יום חמישי, 14 באוגוסט 2014

פוסט מלחמה

אתם ראיתם מה קרה פה מאז הפעם האחרונה שכתבתי?
מלחמה
מלחמה אמיתית עם טילים ואזעקות וילדים שמפחדים וחיילים שמתים.....

ואני עוד העזתי להתלונן על הקיץ והחופש (שעוד לא נגמר דרך אגב, טוב, מי אמר שנגמרה המלחמה?)

מספר דברים נותרו לא ברורים, למשל, איך זה שהרמטכ"ל בכבודו ובעצמו לא הגיע אליי לעבודה והתייעץ עם כל החברות שלי בנוגע למהלכים הבאים של הצבא ובאיזה אמצעים כדאי לנקוט נגד החמאס?
כי לכל החברות שלי היה מה להגיד על זה, ותמיד הן גם ידעו יותר טוב מהרמטכ"ל ותמיד הן ראו צעד קדימה, והן אף הלכו וחשבו על מספר טכנולוגיות נהדרות לנטרול המנהרות (אבל אף אחת מהן אינה הומניטרית, למרות שלמרבה הפלא בחלק מהן הייתה התחשבות בסביבה ירוקה ושמירה על הטבע...) ובחלק מהן היה שימוש במים ובחשמל (ואתם יודעים מה קורה כששמים אותם ביחד...).

וכל ערב ישבנו ונמלאנו גאווה למראה החיילים האמיצים שלנו, ובכינו לתמונות הנופלים (נפלו במלחמה הזאת רק אנשים יפים...זאת המסקנה שלי...) ורק ילד בן שבע שעוד מעט עולה לכיתה ב' ישב ובכה מרות כי נפלה לו שן.
ואז הסתכלנו עליו מלאי פקפוק ואני אף הגדלתי ראש ושאלתי אותו: "אבל איך תהיה חייל אמיץ אם אתה בוכה כל כך משן שנפלה לך?"
ובן שבע ענה לי: "אני מקווה שאני אהיה חייל כשאני אהיה גדול, אם אני לא אמות קודם מהאזעקות..."
ועל זה לא הייתה לי אף תשובה, כי האמת שלא מתים מאזעקות אבל לא רציתי להכנס לפרטים ממה כן מתים.
אבל אחים שלו, שאין להם שום מחשבות על נפשו הרכה מיד אמרו לו בדרכם המעודנת: "מה, אתה סתום? איך אפשר למות מאזעקה? אתה תמות אם יפול עליך טיל.."
לא, באמת, תודה לכם.....
ובן שבע אמר לנו: "איזה קמצנית הפיית שיניים הזאת, היא משאירה לי רק 20 שקל מתחת לכרית..."

ואחר כך, כשהוא כבר שוכב מכורבל כולו במיטתו, הוא אומר לי: "אמא, את יודעת? באזעקה הראשונה לא ידעתי אם אני צריך לעמוד דום או לרוץ לממ"ד".
צודק, אתה חי במדינה מאוד מבלבלת

ובכל פעם בערך שהייתה אצלנו אזעקה הרקדנית היפה שלי הייתה בחזרות למופע הסיום החגיגי של חוג הריקוד.
"אמא" היא חזרה כל פעם נרגשת, "נדחסנו איזה 900 בנות לתוך הממ"ד, ואז היינו צריכות לדחוף אחת את השניה עד קצה החדר כדי שיוכלו לסגור את הדלת...ועדיין בקושי היא נסגרה...הבעיה הייתה שכולנו היינו עם גולגול (שיער אסוף ומהודק היטב עם מליון סיכות שתופסות את כל העסק וזה חובה אם לא ידעתם לכל מי שרוצה להיות רקדנית) ואז כל פעם שסובבנו את הראש הגולגול והסיכות נתפסו אחת בראש של השניה וכולנו נהיינו קשר אחד גדול וגם כשפתחו את הדלת של הממ"ד לא יכלנו לצאת משם עד ששיחרנו את כל השיער אחת של השניה"
אתם ראיתם פעם תמונות מלחמה כל כך קשות?

♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___

רבים מכם (מכן) בטח תהו (כמו שאני תוהה רבות) מה היא עבודת הבית המתגמלת ביותר בין שלל עבודות הבית המפרכות, אז אני רוצה להגיד לכם שהגעתי למסקנה שכביסה היא המתגמלת ביותר, 
בדרך כלל נופל  מטבע של שקל מאחד הכיסים של בני הבית, לפני מספר ימים נפל מטבע של חמישה שקלים... ואתמול, גבירותיי ורבותיי, מטבע נקי ונוצץ של 10 שקלים (טוב, הוא עבר כביסה...). המטבעות נערמים ליד המכונה וממלאים אותי אושר. מי אמר שאין שכר לעמל?

♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___

מכירים את המשפט מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים?
אחר הצהריים אני לוקחת את קטנצ'יק ליום הולדת של חבר. כהרגלי אני מביאה אתי את הסריגה שלי וילדה אחת משועממת דבוקה לפלאפון שלה.
מיד אנחנו תופסות לנו שני כיסאות צמודים, אני מתחילה לסרוג במרץ, הילדה מקישה בפלאפון שלה  וקטנצ'יק שאמור להשתתף בהפעלה של יום ההולדת רץ אפשהו באזור רחבת הכניסה עם עוד שני שובבים לא ממושמעים.
ואז ניגש אלי איזה אבא אחד ואומר לי: "הבן שלך משתולל שם בחוץ ומרביץ" , אני קמה, מעמידה את  הילד במקומו, חוזרת למקום ומגלה להפתעתי שאיזה סבתא  חוצפנית אחת תפסה לי את המקום..לא רק שהיא תפסה לי את המקום, היא אפילו הזיזה את הסריגה שלי ששמרה לי על המקום, לא רק זה, היא אפילו לא הקשיבה לבת שלי שהסבירה לה שהמקום הזה תפוס...
אני עוברת לשבת בכסא אחר (רחוק מהבת שלי), רותחת מזעם ומאחלת לה המון איחולים מרושעים...
אחרי שבערך מחצית מיום ההולדת מאחורינו, היא קמה סוף סוף מהכיסא שלי, והולכת משם.
ובזמן שאני שותה קפה, ניגש אלי האבא של ילד יום ההולדת ואומר לי: "הבן שלך ממש משתולל, הוא אפילו הרביץ עכשיו לאמא שלי..."
ואני רוצה להגיד לו: "אבל זה לגמרי הגיע לה"
וכמובן שלא אומרת (כי אני, להבדיל ממנה, ממש מנומסת).

♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___

 
באחד מימי תחילת חופשת הקיץ אמור הבן הגדול שלי ללמוד אחר הצהריים לבחינת בגרות.
יש אנשים שיעשו הכל כדי לא לשבת ללמוד...
דבר ראשון הוא מתחיל בהצקות לאחיו הקטנים
מאחר ושניהם בדיוק חזרו מהקייטנות שלהם הלומי שמש ומצופים בחול הם שוכבים מעולפים על הספה מסרבים לשתף פעולה.
הוא עובר הלאה ומציק קצת לאחותו (ההצקה החביבה עליו היא לגנוב לה את הפלאפון, לצלם את עצמו בשלל פוזות ולשנות לה את התמונה הראשית בצג).
הילדה ופלאפונה נעלמים מיד מהעין.
בלית ברירה הוא מתחיל להציק לאמא שלו....
"אמא", הוא אומר לי, איך היה כשקיבלת תעודת בגרות? היה לכם לוח אבן גדול כזה והיו חורטים לכם את הציונים עם פטיש ואיזמל? (מדגים בתנועה...), וככה הייתם מסתובבים עם זה ומחפשים עבודה אחר כך? הנה, תראי, זה עט, טכנולוגיה שאת לא מכירה, לא סתם עט, אלא עט כדורי שזה קצת שונה בטכנולוגיה מפטיש ואיזמל אבל אני לא אכנס לזה עכשיו כי זה מסובך וכל דקה את תשאלי אותי: "מה זה הטכנולוגיה הזאת?" (עושה חיקוי לא רע בכלל של הקול שלי....)
בינתיים אני מנסה ללא הצלחה להעביר ערוצים בשלט
הבן שלי לוקח את השלט, מעביר בקלות ערוץ ואומר לי: "זה שלט, גם זאת טכנולוגיה שקצת זרה לך כי את רגילה לשלטים חצובים בשיש, את חייבת ללמוד להפריד בין העבר להווה..."

אחר כך בערב אני לא מצליחה להעביר סרט שרציתי לראות מהמחשב לאייפדון שלי ומתחילה להטריף את הבן שלי  (שאמור ללמוד לבגרות שלו אבל יש סדר עדיפויות בבית...) שיעזור לי וכל דקה אני מתעצבנת שזה לא עובד...באמת, מה זאת הטכנולוגיה הזאת?

* לא, באמת, איך אתם מעבירים סרטים שהורדתם בעמל רב דרך תוכנות השיתוף לאייפד? יש קיצורי דרך מלבד האייטיונס הבלתי אפשרי הזה?

♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___


בתקופה בלתי פוריה זו בעיקר גילפתי חותמות
















 
 



 
 

 


 



 
 
שיהיה סוף שבוע רגוע
באהבה
מקופלת

23 תגובות:

יעל אמר/ה...

גדולה, כמו תמיד!
החותמות (שוב, אהיה נדושה)- כמו תמיד - מעלפות!!
♥♥♥

Efrat אמר/ה...

משעשע כמו תמיד :-)
ובעניין הסרטים - תעברי לגלקסי - מחברים למחשב ומעבירים - כל כך פשוט וקל...

סתיו אמר/ה...

חיכיתי לפוסט וחיכיתי וחיכיתי... ידעתי שיהיו לו כוחות-על לשיפור המצב רוח :) איזה כיף שהגיע!

ריבי מהמעבדבדה אמר/ה...

וכל זה קרה כשיש מלחמה ברקע? את סופרוומן ואני עפר לרגלייך.

נעמה מהיער אמר/ה...

אבל ככה זה כשהולכים לישון עם איי-דבר. קמים עם פשפשים... (לגאון הטכנולוגי שלי יש עכשיו מק, כי הוא היה חייב לאיזה פרויקט. כמה שהוא מקטר...)

אמא יוצרת אמר/ה...

את כל כך צודקת. באמת הגיע לה...
גלקסי זה הפתרון בשבילך, ותחזיקי מעמד!
גם תקופת הבגרויות תחלוף...
טוב לקרוא אותך, כמו תמיד ☺

קואלה22 אמר/ה...

אווו, זה בדיוק מה שהייתי צריכה בתקופה זו.
תודה!
והחותמות- נהדרות כתמיד!!

חיה שורץ אמר/ה...

דורית יקרה שלי,
כל רשומה שלך היא חגיגה בשבילי, היכולת לתאר במילים ספורות מצב בלתי אפשרי ועוד עם הומור - אין עליך. מאד אהבתי את תובנות בן ה-7, לגבי המתבגרים זה שלב שבו נמצאים גם נכדי שדו השיח ביניהם הוא משהו כמו :"סתום!" "שתקי", "דביל", בלתי נסבלת" - ואני רק רוצה להתאדות אבל האמת היא שאי אפשר להיות מבוגר בלי לעבור את השלב ההכרחי הזה. לגבי מאותגרות בתחום הטכנולוגיה, היות ואני הסבתא אז מתייחסים אלי בחמלה רבה, בטח הם חושבים "נו, עוד מעט היא כבר לא תהיה פה, אז נרחם עליה!".
המשך קיץ נעים, בשורות טובות, שמחות קטנות וחיבוק אמיץ !!!.

חתולי8 אמר/ה...

פוסט מטריף, כרגיל... והכי התרגשתי מהבן שלך שלא ידע אם לעמוד דום או לרוץ לממ"ד.....
אני אוהבת אותך ואת איך שאת כותבת!!!

יפה אמר/ה...

איזה יופי וגם החותמות. אני רק שאלה איפה קונים חומר ליצור חותמות? איזה סוג הכי טוב?
(לשימוש אישי לא מסחרי)

ציקוש אמר/ה...

את מדהימה והכתיבה שלך משובחת!
החברה בבית - נשמע ששמח לכם אצלנו אומרים שאם אחים לא רבים כנראה שמשהו השתבש...
והחותמות כרגיל מהממות!!!

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
קראתי והתמוגגתי מצחוק. הכתיבה שלך זה משהו משהו...אני מקבלת פה תמונה
חיה על כל מה שקורה עם הילדים המקסימים שלנו.
הנאה רצופה ילדה שלי. שתהיי בריאה ויהיה לך הכוחות לטפל כל כך יפה
בילדים, לעשות עבודות כל כך יפות ולצחוק על הכל.
נשיקות....אוהבת....אמא

פרח46 אמר/ה...

החותמות נהדרות אחת אחת.

כיף לקרא אותך.
באת בזמן. גרמת לי לחייך.

לוקחת זמן ליצירה אמר/ה...

החותמות מהממות! !!

hamudale אמר/ה...

האם ייתכן שהכסף הקטן בכיסים היא דרכם של בני הבית להשאיר לך טיפ על עמלך?
just saying...
:)

עינת אמר/ה...

התגעגתי לקרוא אותך.
אין ספק שהילדים שלך מוכשרים!
וכל הכבוד שמצאת תגמול הולם לכביסה, אני מוצאת רק אבנים.
תמשיכי לכתוב!

אנונימי אמר/ה...

איך מזמינים חותמות לעזאזל? אני רוצה להזמין חותמת!

אפרת אמר/ה...

את כותבת כל כך יפה!
מתה עליך
❤️

אנונימי אמר/ה...

באמת אין דברים כאלה את ככ מצחיקה ישבתי מול המחשב וייבבתי מצחוק זה קורה לי רק איתך תשתדלי להוציא יותר פוסטים ב ב ק ש ה עפרה

אנונימי אמר/ה...

אחחח... אצלנו בבית האחים המשוחררים היו "פרשננו לענייני צבא", בנסיון תמידי לפרש את המציאות באופן שיהיה קצת יותר קל לאמא לעכל את מה שעובר על הבנים שלה. תכל'ס, לא שירתתי בקרבי וגם במלחמה שעברתי לא השתתפתי באופן פעיל, אז מאיפה לי לדעת. אבל אני עשיתי צבא בניגוד לאמא, אז אני יודעת איך לשקר את המציאות באופן מוצלח בשבילה...
כך קרה שנאלצנו לספוג גם צעקות מאמא על למה הצבא לא עושה ככה והם צריכים לעשות ככה. אז אחרי שהרמטכ"ל עובר בעבודה שלך, תשלחי אותו לאמא שלי, כי יש לה גולנצ'יקים פעילים ובמיל', והיא *באמת* יודעת מה צריך לעשות במלחמה הזאת!

עלמה7 אמר/ה...

חותמות מקסימות!
נשמע שמוראות המלחמה היו ממש קשים אצלכם. אצלנו הם עברו די בסבבה (אצל הילדים, אני הייתי בחרדה שהאזעקה תכה בדיוק כשאתקלח או כשאהיה בדרך לאנשהו, אז התקלחתי במהירות, אבל כמעט לא יצאתי מהבית).
אין לי מושג מה עושים עם האייפד, אבל הילד שלי יודע! (וסרטים אני רואה בטלוויזיה. גם זקנה, וגם לא מעודכנת).

Tal אמר/ה...

כמובן קורע מצחוק.... אבל הפעם שמחתי לקרוא שיש עוד אנשים שהם לא פוליטקלי קורקט כמוני... (ע"ע סבתא שתפסה לך את הכיסא).... אני לגמרי הייתי מגיבה כמוך... וחושבת אותן מחשבות "זדוניות" כביכול ותמיד הסובבים שלי מזדעזעים ממני.. אבל אני לא לבד בעולם החוסר PC אז כבר נחמד לי.... חח

hadar ben-sade אמר/ה...

מלחמה או לא - תענוג לקרוא כל מילה שאת כותבת.
בכלל, אני חושבת שלאור המאמץ המלחמתי גם את צריכה להתגייס ו...לפנק אותנו בקצת יותר פוסטים!
העם דורש!