יום חמישי, 3 בנובמבר 2016

התעצלתי

מכירים את זה שיש לכם בלוג?
ואתם מתים עליו?
אבל מצד שני אתם עצלנים...
כל כך עצלנים

וגם יש לכם מליון משימות על הראש, כמו לעבוד, ולגלף חותמות, ולבדוק ילקוטים, ולהסיע..... ומסרק כינים, ומה עושים בשבת, ולבשל, ולנקות את המקלחון.... וחומץ בכביסה הגיוני או לא?  וכביסה אפורה, זה צבעוני או לבן? ולעזור בשיעורי בית... ולהיכנס לסקולי המחורבן הזה כל יום רק בשביל לראות אם צריך לקנות עוד ספר לימוד שלא היה ברשימה, וערב מגמות, ולקנות אוכל, ולעשות טסט לאוטו, ולנגב לילד, וגרביון של בלט זה כביסה ביד או לא? ...ולשמש קבוע גזברית בעבודה לכל המסיבות חתונה, לידה, פרישה (ובסוף גם ניחום אבלים), ולסרוג מלא מלא בובות, ומיגרנה, ולתכנן (שוב) לעשות ספורט, ולאכול קרקרים מקמח מלאכשבראש יש רק קרמבו, ולטפל בכל המסמכים של הביטוח, ....ולקבוע לילדים כל דקה תור לאורטופד, ולאורטודנט, ורופאת ילדים, רופאת ילדים, רופאת ילדים, וחיסון שפעת (בחיים לא שוב), ולהתמכר לכל מיני סדרות (פינה חדשה בהמשך), ולדבר עם המורה של קטנצ'יק 8 פעמים ביום.... ולקטר...לקטר...לקטר...
וכל זה בעל פה

לא חבל?

בטח שחבל

וגם מלא אנשים שאלו אותי מה עם הבלוג ואם הפסקתי לגמרי כן או לא (בסדר, אמא שלי שאלה ואחר כך אחותי).
 ואז יש את ראש השנה וכמו כל שנה כולו מלא בהחלטות חדשות וגם בהחלטות ישנות שהחלטתי שנה שעברה ולא עשיתי ואחת מהן היא להמשיך לכתוב.

אז הנה אני פה, שוב, זקנה יותר, עייפה יותר ומזיעה יותר.

וגם הילדים גדולים יותר, וכולם לומדים: קטנצ'יק עלה לכיתה א' וגילה לחרדתו שיש כל יום שיעורים, בן תשע עלה לכיתה ד' וגילה שאפשר לעשות את כל השיעורים בהפסקה, רקדנית אחת עלתה לכיתה י' וגילתה שמאוד קשה להיות בשתי מגמות ובתשעת אלפים חוגי ריקוד באותו שבוע, והגדול שהיה בכלל אמור להתגייס גילה פתאום שהוא מאוד אוהב ללמוד ונשאר לעשות י"ג י"ד ולייצר המון כביסה לאמא שלו.

__ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥

ילדים גדולים יכולים להציק לאמא שלהם לא פחות (ואפילו הרבה יותר) מילדים קטנים.
קחו למשל את הבן הגדול שלי שלומד עכשיו נהיגה ומתכונן לטסט שלו מה שהופך אותו (לדעתו) למומחה בתחום.
כל נסיעה היא טסט וכל טסט הוא כישלון.
בגללו אני צריכה לאותת כל הזמן, ולדעת למי יש זכות קדימה בתוך הצומת, ולא לעלות על המהירות המותרת (או בכלל לדעת מראש מהי המהירות המותרת), ולשמוע איך אני נוהגת כמו איזה זקנה (כי מה אני בדיוק, חמוד? אם לא זקנה?), ולשמוע לראשונה בחיי שבתוך כיכר מאותתים ימינה כשרוצים לצאת מהכיכר (הידעתם?).
 אתמול הוא אמר לי: "עברת בעצם רק טסט אחד"
אני (באושר): "איזה טסט, אתמול? כשהסעתי אותך וביצעתי חניה ברוורס מושלמת?"
הבן שלי (בביקורתיות): "ממש לא, לא קוראים לזה חניה ברוורס אלא חניה במקביל, והטסט היחיד שעברת הוא המקורי, זה שנתן לך את את הרשיון לנהוג, למרות שבאמת מן הראוי שהיו שוללים לך אותו".

כל הדברים האלה ממלאים אותי במפח נפש שהולך ומתעצם (כי לפעמים אני עוד צריכה להסיע אותו ואת שלושת חבריו מאחור, ואז יש לי 4 טסטרים ואני שונאת את כולם ביחד וגם כל אחד ואחד מהם לחוד) והדבר היחיד בעולם שמנחם אותי הוא כשהבן שלי אומר: "את היית נכשלת בטסט אחרי איזה עשר דקות נהיגה, אבל אבא היה נכשל ממש אחרי שלוש דקות, הוא נוסע כמו מטורף כל הדרך".

ויחד עם זאת אני לא יכולה בכל נסיעה עם הטסטר שלא לתמוה קצת איך זה שאחרי 35 שיעורים המורה שלו עוד לא הגיש את הטסטר החכמולוג שלי לטסט???

___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥

מהבת שלי למדתי למשל את חשיבות הניהול.
בתחילת השנה בעודי שרועה באפיסת כוחות על הספה בסלון, קיבלתי בווטסאפ את ההודעה הבאה: "דורית, תוכלי בבקשה לעדכן את אבא של מיכל בקבוצה?"
מיד הייתי בטוחה שמדובר בטעות, אבל בכל זאת השם שלי היה כתוב שם....
"מה רוצים מהחיים שלי?" שאלתי את הבת שלי. "למה אנשים מטרידים אותי סתם בהודעות שאני לא מבינה?"
הבת שלי עיינה היטב בכל הפרטים ואמרה לי: "אמא, את מנהלת הקבוצה של א'2"
אני: "מה פתאום, לא פתחתי שום קבוצה "
הבת שלי: "את המנהלת היחידה, כנראה פתחת שנה שעברה ושכחת...."
אני: "אויש, איך אני יוצאת מזה עכשיו...אין לי מושג איך מעדכנים מישהו בקבוצה, תוציאי אותי מזה"
הבת שלי: "אמא, מה קרה לך? אנשים מתים להיות מנהלי קבוצה, את לא מבינה מה אנשים עושים בשביל לנהל, תחשבי טוב טוב אם את רוצה להעביר את הניהול למישהו אחר"

ואז חשבתי על זה קצת והחלטתי שאולי יש בזה משהו, וכמה ימים אחר כך הלכתי לאסיפת הורים ואיזה אבא אמר: "מי מנהל קבוצת הווטסאפ של הכיתה?" ואני מיד קפצתי ואמרתי בגאווה: "אני" ואז הייתי צריכה לעדכן עוד כל מיני אנשים בקבוצה ולא היה לי מושג איך עושים את זה אז רשמתי את הפרטים שלהם בצד על דף (באמת, אין גבול לפאדיחה) ואחר כך בבית הבת שלי עדכנה אותם בקבוצה.
הכי כיף להיות מנהלת.

___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥


בהתחלה, כמו כל הילדים הם קראו לי "אמא" , אחר כך זה הפך לשם חיבה חמוד "אִימִי" וממש ממש אהבתי את זה, אבל הם לא הסתפקו בזה והפכו את זה ל"הִיבִּי".
 מילא זה, אבל הם הגדילו ראש והחליטו שמה זה שווה אם אין לי שם משפחה ולכן מאז הפכתי ל "הִיבִּי היִבִּינסֵן" (מאוד רשמיים אצלנו בבית).
להיבי היבינסן יש (מסתבר) אישיות מאוד בעייתית. דבר ראשון, בשל חיבתי הרבה לסדרות בריטיות הילדים החליטו שהיבי חיה בכלל באנגליה באיזה כפר אנגלי חמוד ושקט, אבל היבי לא יכולה לשבת בשקט בבית הכפרי שלה ולהנות מהשקט, היבי חובבת תעלומות רצח וכל מיני חטטנויות אצל השכנים (כמו בספרים של אגאתה כריסטי) וזה עיקר עיסוקה, היבי גם חובבת גינון לדבריהם (אולי בכל זאת מישהו בבית הבחין במלחמת החורמה שניהלתי מול כנימות הגינה עד שהן ניצחו אותי ובסוף החלפתי את כל הצמחים בכאלה שהכנימות שונאות).
וכך אני חיה חיים כפולים הן בישראל והן באנגליה בכפר החמוד שלי שמספר תושביו הולך ופוחת בצורה מפחידה (תמיד תהיתי על מקרי הרצח הרבים בסדרות הבריטיות), שם אין לי כנימות גינה או ילדים לא מחונכים (הם כולם בפנימיות יוקרתיות כמובן) שנכנסים הביתה, מעיפים את התיק בכניסה ליד הנעליים שלהם, משאירים אחריהם נתיב שלם של בלאגן וצועקים: "היבינסן, מה יש לאכול?"

___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥

אז בגלל שכל הפוסט הזה היה מוקדש בעצם לילדיי הגדולים, נסיים בפינת המלצות טלויזיה שהבטחתי. בהשפעתם, ובגלל שהם טחנו את הסידרה הזאת, התחלתי לראות איתם את הסדרה הקומית (והאמריקאית למרבה החרדה) "המפץ הגדול".
בהתחלה סתם הייתי מצטרפת אליהם בין הבישולים והנקיונות ושואלת: "מה זה השטויות האלה שאתם רואים?זה טלויזיה אמריקאית?  מי זה? הם נשואים? זאת אמא שלו? מה הולך שם?" ועל זה הילדים שלי בחיים לא היו עונים לי כי ידוע שאין להכנס באמצע סידרה ולהתחיל להעיק בשאלות. וככה נתפסתי ואפילו חזרתי אחורה לעונות שהילדים שלי ראו מזמן (כי היה חסר לי המון ידע, הם לא הסכימו לענות לי על כלום). סידרה חמודה, שנונה ומהנה לגמרי. (הילדים שלי טוענים ש "איך פגשתי את אמא" היא סידרה פי מליון יותר טובה אבל באמת, מי מקשיב לילדים...).

וכמובן שגילפתי מלא מלא חותמות חדשות:

 
















חורף כבר עומד בפתח
אפילו הרחתי קצת ריח של סתיו
למרות שאני עדיין מזיעה,
באהבה,
דורית (או היבי)



 

21 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

עצלנית עצלנית אבל מה איתנו?
איך אנחנו ניפול על הספה באפיסת כוחות ונתענג על קריאת הבלוג שלך?

סיגל בן נון אמר/ה...

היבי היבינסן. ענק!!!!
זה אמיתי?

#מחכהלבלוגיםשלהילדיםשלך

פרפרים אמר/ה...

לא, איך נעלמת, איך?! תוסיפי גם אותי לרשינה של השואלות.
מתענגת עלייך מחדש ומקווה שאת פה להישאר והרבה!

Nili Adoram אמר/ה...

צחקתי עד דמעות והזדהיתי עם כל מילה!!!

פנינה אמר/ה...

התגעגעתי. שמחה שחזרת. את נהדרת כמו תמיד

craftifairy אמר/ה...

אחח...איזה כיף שחזרת. הילדים גדלו להם. לא יאומן שהתינוק (השני) בכיתה א. מזדהה איתך לגבי הטסטר
נשיקות :-)

Anat Marinsky Marinsky אמר/ה...

נהניתי כמו תמיד. עכשיו שאנחנו אחרי החגים...

Unknown אמר/ה...

צחקתי בקול רם ☺☺☺

Unknown אמר/ה...

צחקתי בקול רם ☺☺☺

yifat fluman אמר/ה...

אויש, איזה כיף שחזרת היבי היבנסן!!
לא להעלם ולא להיות עצלנית!

טושטוש אמר/ה...

תחזרי,תחזרי,תחזרי, תחזרי
תחזרי,תחזרי,תחזרי, תחזרי
תחזרי,תחזרי,תחזרי, תחזרי
תחזרי,תחזרי,תחזרי, תחזרי
תחזרי,תחזרי,תחזרי, תחזרי

אני ממש אוהבת את הפוסטים שלך

Meirav Uchovsky אמר/ה...

גם אני שאלתי את עצמי איפה את......
איזה כיף שחזרת!! החבר'ה שלי קוראים לי אימון קלימון. מגניבון?

hadar ben-sade אמר/ה...

אבל למה? למה?
למה הפוסט נגמר? מה, לא מגיע לנו להתענג עוד קצת על הכתיבה הנהדרת שלך?

עינת אמר/ה...

איזה כיף שחזרת (מחיאות כפיים)
מחכה לבאות! :)

אורלי א אמר/ה...

לא משנה על כמה בלוגים אהיה מנוייה.. איך שאני מקבלת מייל ממך מתפשט חיוך דבילי על הפנים שהופך לצחוק רם תוך כדי קריאת הפוסט.. מאוהבת בך!! תכתבי לנו יותר .. :-)

Michal Meiri אמר/ה...

אז ככה.. קודם כל אני מנויה על המון בלוגים (שריטה..) - אבל כשמגיע אחד ממך.. אני שומרת לי אותו לשעה של שקט (אני אמא עד 9!) ויושבת ומזילה דמעות (אושר! רק אושר!) וגועה בצחוק מול המחשב.. חוץ מזה - היבי היבנסן זה אחד השמות הטובים ביותר! גם אצלנו אמא שלי הייתה אימי והפכה לאיבי. אבל כאן זה נגמר - כי הילדים שלך כנראה ירשו ממך את חוש ההומור (וכשיהיה להם בלוג - אני אהיה מנויה גם אליו!) סליחה שחפרתי. טוב שחזרת. תכתבי יותר!!

רחלה אמר/ה...

בתור אמא לשבעה - בול, לגמרי!
כולל הכניסה לכתה א' והמיגרנות, מינוס החותמות...
כיף שחזרת!!!
מקווה שתישארי

רחלי אמר/ה...

המפץ הגדול היא הסדרה הכי טובה אבר!!!
וגם "איך פגשתי את אמא" טובה :-) אבל לא כמו המפץ הגדול.
מתה עלייך ♥

Ariella Dolev אמר/ה...

אוי... איך נהנתי. את חייבת, חייבת לכתוב לפחות אחת לחודש!

מור אמר/ה...

**נעלבת שהחותמת שלי לא פה**

ו"איך פגשתי את אמא" היתה מעולה. עד העונה האחרונה הדי מחרידה.
כיף שחזרת, תישארי!!

looli boo - Ayelet אמר/ה...

היבי היבסן זה פשוט גדול!!! והחותמות מעלפות...