יום רביעי, 21 במאי 2014

איך זה?


  • איך זה שפעם אחרונה שכתבתי בבלוג היתה בפורים? (אבל זה מרגיש כאילו כתבתי לפני שתי דקות?)


  • איך זה שאני עושה יום הולדת לתלמיד כיתה א' שלי (ביחד עם חברו הטוב) ואנחנו (האמהות) משקיעות במפעיל ואוכל והפתעות ובסוף יום ההולדת הילד שלי יושב ובוכה כמו תינוק כי נקרע לו  הדביקי? *

*דביקי - מן גומי איכסה דביק כזה בצורת כף יד או חיה שילדים משחקים איתו שניה אחת ואז משלשלים אותו בהיסח הדעת לכיס המעיל של אמא ושנה אחר כך כשהיא לובשת את המעיל, היא מכניסה את היד לכיס ומיד פורצת בצווחות (זה נשאר דביק גם אחרי שנה ומרגיש כמו משהו חי...).


  • איך זה שבכל ההכנות ליום ההולדת ולאחר שכבר עשינו חלוקת עבודה מסודרת בין האמהות, אמא של החבר מתקשרת כל יום ואומרת לי: "תשמעי, ביררתי על הפיצה/הפתעות/טרופיות/עוגה, צריך מחר להתקשר ו*"לסגור את הפרטים", אכפת לך לעשות את זה?"
*"לסגור את הפרטים" זה מילה אחרת ל"לשלם".


  • איך זה שגם הקטנצ'יק חוגג יום הולדת 4 בגן עם עוד ילדה ואמא של הילדה מתקשרת ואומרת לי: "אכפת לך לקנות כבר את הציוד המשותף ואחר כך "נסגור את הפרטים"?


  • ואיך זה שאני מנסה לרשום את הילד לקייטנה עם חברו הטוב ואמא שלו אומרת לי: "אז תבררי לנו את כל הפרטים ונסגור ביחד?" (למה אני? טוב, זה בגלל שלא נעים לי להגיד לה שתברר בעצמה את כל הפרטים ונסגור ביחד...בעלי טוען שזה בגלל שכתוב לי FUCK ME על המצח ושאני צריכה ללמוד להיות יותר אסרטיבית).
  • איך זה שכל אמא שאת מדברת איתה, אם בגן המשחקים או בשטח בית הספר או אפילו בביתך הפרטי, מספרת לך שהילד שלה מחונן אבל היא לא רצתה לשים אותו בכיתת מחוננים ולכן הוא בכיתה רגילה?
ואז אני הולכת לאסיפת הורים של הילדה ומסתבר שגם הבת של המורה מחוננת?
וגם כל האמהות שמחכות בחוץ מספרות לך שהילדים מחוננים, וחברות שלי בעבודה מספרות שהנכדים שלהן מחוננים ובא לי כבר לסתום את האוזניים ולצרוח....

וקצת בהיסח הדעת אני שואלת את אחת האמהות באיזה חוגים הילדים שלה (שזאת טעות, לעולם אל תשאלו את השאלה הזאת...) והיא שולפת את הפלאפון שלה ומכריחה אותי  לצפות רבע שעה בסרטונים של הילד שלה עושה קיקבוקסינג/ג'ודו/בלט/ווטאבר.... וזה כל כך משעמם (לתשומת לבכם, כל ההורים שמראים תמונות של הילדים שלהם, במיוחד כשהילד באותו הזמן עומד ממש לצידנו ומנג'ס ואני יכולה לראות אותו בגודל מלא...זה משעמם מוות)
ותמיד בא לי לצלם את תלמיד כיתה א' שלי שמשחק מתחילת השנה כדורגל וחוץ ממראה של כדורגלן חתיך (וגם אוצר מילים די נרחב  בקללות) אין לו ממש כשרון בתחום (למרות שהוא התעקש ללכת לחוג הזה)  ורוב הזמן הוא מסתובב בחולמנות באזור השער או עומד ומקשקש עם חבר שלו (עוד עילוי בכדורגל) בזמן שהכדורים שורקים מעל ראשיהם... ואז להכריח את האמהות האחרות לצפות בסרטונים האלה...


  • איך זה שכשאני פוגשת את מאמן הכדורגל של הילד, ושואלת אותו איך הילד בחוג, הוא תמיד מסתכל עליי באי נוחות מאוד גדולה, קצת מעביר משקל מרגל לרגל ואז אומר לי בהיסוס: "משתפר"...


  • איך זה שעוד שתי דקות החופש הגדול?


  • איך זה שכל הזמן אני אומרת לילדים שלי שלא הורגים סתם חיות? גם אם הן קטנות? (רק יתושים וכינים) וכשאני באה לקחת את הקטנצ'יק מהגן, אני מגלה ילד אחד עומד עם חיפושית ביד, קטנצ'יק עומד לידו עם חופן עפר וילד שלישי עומד עם כוס מים וכולם נראים אשמים בטירוף?


  • איך זה ששוב הגיע ל"ג בעומר ונחשו מה אני צריכה להביא? (נכון, עוגת שוקולד פרווה...שזה עדיף על שנה שעברה שהייתי צריכה להביא עוגת שוקולד פרווה בלי גלוטן...) ,וקטנצ'יק בכלל רוצה שלל"ג בעומר יהיה לו "עץ וקשת" (שזה כמובן חץ וקשת).


  • איך זה שאף אחד מבני משפחתי לא מוכן לשחק איתי יותר טאקי או באולינג?
טוב, האמת שאני יודעת את התשובה על זה... כי כשאני משחקת איתם, אני שוכחת שהם הילדים שלי, או בעלי ולנגד עיניי עומדת מטרה אחת בלבד, להביס אותם (בעיקר את בעלי, שזה האושר שלי בחיים, לנצח אותו, ואז להזכיר לו איך ניצחתי אותו וכמה היה כיף באותו יום...).


  • איך זה שקייטנה לילד (אחד) עולה 3000 ש"ח? (או 2000 ש"ח אבל רק עד השעה 13:00)?


  • איך זה שכל פעם שאני אומרת לבת שלי שאני צריכה לקנות איזה משהו (סתם, אפילו נגיד...חלב...), היא אומרת לי: "אמא, אין לי טייטצים, אני חייבת חדשים...(או גופיות, או גוזיות, או מכנסונים, או ווטאבר... היא צריכה את זה...)"


  • איך זה שתלמיד כיתה א' הצעיר ביקש ממני ללמד אותו לדבר בשפת הסימנים? אני חשבתי לתומי שזה בגלל שהוא רוצה לתקשר עם ילדים חירשים, או משהו שהוא למד בבית ספר, אבל מסתבר שהתלמיד מודאג מאוד מאוד מן האפשרות שיהפוך בעצמו לחירש ולכן כל ערב הסברתי לו שלא מתחרשים סתם פתאום, שזה דבר ממש נדיר, שהוא בסדר גמור ואין לו מה לדאוג (ככה ערב ערב בחודש האחרון)  ואז דקה אחרי שהוא נרגע מכל נושא החירשות וחשבתי ששמנו את זה כבר אחרינו, הוא אמר לי: "אמא, ומה יהיה אם אני אהיה עיוור?"


  • איך זה שסביב שולחן האוכל בבית יצא ששני הקטנים יושבים זה לצד זה? (ואיך זה שאין אף אחד אחר שמוכן לשבת ביניהם?... ולפעמים גם לא לידם?...)


  • איך זה שהגשתי עכשיו עבודת שורשים בפעם השלישית בחיי? (כן, סיימתי את העבודה של הבת שלי, וקישטתי ואז הגשתי אותה בעצמי, כי בין כה לבת שלי לא היה חלק בזה בכלל..יצא שהגשתי פעם ראשונה עבור עצמי בגיל 12, פעם עבור הבן שלי ועכשיו עבור הבת שלי, למרות שאני צופה עוד שתי הגשות בעוד מספר שנים).
 נזכרתי שבעצם את עבודת השורשים הראשונה לא אני הכנתי, אלא אמא שלי שישבה וכתבה את כולה בכתב ידה (זה מאז ומעולם היה עונש של ההורים, מסתבר), אז הגשתי רק פעמיים.... ובעבודת השורשים הנוכחית  בסעיף של "מקורות מידע" כתבתי שחלק מהמידע נלקח מעבודת השורשים המקורית שלי (זו שאמא שלי הגישה במקומי ושמרה עליה עד היום...טוב, זה היה קרוב לליבה אחרי שהיא ישבה וכתבה אותה...)

  • ואיך זה שאיזה ילדה אחת בת 13 (בת של חברה) הולכת עם אמא שלה לרופאת שיניים והסייעת אומרת לה: "וואו, איזה ילדה יפה שאת, שתדעי לך שכשאני הייתי בגיל שלך, הייתי בדיוק כמוך, שטוחה, הציצים גדלו לי רק בכיתה י"א, אז אל תדאגי", והילדה הזאת (שבסה"כ לא הוציאה בעצם אף מילה מרגע שהגיעה למקום ועד שהלכה) לא יודעת מה יותר גרוע, מה שרופאת השיניים עושה לה או מה שהסייעת אמרה לה.


כל כך הרבה שאלות ואין עליהן תשובה....


♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___

כל כך הרבה זמן לא ראיתם חותמות בכלל,
אז הנה כמה חותמות מהתקופה האחרונה,
חלק מהעיצובים שלי וחלק מהאנשים המקסימים שהזמינו אותן ממני

                          










ולסיום המלצה למוצר ממש ממש נחמד.
"לשחק בענן" - ערכה מתוקה להכנה עצמית של בובות גמדים.
בערכה יש את כל החומרים הנדרשים ודף הוראות מפורט של כל השלבים
מיד כשהבת שלי ראתה את הערכה היא החרימה אותה לעצמה
ואחרי פחות משעה היא כבר התגאתה לגמרי בבובה המתוקונת הזאת.
פעילות נהדרת לילדים (וגם להורים שלהם)




תודה שקראתם אותי
מקופלת









37 תגובות:

חגית אמר/ה...

איזה כיף לקרוא אותך! צחקתי בקול, נהניתי מאוד מהחותמות המדהימות האלה, וחשבתי לעצמי שגם אני תוהה איך זה שכ-ו-ל-ם מחוננים היום...

סיגל בן נון אמר/ה...

לי ברור שאת מחוננת, טוב לך? (ובגלל שזה גנטי אז גם הילדים שלך מחוננים.) זה ברור כי אחרת לא ברור איך חיי היומיום שלך יכולים לגרום לכל כך הרבה אנשים עונג. פשוט עונג.
תודה

ריבי אמר/ה...

באמת איך זה שנעלמת לכל כך הרבה זמן???? זה מדאיג את יודעת, מתחילים לדמיין כל מיני דברים איומים...העיקר שחזרת וכיף לנו. החותמות מהממות וגורמות לי להזכר בהרבה רגשות אשם בשלי.

אנונימי אמר/ה...

כייף לקרוא! ולחייך מאוזן לאוזן!
באמת לאן נעלמת??
החותמות מקסימות!
זהבית שקד

אנונימי אמר/ה...

שלום מקופלת
אנה אל תיעלמי שוב לחודשיים, כל מילה שאת כותבת משמחת המון אנשים, אז תמשיכי לאסוף חוויות חוויה נפלאות לכולנו ואל תהססי לשתף.......ד"ש לילדים המהממים!!!!
חגית

Sveta Mitlansky אמר/ה...

את מצחיקה... ומקסימה.... והחותמת חדשה שלך נהדרת! מבטיחה לשלוח תמונות

אנונימי אמר/ה...

את מאד מצחיקה, הינהנתי בהסכמה ..

באמת לא הגיוני שכל הדברים האלה קורים!

סתיו אמר/ה...

אין עלייך!
חיכיתי מפורים..... בדקתי כל שבוע אם פרסמת ואולי פיספסתי.. והיה שווה לחכות!

טושטוש אמר/ה...

שווה לחכות לפוסטים שלך!! אני תמיד צוחקת מלא :)

barsperling אמר/ה...

איך זה שכל פעם שאני קוראת את הבלוג שלך, לא משנה עם איזה מצב רוח התחלתי, בסוף הקריאה אני מתפוצצת מצחוק
אין עלייך

Galit Rizcan אמר/ה...

יום נפלא שיהיה לך. תודה תודה , היום שלי כבר התחיל באנרגיות טובות בזכותך. אין עליך!!!

אסנת חזן אמר/ה...

לא הפסקתי לצחוק ולהנהן.
איך זה שגם אני תמיד שואלת אותן שאלות (בדרך הרבה פחות מצחיקה ממך)?
ואיך זה שלא כתבת כל כך הרבה זמן? אני תמיד כל כך מחכה לפוסטים שלך :-)
ואיך זה... (טוב, האיך זה הזה הוא רק בשביל הרטוריקה) אבל שתדעי לך שהחותמות שלך שוות באמת!
ואני באמת מבקשת לפחות עוד שני פוסטים לפני תחילת החופש הגדול, אני רוצה לצחוק עוד קצת...

חיה שורץ אמר/ה...

כבר שנים רבות אני שואלת ואף אחד לא עונה לי : אם כל ילד הוא "מחונן" איך זה שיש כל כך הרבה מבוגרים מטומטמים ?

הדר בן-שדה אמר/ה...

איך זה? מפורים?
החותמות מקסימות והפוסט עצמו-תענוג. (כמו תמיד)

נעמה מהיער אמר/ה...

את מתוקה :-)
יש לי בשבילך עוגה נ"ג שיכולה להיות גם פרווה ולהעיף את הפוני לכולם. תזכירי לי לפני לגבעומר הבא.
naama@avramzon.net

ליליאת אמר/ה...

הורסת כרגיל :-)
הזכרת לי 2 דברים
- כשהבן שלי התקבל לליגה בכדורסל שאלתי את המאמן (בצד) אם זה כי הוא טוב בכדורסל או כי הוא גבוה? המאמן העביר משקל מרגל לרגל, הסתכל על הריצפה ואמר - כדורסל אפשר ללמוד......
- את בטוח גם גדלת על בית קטן בערבה. אני חושבת ש"סרט האימה" הכי נורא של הילדות שלי זה כשמרי התעוררה עיוורת יום אחד בגלל איזו מחלת השנית שהיתה לה בילדות. מבינה את הפחדים של הבן שלך, אולי הוא בטעות ראה בית קטן בערבה? :-)

tirzali אמר/ה...

אם זה מנחם מחוננות באה בד"כ עם חבילה רצינית מהצד השני של הסקאלה (חברתי, דיסלקציה, קשב וריכוז וטרללי טרללה)

Anna.G. אמר/ה...

קורעת כרגיל.
ד"א, אם את רוצה, אני מוסרת את המחונן החכמולוג שלי לאימוץ. הוא בן 10 במצב יחסית סביר למרות שאני אמא שלו. הוא מחרפן אותי! את מוזמנת לאסוף מתי שאת רוצה, בעיקר כשהוא מתחיל לדבר באובססיביות על דינוזאורים, חלל, איזה צמידים מגומיות הוא הולך לעשות (כן, גם מחוננים מתמכרים לשטות הטרנדית האחרונה).

gonnabe40 אמר/ה...

מקסימה כהרגלך....ובאמת איך זה שלא כתבת מאז פורים?....
תתנחמי בעובדה שאצלנו לא ברור למה בנוסף לרשימות ה"מה צריך להכין" למדורות הל"ג בעומר, התווסף בטיימינג מופלא גם שבוע בריאות בבי"ס, וככה מצאתי את עצמי מכינה גם עוגת גזר לארוחת בריאות אחת וגם סלט טונה לשניה... ולאירוע האחרון התנדבתי פשוט להביא זיתים ומלפפונים חמוצים :)

אנונימי אמר/ה...

אני יושבת בעבודה ולא מפסיקה לצחוק. איזה פדיחות...
ברוכה השווה!!!!

טל אמר/ה...

את נהדרת

יעל אמר/ה...

חחח... כל כך נכון... ויש לי תשובות לחלק מהשאלות, אך זה כבר פוסט נפרד... ;-)
♥♥♥

Adi Weinstein אמר/ה...

נהדרת ומצחיקה!!
אל תעלמי שוב ככה..לא יפה...

אנונימי אמר/ה...

אוייי...אני בוכה כאן מרוב צחוקץ בוכה!

ואני חייבת משהו בקשר לכל הילדים המחוניים שמסתובבים בינינו - אילו הם היו קצת פחות מחוניים וקצת יותר ילדים רגילים "נורמלים" אולי היה נחמד להיות בגן משחקים....

לא להעלם שוב.... מבטיחה?

Tal אמר/ה...

כמו תמיד אני נקרעת מצחוק בקולי קולות.... והפעם גם שיתפתי במשרד (מה שגרם לזה שהמוני בנות נקרעות מצחוק בו זמנית.... מחריש אוזניים!!)

שיהיה בהצלחה בקיץ הקרוב :)

Sarah Livne אמר/ה...

אז בואי, מקופלת, ואני אתן לך כמה תשובות:
ראשית - זה ברור שגם הילדים שלך מחוננים. את לא מכירה את הבדיחה על זוג הזקנים שהוא אומר לה "אז תספרי גם את לחברות שלך?" (אם לא - אז ברגע זה הרסתי לך אותה). ויפה את עושה שאת משאירה את הילד בכיתה רגילה ולא שולחת אותו לאקדמיה לכדורגל, כי חשוב לשמור על כל הכיוונים פתוחים בגיל הזה ולא להתמקד מידי כ"כ מוקדם.
באשר לעוגה - זה בגלל שלא שאלת את המארגנת "חמאה זה די פרווה, לא? כי אני שמה רק ממש ממש קצת, בשביל הטעם. בשנה שעברה אף אחד לא הרגיש...". לתשומת ליבך לשנה הבאה.
עבודת השרשים היא אכן צדק קוסמי. אני זוכרת את אמא שלי מסרקת אותי כילדה, ובעודה פותחת קשרים וקולעת צמות לקול מחאותיי - מספרת לי איך אמא שלה בירכה אותה כשהיא היתה בגילי שגם לה תהיה בת בדיוק כמוה (כלומר - אז חשבתי שזו היתה ברכה בלב שלם). משום מה אני מוצאת את עצמי מברכת באופן דומה גם את בתי היקרה בשעת הסירוק (ושבעתיים בשעת סירוק כינים). הברכות האלה מתגשמות היטב. תני לאמא שלך לשמור לך על העבודה הנוכחית, כי יש לך עוד פעמיים להגיש אותה.
ולילד - הסבירי את חוקי מרפי. אם הוא יהיה עיוור - הרי שכל המאמץ שהוא השקיע בלימוד שפת הסימנים יירד לטימיון. ואם הוא יילמד לקרוא כתב ברייל - הוא בטח ייתחרש ושוב - בזבוז. ואם ילמד את שניהם - הוא עוד ימצא את עצמו במלוא חושיו בכסא גלגלים. עדיף לחיות את הרגע, כי בשבועיים הקרובים יש סיכוי ממש ממש נמוך שיקרה לו משהו רע (טפו טפו טפו חמסה חמסה).
אבל איך זה שחודשיים לא כתבת - על זה אין לי תשובה. כי הרי מה יותר חשוב - לסגור פרטים בכל מיני קייטנות וימי הולדת או להשיב את נפשן של מאות קוראות שמחכות פה בחושך למוצא פיך?
ל"ג בעומר שמח ותיזהרי לא להתנדב בשום מקום להכין עוגה פרווה לשבועות...

אמא של ניבי אמר/ה...

מקופלת יקירה, איזה כיף שחזרת עם הסיפורים המצחיקים.
לקרוא ולהתגלגל מצחוק. שלא תעזי להעלם שוב!!

בתיה אמר/ה...

איך זה שאת קורעת כל פעם מחדש.\אגב, אפשר להכין מדפי קרדסטוק אלפון ברייל, לא?

נקודות אמר/ה...

איך זה שכבר שנים אני מדמיינת איך את נראית ובכלל אין לי מושג....מקסים כרגיל. שגית

אנונימי אמר/ה...

איזה כיף זה פוסט בבלוג שלך!!! נהנית כל פעם מחדש

עדי אמר/ה...

גם אני תוהה כבר הרבה זמן כמה מחוננים מסתובבים בעולם. רק שאת מנסחת את זה מצחיק יותר.
ואת יכולה להסביר שעה שאסור להרוג חיות, ואז תבוא החמות שלך ותגיד לילדים "אה, תראו, נמלה", ומייד תמעך את הנמלה עם האצבע. סיפור אמיתי.

טלי אמר/ה...

ואיך זה שאנחנו לא מכירות אבל את יודעת כל כך הרבה ממה שקרה או קורה אצלנו בבית? (או כמובן אצל החברים, בני דודים והכי הרבה אצל הנכדים של חברות של סבתא - כולם כמובן מחוננים!)

הכל טוב אמר/ה...

איכשהו חצי ממה שכתבת נשמע לי מוכר :) צחקתי ובעיקר נהניתי.
איך מקבלים פרטים על חותמות?

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
כמו תמיד אני מתמוגגת מצחוק לקרוא את
הסיפורים על הנכדים היקרים שלי.
ועם עבודת השורשים בכלל גמרת אותי. אכן זו
עבודה לאימהות בלבד.
והחותמות מקסימות.
נשיקות.......אוהבת..........אמא

חתולי8 אמר/ה...

מלכה!! מלכה!!!
ושלא תעלמי לי ככה יותר....
מתה עליך♥

ציפי לוין אמר/ה...

וואו. איך זה שככ הזדהתי איתך! אבל בלי סימני שאלה, כי כנראה לילדים יש ככ הרבה במשותף. ברור שלבנות- אין לי/חסר לי והארון מפוצץ...אצלי תומר לא מפחד להיות בעל מום, אני מפחדת שמחוסר הזהירות שלו יקרה לו משהו....חס וחלילה, טפו! ועבודת שורשים-לגדולה ויתרו-עשו שם שורשים לסבא ולסבתא-כדי שהמורים לא ימותו משעמום, ואולי גם לקטן יותרו....טוב שחזרת, כרגיל, את מצחיקה ככ וככ קל להיות אמפתית איתך!!

אנונימי אמר/ה...

אני מכורה נקודה . מאוד קל להזדהות עם כל הפוסטים שאת מעלה , אולי תכתבי ספר???
עונג צרוף , שלא תפסיקי לכתוב.

חי שלומית