוקים וחיזוקים אוהבת אותך המון המון
טינקל

aliner אמר/ה...

מקופלת יקרה,
מצטערת מאוד מאוד לשמוע. לטבע דרכים וסיבות משלו.
כל הכבוד על הפתיחות והאופטימיות, אני בטוחה שתהיה יצירה מושלמת נוספת שתצטרף לשלושה שכבר יש.

aliner

הפיה לולית אמר/ה...

אוי מקופלת, עצוב לשמוע.
מאחלת לך רק חוויות יפות וטובות והרבה יצירות מאיזה סוג שתבחרי...
ליאת

פיציקולה אמר/ה...

מקופלת יקרה
שולחת לך חיבוק חם ומנחם

carmoosh אמר/ה...

שולחת לך חיבוק ענק

זהבית שקד אמר/ה...

מבינה אותך כל כך
ומחכים לך כאן בכוחות מחודשים
אחרי שתחזרי לעצמך

אילאיל אמר/ה...

יקירתי, כמה קשה החוויה שעברת עברנו את החוויה הזו עם אחי ואשתו לפני שנה בדיוק (וזה לה היה ההריון הראשון, כמה נורא). שולחת לך מלאן חיבוקים ואהבה.
את אשה מקסימה ומיוחדת, ושמחתך יש לך גם משפחה אוהבת ותומכת.
נשיקות אילאיל

אנונימי אמר/ה...

מקופלת מקסימה,
מאחלת לך התאוששות פיסית מהירה -
והתאוששות נפשית מלאה מהחוויה,
תודה על השיתוף, על הבלוג, על ההומור ועל בכלל...
נשיקות,
יעל (קיפודים)

אנונימי אמר/ה...

אוי, יקירתי
על תבונה ורגישות, את כותבת מדהים
ואני כל כך מרגישה אותך
מחבקת מפה
(ובגלל שאני פולניה אני חייבת להרגיש אשמה על שהעקתי עליך בלי לדעת, החודש.)
אני אשתמש בקלישאה הכי הכי קלישאתית לסיטואציה, אבל זה הכי נכון: "הכל לטובה".

נילקי

לירון בן דוד אמר/ה...

מקופלת יקרה תודה על השיתוף,שולחת לכיוונך אנרגיות טובות וחיבוק
שמחה לשמוע שיש לך משפחה תומכת ומחבקת (שגם כתבה כאן כל כך יפה)

אנונימי אמר/ה...

מקופלת יקרה
הגעתי בחיפוש אחר חותמת והובלתי את עיניי לכאן

יש לי טבע משונה..לראות בכל מקרה את הצד המואר. כל לידה שמסתיימת בילד בריא ושלם היא בעיניי נס.

איזה מזל שגילו בשלב כל כך מוקדם.

אני מאחלת לך החלמה מהירה.

רות מלר

עינת אמר/ה...

זה לא פשוט ולא קל לאבד תינוק שלא ציפית לו, ופתאום מתלהבים וחושבים על ריח התינוק ואז לוקחים את זה ממך...מבינה מאד לליבך ולעצבותך, אבל להתאבל זה דבר חשוב ובטח לדבר על זה! אני בטוחה שילדייך מפצים אותך על האובדן ושתתגברי עליו במהרבה, ולמוזה לא הייתי דואגת- גם היא צריכה להתאבל- אבל היא תחזור במלוא המרץ- אני בטוחה!!!!
רק בריאות ואושר ועוד הרבה ילדים בריאים (Tם תרצו- איזה משפט פולני-חחח... אני מצטערת זה עובר בדם :-) )

Maya אמר/ה...

שולחת לך חיבוק, להסתכלות קדימה לימים טובים יותר. צדק בעלך שכתיבה היא סוג של ריפוי. ישר כוח.

אנונימי אמר/ה...

יקירתי!
קשה ולא נעים בכלל ! קחי אויר ותאספי כוח (נפשי ופיזי).
וכשעצוב וקשה תזכרי שיש לך כל כך הרבה מזל שזה התגלה בשלב כל כך מוקדם, שיש לך משפחה חמה ואוהבת, שיש לך ילדים מדהימים (נווווווו הבטחת תמונות!!!) ושאת מוכשרת ויצירתית כל כך שאפילו פוסט עצוב הופך לאופטימי ומשעשע.
מחזקת ומאחלת לך שכל משאלותייך יתגשמו בקרוב
נתנאלה

מהנדסת מאורות אמר/ה...

אני לא מאמינה שאפילו בדברים האלו אני מרגישה שאת כותבת אותי. אחרי שלושה ילדים, איבדתי פעמיים את הרביעי, בדיוק כמו שאת מתארת. כאבתי, גם בפנים וגם בחוץ כאילו זה הראשון.
בכל מקרה, אני שמחה לסיים את הסיפור שלי בטוב, בפעם השלישית זה קרה. היא היום בת שלוש, מדהימה. אני חושבת כל הזמן שהייתי צריכה לעבור את מה שעברתי כדי לקבל בדיוק את הילדה הזו, העליזה, המצחיקה, המושלמת...
מזל שלא ויתרתי. מזל שידעתי עמוק בלב שארבעה ילדים זה מה ש"מגיע" לי. בדיוק כמו שאני יודעת עכשיו שזהו. לא עוד :)
שולחת לך חיבוקים מעודדים ואיחולים ועוד הרבה יוגורטים ובחילות :)
טל

Ayelet אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
colargolet אמר/ה...

(התבלבלתי בניק בתגובה הקודמת, סורי, משכתבת את ההודעה...)
אוי, חיבוק גדול!
גם לי זה קרה (מבטי הרחמים מוכרים כל כך...) אבל בהריון הראשון.
אני מקווה שאת מתאוששת מיום ליום (ככה זה כשיש צוציקים בבית...אין זמן ל"שטויות"...).

inbal weisman אמר/ה...

אוי, יקרה, כמה כואב, מתיש מעורר חלומות ולבסוף עצוב.
לדעתי אחרי הריון כזה צריך לקבל חופשת לידה...

מקווה שכבר התאוששת לפחות פיזית.
שולחת לך אהבה רבה ורק אומרת- איזה בעל נפלא יש לך!

אנונימי אמר/ה...

אני שולחת לך חיבוק גדול גדול לעידוד וחיזוק,מבינה אותך ולא אפרט כאן...... זה לא קל.תהיי חזקה ותודי למשפחה החמה התומכת והאוהבת שיש לך.
סתיו love

ARTISHOK אמר/ה...

וואי טוב שבאתי לבקר... אבל אני רואה לפי הפוסט האחרון שאת חוזרת לעצמך.

אז תראי את זה כסיבה טובה להמשיך לעשות לבעל עולם שכולו טוב חחחח יום כן יום לא ויום למה לא :-0

נשיקות
ויהיה טוב.

אנונימי אמר/ה...

מקופלת יקרה
באמת חסרת לי בזמן האחרון, צר לי שבנסיבות אלו.
עצוב לשמוע, ליבי איתך.

קחי את הזמן להתמודד ולהכיל את כל התחושות והרגשות
התחזקי וחיזרי אלינו במהרה.
יש לך משפחה נהדרת ובן זוג תומך ואוהב, זה הזמן להנות מתמיכה זו.
שולחת חיבוק מחזק
ענת "באה מהלב"

Eilanit אמר/ה...

היי מקופלת,

שמי אילנית

נכון קצת באיחור, הכרתי את האתר שלך בדיוק כרגע וטיילתי בו קצת.

העבודות שלך מהממות ואיזה רמת גימור- סוף....

בקיצור רציתי לספר לך שגם לי היה הריון עד שבוע 11+4 ולפני שלושה שבועות בדיוק עברתי גרידה, כך שאני מבינה את העצב וההרגשה הכואבת.

אני החלטתי להנציח את האולטרסאונד הראשון והיחידי שראיתי מהעובר הזה (יש לי תאומים בני שנה וחצי)

את מוזמנת להיכנס לבלוג שלי ולהתרשם....

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1518631

Naomisamuel אמר/ה...

שלום חבר, שמי נעמי שמואל, ואני רופאה ואני בת 45. אנא קרא את עדות חיי האמיתית שלי, יש לי כוונה חיובית שהמידע הזה יעזור למישהו שקורא את המאמר הזה, תוך יומיים לשקם נישואים מקולקלים ולשקם את יחסי האהבה האבודים. אחרי שנים של מערכת יחסים עם איתן, הוא נפרד ממני, עשיתי כל מה שיכולתי כדי להחזיר אותו לאהוב אותי, אבל כל מה שעשיתי היה לשווא, כל כך רציתי אותו בגלל האהבה שיש לי אליו , שאלתי אותו עם הבטחתי לכל מה שהיה לי, אבל הוא סירב. הסברתי את הבעיה לעמית שלי בעבודה והיא הציעה לי לפנות לאשף אהבה שיוכל לעזור לי להחזיר לו את האהבה, אבל אני מסוג האנשים שמעולם לא חשבו שחלק מכשפי אהבה קיים או עובד, לא היה לי ברירה אבל כדי לנסות את זה, שלחתי מייל לערוץ הקסם והוא אמר לי שאין בעיה שהכל יהיה בסדר לפני שלושה ימים, שהאקס שלי יחזור לפני שלושה ימים, הוא זרק לחש אהבה לאוויר באופן מפתיע היום השני היה בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר. המאהב לשעבר התקשר אליי בפלאפון, כל כך הופתעתי שעניתי לשיחת הטלפון וכל מה שהוא אמר זה שהוא כל כך מצטער על כל מה שקרה שהוא רצה שאחזור אליו על כך שהוא אוהב אותי כל כך. כל כך שמחתי ולכן התחלנו לחיות באושר ביחד. בדרך זו אתה יכול ליצור איתו קשר אם אתה צריך עזרה כלשהי אתה יכול ליצור איתו קשר עם כתובת האימייל הזו:drapata4@gmail.com או ליצור איתו קשר ב-whatsapp / viber עם המספר הזה: (+66 81 302 8552) ... :) .. :) .. :) .. :) .. :). . :)