יום חמישי, 5 במרץ 2009

חגורה שחורה

הכל התחיל לפני 6 שנים, טיילנו לנו בהרכב משפחתי כמעט מלא (התינוק עוד לא נולד) באיזה קניון קטן באזורנו, באחת הפינות היו מספר גברים בחליפות לבנות שהיו עסוקים בלהטיל זה את זה על מזרון כחול.

עמדנו והתבוננו ואחרי כמה רגעים רציתי להמשיך (לחנות הנעליים הקרובה, ברור), משכתי לבעלי בשרוול וכבר תפסתי תנופה לכיוון החנות, להפתעתי הרבה בעלי נשאר נטוע במקומו בעיניים מוקסמות.
אם הייתי יודעת מה צפוי לנו בשש השנים הקרובות (ומי יודע כמה עוד בהמשך), הייתי תופסת אותו בכוח ונסה על נפשי, לרוע המזל התקדמתי לבד לכיוון חנות הנעליים והשארתי אותו בזירת הפשע.


שבוע אחרי זה הוא כבר היה רשום ולבוש להשתתפות פעמיים בשבוע בערב בחוג ג'יאוג'יצו (שזה מן ענף ספורטיבי כזה שמאוד דומה לג'ודו אבל מסתבר שהוא שונה, פשוט כל פעם שבעלי מנסה להסביר לי על זה נהיה לי מין מבט זגוגי כזה בעיניים ואני מתחילה לחשוב על רשימות קניות ומטלות שונות ומה כדאי לי לאכול...).

לאחר מכן הגיעה תקופה מאוד ארוכה של שרירים כואבים, אצבעות שבורות ברגליים ואין סוף מכות יבשות, מיד בהתחלה הבנתי במה מדובר ומיהרתי להגיע להסכם עם בעלי היקר האומר כי אין ברצוני לשמוע על שום פגיעה גופנית ואו שברים לרבות מכות יבשות וחתכים ואו כל פגיעה אחרת בגוף או בנפש הנובעת כתוצאה מאימוני הג'יאוג'יצו. בעלי כדרכם של גברים נפצע הרבה וקיטר הרבה (ההסכם הדרקוני הרג אותו), הלך באדיקות לאימונים ולפעמים עוד הוסיף איזה אימון שניים גם בימי שישי (כי בינינו, מה זה רק פעמיים בשבוע לחטוף מכות אם אפשר שלוש).

חיינו התנהלו כסדרם (אם אפשר לקרוא סדר למה שהולך אצלי בבית), הילדים גדלו, חגורה לבנה הפכה לצהובה ואחר לכתומה ולעוד מלא צבעים שאני לא זוכרת את סדרם.

מדי פעם כשהייתי עומדת במטבח ומדיחה כלים היה בעלי מתגנב אלי מאחור, תופס לי את הראש בתנועת חביקה ואומר לי: "נו, נראה אותך משתחררת עכשיו", לפעמים כשהייתי מסתובבת בבית עם הסל כביסה הוא היה ללא כל התראה מוקדמת מטיל אותי על הרצפה (כולל הסל כביסה) במין סלטה הפוכה כזאת באויר.
אחת לכמה זמן הוא היה אומר לי: "תחנקי אותי רגע עם שתי ידיים", היש אושר גדול מזה? האם יש אישה שאין זה חלומה לעמוד ולחנוק את בעלה? מיד הייתי ניגשת למלאכה, מניחה את כפות הידיים בשמחה על צווארו ועוד לפני שהייתי מספיקה ללחוץ אפילו לחיצה קטנה הייתי מוצאת את עצמי שוכבת על הרצפה, ברכיי איפשהו מאחורי הראש וידיי מאחורי גבי במין תנוחה בלתי אפשרית לחלוטין, "את חייבת לבוא איתי לאימון" היה בעלי אומר לי, "אין לך שום ידע בהגנה עצמית, אני מאוד מודאג ממך" ועל זה יכלתי רק לומר "פךקחרןשצמןםוכהוימ ... סיחכןוכ" (זה הדבר היחיד שמישהו יכול לחרחר מהפוזה הבלתי אפשרית בה הוא נמצא).


כך העברנו לנו את השנים, אני קצת רכשתי לי נסיון והעדפתי ללכת צמודה לקירות כדי לא להתעופף באויר בזמנים בלתי צפויים, הילדים למדו קצת ג'יאוג'יצו ואחר כך פרשו בשיא, חלק מהם שוב חזרו לזה (כי מי לומד בעצם מטעויות?) עד שהגענו לחגורה שחורה. חגורה שחורה זאת ליגה אחרת לגמרי, דבר ראשון, היא דוהה בכביסה על שאר הבגדים, דבר שני כדי לקבלה יש להגדיל משמעותית את כמות האימונים והשברים. תקופה ארוכה ידענו שיש לילדים אבא ולי בעל, רק לא ראינו אותו, ואם כבר היינו רואים אותו הוא היה אומר לנו כל מיני משפטים סתומים כגון: "מחר יש לי אימון על סטיקיהאנדס ואחר כך אני רוצה לעבור על טיאטושי", כדרכנו, התעלמנו.


אני קצת התמרמרתי על הפיכתי המהירה לאם חד הורית אבל אמא שלי מיהרה להרגיע אותי: "מה את רוצה, הוא הולך שלוש פעמים בשבוע לקבוצה שיש בה רק גברים, וחוטף מכות, מה כל כך נורא בזה?".

בשבת האחרונה זה קרה, הוא קיבל לאחר שני מבחנים מתישים ומפרכים (היה באמת קשה, הייתי צריכה לשמור לבד על התינוק ביום שישי בבוקר..) את החגורה השחורה. כל המשפחה נכחה בטקס, היה מרגש מאוד, במשך רבע שעה עמדנו שם נרגשים וגאים וצילמנו אותו ואת התעודה מכל זוית אפשרית, בתום הרבע שעה נתבקשנו יפה להתפנות מהאזור ולחזור הביתה (מרחק של שעה בגשם שוטף), כל בוגרי החגורה השחורה נשארו במקום לאימון נוסף (כי איך יחגגו קבלת חגורה שחורה אם לא בעוד אימון?).

אז אם פעם יוצא לכם לראות חבורת גברים בחליפות לבנות המטילים זה את זה על מזרן כחול, תברחו, מהר...

למרות כל הכתוב לעיל ואולי בזכות כל הכתוב לעיל, אנו גאים בו מאוד (חלקנו מקווים שיפרוש בשיא...).

כרגיל, בלי שום קשר ממשי לסיפור, אני מצרפת מספר חותמות (לא גורג'ס?)






































רציתי להגיד תודה ענקית לכל הבנות המקסימות שמצאו לנכון להכנס לבלוג שלי ולהגיב, אני מודה לכל אחת ואחת מכן, אין לי אפשרות להגיב באופן אישי לכל תגובה (בגלל הממשק הנוראי של בלוג ספוט) אבל אני קוראת ומתמוגגת בנפרד מכל תגובה ותגובה.

ולסיום, kmorakefet החמודה הזמינה אותי "להתקלף", בינתיים אני דוחה את זה קצת, גם ככה אני מקופלת, אם עוד אתקלף, מה ישאר ממני? (זה מין משחק רשת חדש שמסתובב ופותח פתח נרחב לסכסוכים משפחתיים, אין לי איזה בעיה נוראית עם זה אבל ייתכן ואשאר מחוסרת דיור לאחר מכן).



נשיקות וסוף שבוע נהדר טרום פורים



מקופלת

26 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

נהדרת כרגיל. את מצחיקה וקולחת ומוכשרת מצ'ו מצו'. איזה כייף לפתוח ככה את הסופ"ש.
סופ"ש נפלא,
שמרית

יפעת אמר/ה...

פשוט מקסימה כרגיל!!!
יכולה בהחלט להזדהות עם החד הוריות הנרכשת - נראה אותו שורד בעלדייך כמה אחה"צים?:)
פספסתי את ההזמנה שלך לקפה בביקור שלי בארץ - אולי קפה וירטואלי?
סופשבוע מהנה
יפעת

הפיה לולית אמר/ה...

בטח שגורג'ס, גם החותמות וגם את, ומסתבר שגם הבעל, למרות שניסית להסתיר הוא סוף סוף קיבל ממך פרגו:)
כיף לקרוא.
ליאת

אנונימי אמר/ה...

קורעת
אורית

אנונימי אמר/ה...

משעשעת
(:
אני גם רוצה חותמת!
(:
dasdas

הניק זיקוקית תפוס אמר/ה...

מזל טוב לחוגר החגורה השחורה! והחותמות מקסימות כרגיל, התולעת עם הספרים מהממת!

mama misisipi אמר/ה...

אדיר, כ"כ נהנת לקרוא אותך

hadarling אמר/ה...

חח מצחיקה!!!!
כל הכבוד לבעל! (וגם לכם על שאתם סובלים את זה חח)

החותמות מהממות, רמת המקצועיות שלך מדהימה אותי כל פעם מחדש!

ליאתיק אמר/ה...

אין עליך, ואף סחטיקה ללוחם המסור.

gallish אמר/ה...

לגמרי גורג'ס!!!!!! מושלם!

והסיפור שלך קורע, כרגיל :-)

רקטה אמר/ה...

נהדרת - כהרגלך.

אחד הבלוגים האהובים עליי, ולמרות שאת מקופלת - אני דווקא קוראת לך "מצופה" (כי כל פעם שאני פותחת את המייל - אני מצפה לראות פוסט חדש ממך :-))

שבתשלום!

פיציקולה אמר/ה...

חחחחחח
אין אין, את פשוט הורגת.....חחחח
אני דוקא בעד בעל שעושה קצת כושר.
אני כשחתמתי על זוגיות (בעצם לא בדיוק חתמתי, אבל כך יצא) קיבלתי בחור שחום, חלק, חתיך ויפייפה (טוב, לא כולם נראים כך בגיל 19?)
היום שוכב לידי במיטה גבר, עדיין יפייפה, אבל קצת משמין וקצת משעיר (לפחות לא מקריח)
של תביני לא נכון, אני אוהבת אותו עדיין כאז
אבל לא הייתי מתנגדת להתהפך באויר בהפתעה מדיי פעם, אם זה היה אומר שהגבר שלי עושה קצת פעילות גופנית (-;
אה והחותמות יפייפיות, כהרגלך

Big Mook Craft אמר/ה...

מקסים כרגיל ואני מזדהה עם כל מילה. רק שאצלי זה אןפניים ולא חגורה שחורה. כל הבית מלא ציוד אופניים שלא לדבר על הציוד החדש שחייבים לקנות (מזל שגם התחביב שלי יקר!!!!)וכן, גם אצלנו יש פציעות לעיתים ואז גם כן העול על הטיפול נופל עלי. לפחות ככה הם נשארים חטובים וצעירים ולא מפתחים סתם כרס!!!!
זהר מלונדון

אנונימי אמר/ה...

מה גם לבעלים יכול להיות תחביב????
חשבתי שזו זכות בלעדית שלנו
אסור שערן יראה את הפוסט

נילקי1

אנונימי אמר/ה...

מעולה! פוסט מצויין!
אני מתה על הכתיבה שלך, גמרת אותי מצחוק... (אני אשתדל להתחמק מאנשים עם חגורות שחורות מעתה ואילך...).
החותמות שאת עושה בהחלט גורג'ס ואפילו אמייזינגלי ביוטיפול, ואני כבר מחכה לפוסט הבא.. (ככה זה כשמתמכרים - לטוב מתרגלים מהר מאוד...) :-)

שלך תמיד, האני פאי.. (ענבר)

Yarden אמר/ה...

גדול!
מעכשיו גמני במועדון המעריצות..
נטע'לה

kmorakefet אמר/ה...

מצחיק :-) מזל טוב :-) (כתבתי תגובה שלמה אבל כרגיל בימים טרופים אלו היא נמחקה.

חותמות מקסימות כרגיל :-)

Natali R אמר/ה...

הרגת אותי,
יושבת מול המחשב ומצחקקת לעצמי (הילדים בטוחים שאמא התחרפנה, שוב).
כל הכבוד לבעל על החגורה ותתנחמי שלפחות אותו לא צריך להסיע לחוגים (:

בהזדמנות זו אני חייבת לציין שהחותמות שלך מקסימותתתת.

מומין אמר/ה...

וואוו! איזה כבוד זה! כל הכבוד לו שהוא עשה את זה ועוד ביחד עם קריירה, אישה וילדים! אני בטוחה שאת מאוד גאה בו ובצדק!

הדר אמר/ה...

כרגיל, ישבתי בעבודה, קראתי את הכתוב בבלוג ופשוט נקרעתי מצחוק. לא להאמין. אנשים מסתכלים עליי ולא מבינים מה קורה לי, מבקשים שאשלח להם את הבדיחה שקראתי במייל.

אמא של ניבי אמר/ה...

את מקסימה, לא יאמן, איזו כתיבה משעשעת וקולחת.
כל הכבוד, המשיכי כך.

מושית10 אמר/ה...

איזו כתיבה נפלאה וקולחת, קוראת אותך תמיד ונהנית מהכתיבה שלך ומהחותמות שלך

אורלי אמר/ה...

גדולה
אני קוראת ומתמוגגת

עינב אמר/ה...

גורג'ס ועוד איך...

אין מילים, העבודות והכתיבה גם יחד

אנונימי אמר/ה...

את מקסימה, אין מה להוסיף. אמיתית וגורמת גם לרציניים ביותר לצחוק, כייף לי להיות הדודה שלך
בת-7

אנונימי אמר/ה...

בתי היקרה, גם אני נהניתי מכל מילה וזה שאחותי היקרה כתבה לך, כל הכבוד גם לה.
תמשיכי כך, כיף לקרוא מה שאת מספרת, ואני רק יודעת שהכל אמיתי וקולח ישר מהלב.
המון נשיקות........אמא