יום חמישי, 19 במרץ 2009

נזיפות

ביום שבת אחרי הצהריים אנחנו רגילים ליפול על אחותי, "איזה כיף שבאתם", היא אומרת לנו בכניסה, "כל השבוע אני שומרת בשבילכם כל מיני סיפורים קטנים", כולנו מתיישבים ומצפים לסיפור, "יש בעיה קטנה" אומרת אחותי ומחווה בעיניה על הילדים, שמונה זוגות עיניים נעוצות בה בציפייה דרוכה (שלושה ילדים שלי, ארבעה שלה וכלב אחד), הבעיה מוכרת וידועה, תשעים אחוז מהסיפורים שלנו נוגעים בילדים, מאה אחוז מהם אינם מחמיאים.

אנחנו מתחילים לדבר על נושאים שונים ומשמימים בתקווה שהילדים ישברו וילכו לשחק בחדריהם, הילדים מראים חסינות יוצאת דופן ומאזינים לכל מילה בצמא. אחרי שתי דקות אנחנו מתחילים להראות סימני שבירה, "היתה לנו אסיפת הורים בגן" אומרת אחותי, "כן, שלי" אומרת הקטנה של אחותי וקופצת באושר מעלה מטה, "הגננת אמרה שאני מקסימה".

"מה זה מקסימה", אומרת אחותי, "אפשר להגיד שהילדה חלק מהסגל, אפשר להגיד שהיא גננת מתלמדת", בינתיים הקטנה תופסת את התינוק ומזיזה אותו למורת רוחו למיקום אחר סביב השולחן, "העמדת אותו בקצה", היא מסבירה לי בכובד ראש, "הוא יכל להיפצע מזה".

"אז מה זה אומר חלק מהצוות?" שואל הבן שלי בעניין, "אולי תלך לשחק במחשב?" אני מנסה לפנות אותו מהאזור ללא הועיל, "זה אומר שהיא אומרת לכל ילד מה לעשות" אומרת אחותי לעברי בלחש, כולנו מאזינים לה בדריכות, בתה הקטנה מקרבת את ראשה כדי לשמוע יותר טוב, "זה אומר שאם הגננת אמרה משהו, היא מסבירה לכל הילדים מה הגננת אמרה, אם יש ילד שעוד לא הבין היא מדגימה לו מה לעשות, אם הוא עדיין לא הבין היא מכריחה אותו לעשות" אומרת אחותי בייאוש.

הגננת המתלמדת אוחזת שוב בתינוק ומסבירה לו שלא כדאי לו לגעת בכוס התה כי היא חמה. אחרי שתי דקות אחותי מגישה לשולחן בוטנים אמריקאיים, כמו שהצלחת נוחתת על השולחן, במהירות הבזק התינוק שולח יד, חוטף בוטן, מכניס לפה ובולע (אלא מה?), כולנו מתבוננים בו בתדהמה, רק הקטנה אומרת לי:"זה מסוכן לו מאוד, הוא יכול להיחנק מזה, אסור היה לך לתת לו את זה".
למחרת אני הולכת להוציא את התינוק מהמטפלת, "היום הוא לא הסכים להכין עבודה" אומרת לי המטפלת, "הוא זילזל" היא שולחת בי מבט מאשים, "כל שאר הילדים עבדו מאוד יפה כדאי שתעבדו היום קצת בבית עם הדבקות".

אחר הצהריים התינוק ואני קופצים לקניון לקנות מתנות, התינוק קשור אמנם בעגלה אבל מנסה להשתחרר בכל דרך אפשרית תוך חטיפת מוצרים שונים מהמהדפים, בלית ברירה אני קונה לו נחשי גומי אותם הוא לועס בחדווה תוך הדבקת העגלה כולה והשערות שלו, ביציאה מהקניון חולפת על פנינו אישה אחת, "את לא חושבת שזה מסוכן?" היא שואלת אותי, "מה מסוכן"? אני שואלת בתדהמה, "הסוכריות, את לא חושבת שזה מסוכן?" ואני (בלב, והלוואי שזה היה נכון אבל חשבתי על תשובה מתאימה רק שעתיים לאחר מכן) עונה לה "את לא חושבת שלהיות חטטנית זה מסוכן?"

אבל לא עניתי, לא חבל?


זהו פוסט שונה קצת מהרגיל כי הפעם הוא ללא עבודה שלי, העבודה האחרונה (בפוסט החדש) היא תיק קטן שעשיתי לאתגר של מיקסים ולכן החלטתי להפריד בין העבודה לסיפור למען קוראי בתפוצות (יענו למען מי שלא מכיר אותי ואין לו כוח לקרוא סיפור שלם עד שהוא מבין מה אני רוצה וכולה רצה לראות איזה תיק קטן).


נשיקות לכולם וסוף שבוע נהדר

מקופלת

9 תגובות:

karen shavit אמר/ה...

אני דווקא מאוד נהנית לקרוא את הסיפורים הקטנים והמצחיקים שלך. זה כמו לקרוא איזה טוב בעיתון שאפשר להזדהות עם הכותבת. יש לך כישרון!
נשיקות,
קרן.

אנונימי אמר/ה...

חטטנות זה כישרון מיוחד שיש לישראלים...

אנונימי אמר/ה...

גדול, פשוט גדול.

סיפרת את זה הרבה יותר טוב ממני.... עכשיו אני זאת שממתינה בקוצר רוח לסיפורים השבועיים שלך...

גאה בך, אחותך

הגר אמר/ה...

איזה סיפור מקסים, אני מתה על הסיפורים הפיקנטיים והמתובלים שלך. הכתיבה שלך יפה וקולחת.

אמא של ניבי אמר/ה...

נשמעת ממש לעניין הקטנטונת הזאת, הכי מעליב זה לקבל הערות בונות מילדים קטנים שמנסים לחנך אותנו.

חבצלת אמר/ה...

את כותבת יפה ומצחיק מאוד, כיף לקרוא!

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
כמה נחמד את כותבת על הכל, אבל כל מה שקשור במשפחה זה ממש מרנין את ליבי,ובמיוחד הסיפור עם אחותך והילדה הקטנה החמודה שלה.
וסוף סוף אחותך היקרה שלי, מוכנה להזדהות ולכתוב לך והפעם לא בעילום שם.
תמשיכי לכתוב מותק, והעבודות שלך ממש יצירה.
נשיקות........אוהבת אמא

אנונימי אמר/ה...

כמה חוש הומור יש לך, מגניב ממש.
נקלעתי לפה בטעות וקראתי את כל הדברים שכתבת עד כה ואני לא מפסיקה לצחוק.
גם אני מצטרפת לכל התגובות החמות והנלהבות.
נרשמתי לקבל עדכון ואני מצפה כבר לבא.

כל הכבוד
ורדית

אנונימי אמר/ה...

כרגיל פוסט משעשע ומרתק,כל הכבוד לאחותך שעזרה אומץ להגיב כפי שאמא שלך אמרה ולא בעילום שם,כל הכבוד לאמא שלך שקוראת בבלוג ואף מגיבה.כיף לך יש לך משפחה דואגת ואוהבת.והילדונת בטח לאכול אותה.
סתיו love
רינת.