יום חמישי, 24 בנובמבר 2016

איוורור רגשות

כשהגדול היה קטן, בן 6 בערך, הוא הלך לגן בחטיבה הצעירה בבית הספר (גן שנמצא בתוך בית הספר).
כל בוקר הוא היה מתעורר לבד, הולך ומעיר את בעלי, ובעלי שכבר אז היה ידוע כ "מר כדור שינה היקר" היה אומר לו: "יש זמן, שים ראש ליד אבא".
כתוצאה מזה כל בוקר הם הגיעו לגן בשעה שמונה וחצי
למרות שבשמונה היה צילצול
וגם הגננת אמרה לו עשרות, או מאות פעמים שצריך להגיע לגן עד שמונה
אבל מר כדור שינה לא יכל לקום
מר כדור שינה היקר תמיד היה עקשן, סרבן, וחרפן.

בוקר אחד לקח מר כדור שינה היקר את הילד לגן. בעודו פורק את הילד מהציוד שמע את הגננת אומרת למנהלת של אשכול הגנים: "הנה, הנה, זה האבא הזה שמאחר כל בוקר"
"כמו ששמעתי את זה" אמר לי בעלי אחר כך, "מיד עשיתי אחורה פנה והתחלתי לצאת מבית הספר, אני מתחיל ללכת ואני שומע את המנהלת הולכת אחריי, אני הולך יותר מהר, והיא אחריי וצועקת לי: "סליחה, סליחה אדוני, אדוני", ואני עושה כאילו אני לא שומע וכמעט רץ
והיא אחריי: "אדוני, אדוני"
בסוף אני כבר יוצא החוצה מהשער, מגיע כבר מחוץ למים הטריטוריאליים של בית הספר ושם היא מצליחה לתפוס אותי. ואז היא מתחילה להגיד לי שזה לא בסדר שאני מאחר, שזה בניגוד לחוקי בית הספר, ואני עומד שם  ומחייך, נזכר איך כל הילדות שלי עמדו מולי מנהלות ונזפו בי.

בסוף אני שואל אותה למה זה כל כך חשוב שהילד יגיע בשמונה? למה? זה גן, זה לא בית ספר, הוא לא מפסיד לימודים.
ואז, היא שולפת לי משפט שהשאיר אותי בלי מילים, היא אומרת לי: "הילד מפסיד בבוקר איוורור רגשות".
אתם הבנתם את זה?
איוורור רגשות.

לפני כמה שבועות עשיתי טעות ונזכרתי פתאום בסיפור הזה וסיפרתי אותו לפרטי פרטים לבן הגדול.

ומאז בא הג'מוס הגדול הזה לחדר שלי כל לילה לפני השינה (כן, הוא בן 18), קופץ לי על המיטה ואומר לי: "אני לא נרדם, אני לא מאוורר רגשית, בגללכם אני אף פעם לא נרדם, לא עשיתי בגיל 6 איוורור רגשות".
ואם הוא לא בא לקפוץ לי על המיטה הוא פשוט צועק לי מהחדר שלו (כל ערב): "היבי, אני לא מאוורר רגשית, אני מרגיש את זה" (הבנאדם לא מאוורר רגשית רק כשצריך לישון, מסתבר)

הקיצר, קחו את הילדים שלכם בזמן לגן, באמת שאין טעם שתחזרו על הטעויות של מר כדור שינה היקר.

_
 ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥

בן 6 חוזר מבית הספר.
"עם מי שיחקת?" אני שואלת אותו
"עם אריאלי" (אהובת ליבו הנצחית)
"במה שיחקתם?"
"שיחקנו במשפחה"
"אתה היית האבא ואריאלי האמא"?
"לא, אני הייתי התינוק, אריאלי האחות הגדולה בת 7 (שניהם בני 6), ואורי היה הסנאי שלנו"

משפחה מושלמת.

 ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥

בן 9 צריך לעשות שיעורי בית על "גלגל החיים של הדו-חיים"
בסדר, גם אני לא הבנתי בהתחלה מה צריך לעשות ולכן ישבתי וקראתי את החומר כדי להכתיב לבן 9 מה לכתוב.
בסוף אנחנו מגיעים לקטע של הספר שבו יש פירוט, שימו לב מה כתוב בספר:
"צפרדע זכר וצפרדע נקבה מתחבקים"
"נקבה מטילה ביצים"
"מהביצים בוקעים ראשנים שגדלים והופכים לצפרדע"

האם רק אני שמתי לב למילה "מתחבקים"???????
מיד תפסתי את בן 9 התמים שלמרבה הזוועה עשיתי לו חינוך מיני לפני שנתיים ואמרתי לו: "ברור לך שהם לא מתחבקים, כן? מחיבוק לא נוצרים לא ילדים ולא ראשנים"
בן 9 מסמיק ורץ לחדר שלו (הוא עבר חינוך מיני בגיל 7 אחרי שחשב שתינוקות נולדים מהפופיק, גם אחיו הקטן חשב אותו דבר אבל טרם עבר חינוך מיני כהילכתו)

ובעלי אומר על זה: "תעזבי את הילד בשקט"

כולנו נאלצים לאוורר את רגשותינו לאחר מכן

 ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥

תחרות השואב המתמיד:
על מנת להגביר את הסיוע בנקיון הבית, הגיתי את הרעיון הגאוני להנהיג את תחרות השואב המתמיד.
"מי שיזכה וישאב את הבית הכי הרבה" הבטחתי לבני המשפחה, "יקבל פרס ייקר ערך"

בעלי מיד התחמק ואמר שאני השואבת המתמידה ביותר בבית ולכן מגיע לי לזכות (הוא עוד ישלם על זה, הבטחתי פרס יוקרתי....)

הבן הגדול שלי שמע את זה ואמר שלפי דעתו אסור לי להשתתף בתחרות כי זה בניגוד לחוקי התקנון (סליחה חמוד, אני כתבתי את התקנון והגיתי את התחרות, ואני גם המתחרה היחידה, כאילו?) ולכן מחוסר משתתפים התחרות צריכה להתבטל.

הבת שלי אמרה שהפרס בטח יהיה עלוב וכשאני אומרת "ייקר ערך" ברור לה שזה בעצם משהו מעפן.

בן 9 אמר שהוא מאוד רוצה לשאוב אבל אין לו זמן כי הוא מנסה בפעם ה-50 להתקבל במשחק שלו לעבודה במלון הילטון (יותר קל להתקבל לעבודה במלון הילטון האמיתי) וכשאני אתפנה מהשאיבות הוא רוצה שאבוא לעזור לו לרמות את המשחק ולהגיד שבעצם הוא בן 16.

ורק קטנצ'יק התלהב ואמר לי: "אני רוצה, אני אשתתף בתחרות השואב המשמיד"
"זה לא המשמיד", אמרתי לו, "זה המתמיד"
"אה" אמר לי קטנצ'יק באכזבה, "חשבתי שזה משמיד, אז לא, אני לא רוצה להשתתף"

הקיצר, זכיתי בתחרות והפרס (שעליו בני המשפחה לא ידעו) הוא נסיעה ללונדון . נראה לי כזה באזור הכריסמס ....
מי רוצה לבוא איתי?

 ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥
 
אני יודעת שזה יפתיע אתכם אבל לפעמים אני עושה עוד דברים חוץ מחותמות

את פיות הקרמיקה האלה עשינו אני וילדתי בסדנה
(הבת שלי נאלצת להיגרר לכל מיני סדנאות עם אמא שלה)


 (מחכות בקופסת הדואר עד שמישהו יתלה אותן סוף סוף...)

 
 


 
מישהו פיזר בכל רחבי העבודה שלי מגנטים  של פרסומת כלשהי בצורת בית. אף אחד לא התייחס לזה חוץ ממני שפשוט אספתי את כולם וחידשתי אותם עם ניירות יפים, פרחים וסרטים (איך אפשר להתאפק כשרואים מגנט בצורת בית?)

 

וזהו בינתיים,
תודה על כל התגובות החמודות שאתן כותבות לי, אני יודעת שאני לא בנאדם (כי אני לא עונה על כל תגובה כפי שהיה ראוי לעשות, אבל כשכל יום בעלי פותח את השיחה איתי ב: "את יודעת שאת לא בנאדם?" בסוף זה מחלחל). אבל אני לגמרי קוראת את כולן ומתמוגגת מכל אחת ואחת מהן.
באהבה רבה
דורית

20 comments:

Michal Meiri אמר/ה...

לא .. אין כמוך! אני מכריזה בזאת קבל עם ואני ואת שזה הבלוג שאני הכי אוהבת לקרוא! והלוואי שכל ראשון בבוקר היית מפיצה פוסט כדי להעלות לי את המורל! (הלוואי זה אומר שאני אשמח אם תשתדלי ממש לכתוב יותר..) ואני עדיין חושבת שצריך לתת לך איזה טור בעיתון!

Tzippy אמר/ה...

נהדרת! כמה צחקתי!
זכית ביושר בנסיעה ללונדון! עם פרסים כאילו בסוף כולם יהפכו להיות שואבים מתמידים :-)
והבתים נפלאים! איזה שווה למצוא מגנטים בצורת בית! :-)

סתיו אמר/ה...

לפתוח את המחשב ולגלות פוסט חדש שלך מיד גורם לי לעצור הכל, למצוא פינה קטנה על הספה בלי כביסה או צעצוע או גרב או מגבון.... ולקרוא, לצחוק ולהתבאס שאת לא כותבת כל שבוע!! טוב נו, אולי בלונדון יהיה לך זמן לפרסם עוד.. ☺

אופירה משה אמר/ה...

אין, אין, אין כמוך!! הכי מצחיקה אותי! גם אני לא בן אדם ורק מנצלת אותך לצרכי צחוק ולא מגיבה מתמידה, מצטערת:)

Sarah Livne אמר/ה...

אין כמוך, מקופלת, לאיוורור רגשות. כל פוסט שלך אני מתאווררת יותר. תמשיכי...

Unknown אמר/ה...

גם אני לא בן אדם ולא מגיבה בד"כ
השואב המשמיד!!
נהניתי! נהנית תמיד!
כיף גדול לקרוא ולצחוק ממך! את עושה פנינחם חוויות קטנות של החיים!
אירית

Limor אמר/ה...

רק למה לא לכתוב יותר ????
עם כל פוסט שלך אני עוזבת הכל וישר קוראת.
מ ה מ מ ת !!

Miri Ginzburg אמר/ה...

איוורור רגשות, זה רעיון גאוני.. הולכת להשתמש בזה גם!
הבתים מתוקים והפיות נהדרות!
לונדון בכריסמס זה עצום! מנסיון...
אם זה מה שיוצא מ"לא בן אדם" אז תמשיכי כך... :)

Haya Schwartz אמר/ה...

מאד אהבתי את הפוסט שלך, הוא מצחיק ומשעשע אבל בעצם רציני כי באמת איורור רגשות כולל ביטויים שהשתמשנו בהם בעבר : תיאום ציפיות, ליבון בעיות, שיחות נפש, וזה חשוב. נכון שזה לפעמים תופס אותנו בשעה לא כל כך מתאימה וזה נתפס כ"חפירה" אבל האמת היא שזה חשוב. הפיות והבתים - מ ק ס י מ י ם !!!!!!!!!!!! שבת שלום.

מושית10 אמר/ה...

כיף לקרוא אותך. אירועים קטנים ושגרתיים בחיי היום היום אצלך מקבלים נופך אישי ורגיש שמעלה חיוך. אם תפרסמי אי פעם ספר, אל תשכחי לעדכן, כי אני על בטוח אקנה.
הבובות מקסימות (הן מפימו או ממש חימר?), המגנטים נהדרים. אהבתי הכל!

אנונימי אמר/ה...

איכשהו גם כשאני מתיישבת מבואסת לגמרי למחשב, בסוף הקריאה אני עם חיוך מרוח על הרצוף (שלא לומר צוחקת בכל רם) - תודה רבה!!

ההנאות שבדרך אמר/ה...

כרגיל, תענוג גדול לקרוא אותך.תודה.

טליה אמר/ה...

את כה מופלאה ואהובה עליי.

מיטל גלזר-אביגד אמר/ה...

די די די, אל תפסיקי! את כזאת אלופת האלופות. מחזיקה בטן של חודש שמיני כואבת מצחוק...

Daniel Peretz אמר/ה...

כייף צרוף לקרוא אותך מחמם את הלב ומנקה את העיניים

צחקתי עד דמעות (איוורור לעיניים) :)

תהני מהטיול וחיזרי עם חוויות .

טושטוש אמר/ה...

נשמע לי רעיון גאוני לתחרות! אני הולכת להרחיב את זה - לילדה שמנקה הכי הרבה עם מגבון :)
(אצלי עדיין גילאים קטנים)
וכיף שחזרת לכתוב, תמשיכי ....

looli boo - Ayelet אמר/ה...

איזה כיף של פוסט. אימצתי את "איורור רגשות" ללקסיקון שלי...

ורד אמר/ה...

היי,אני קוראת אותך כבר שנים. כל פעם מחדש נקרעת מצחוק ולא מבינה איך יש לך זמן לכל היצירות המהממות שלך וגם לנקות ולסדר ולהיות אמא כל כך מעורבת בחיי ילדיה.אין ספק שאת מודל להערצה.אמשיך לחכות בשקיקה למילותיך

יותר מסתם יעל אמר/ה...

מהממת כרגיל. ואהבתי מאוד את הקרמיקה ואת המגנטים (:

עדנה פיורקו אמר/ה...

נהדרת! תודה! (ספרי איך היה בלונדון!) ♥