יום שני, 21 באוקטובר 2013

שיגרה זה רע?

עבר כמעט חודש מחופש סוכות ואפילו לא סיפרתי לכם איך היה (ככה זה כשכל יום את אומרת לעצמך: "מחר, מחר אני אכתוב בבלוג...מחר...").
הקיצר, נסענו לצפון, בדרך עצרנו בעתיקות קיסריה והסתובבנו שם על הטיילת ורק תלמיד-כיתה-א' (פעוט לשעבר) הלך מאוד מאוד רחוק מכולם עם הכובע על האף "אני יכול להריח את הריח של הדגים...איכס, אני שונא ריח של דגים...למה תמיד אני חייב ללכת למקום שיש דגים?".

"אמממממאאאאא, עד פה אני מריח את הדגים...."


ובאחד הימים עלינו לרמת הגולן והלכנו ליער האיילים.
אני התמוגגתי מאושר כמובן מהאפשרות להאכיל את האיילים הקטנים והקטנצ'יק גם הוא התמוגג מאושר כשהעופרים החמודים באו ואכלו מכף היד שלו, ורק תלמיד-כיתה-א' עמד במרחק ביטחון מהעופרים עם הכובע על האף ואמר: "אוף, אמא, מתי הולכים מפה כבר? אני שונא את הריח של החיות..למה? למה אני צריך כל הזמן ללכת למקומות שיש חיות? ולהאכיל אותם? למה?".


ובערב חזרנו, ובעלי, שעשה ריינג'רים עם הבן הגדול ולא היה איתנו ביער האיילים הושיב את הקטנים על הברכיים ושאל אותם איך היה, ולמרבה הפלא התלמיד הסרבן בעל חוש הריח המפותח מיד אמר: "היה כיף" והקטנצ'יק שהאכיל את העופרים מכף ידו והיה נראה שהוא כאילו נהנה מזה, אמר לאבא שלו (בהתבכיינות): "אבא, החמור הזה כל הזמן הלך אחריי ורצה לאכול לי את כל האוכל מהידיים...".


ובסוף יום כזה את תמיד שואלת את עצמך האם שווה להשקיע כל כך בילדים  ולרוץ איתם עד קצה העולם....להאכיל חמור אפשר גם ליד הבית...גם בתחום הריח אפשר לעשות וי בלי להתרחק כל כך.




מאכיל את "החמור הזה"
זה נראה כאילו ה"חמור" אוכל בייגל'ה, אבל למעשה הוא אוכל אוכל מיוחד שנתנה המדריכה במקום.
 




אפשר תמיד גם לחנוק שפן

או לחנוק ברווז






הכי כיף לקפוץ בטרמפולינה ולצעוק איזה 7,000 פעם "אמא, תראי אותי..."

♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥ __ ___♥ __ ___♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥



לפני כמה ימים חלם בעלי חלום רע. חלום כל כך רע שהוא התעורר ממנו עטוף זיעה קרה.
כמובן שהוא מיהר בבוקר לספר לי את החלום וגם אני התעטפתי כולי זיעה קרה וזעזוע.
"אבל איך התעוררת מהסיוט הזה"? שאלתי אותו אחרי שהוא פירט לי לפרטי פרטים את כל מה שעבר עליו.
"התעוררתי כי את נחרת איזה נחירה עצומה וזה העיר אותי, ואז רצתי כמו מטורף בבית ובדקתי שכולם בסדר ונישקתי אותם" אמר בעלי.
"ורק עכשיו אתה מספר לי את זה?" אמרתי לו באכזבה, "רק עכשיו אתה מספר לי שהדבר האחד והיחיד שהציל בעצם את חייך ואת חיי הילדים היה הנחירה שלי? במקום לקום ולהודות לי ולבדוק שאני בחיים ובסדר אתה בא בטענות לנחירה?" (למרות שכפי הניראה לא היה צורך בזה, בעצם אפשר היה לשמוע טוב מאוד שאני בחיים...או כפי שבעלי אומר: "גם בבתים הסמוכים ידעו שאת בחיים ובסדר...")
אז רק שתדעו לכם שנחירה יכולה להציל חיים, אל תזלזלו לעולם בנחירות...

♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥ __ ___♥ __ ___♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥



כפי שכבר אמרתי לכם, ילד אחד עלה לכיתה א'. ביום הראשון ללימודים הוא הלך בשימחה רבה וחזר הביתה והכין שיעורים בגאווה גדולה.
כבר ביום השני הוא טרח להגיד לי ש"בית ספר זה מה זה משעמם...." ואז הייתי צריכה לרדוף אחריו בכל הבית ולשחד אותו בכל מיני שוחדים שונים כדי שיישב להכין שיעורים.
ועכשיו הוא חוזר כל יום עם שיעורי בית, ומתחיל משא ומתן שלם סביב מה הוא עושה...
"אבל למה? למה אני צריך ללמוד את האות ל' המשעממת הזאת? למה?
"למה אני צריך ללמוד את האות מ', היא הכי משעממת, למה?
"למה אני צריך ללמוד את האות ה', היא יותר משעממת מ-ל' אפילו..

בשביל שתצליח להרכיב את המילה "למה?" (כאילו...)

ואתמול הוא חזר עם קטע קטן לקריאה ובסופו שתי שאלות.
"תקרא טוב טוב" אמרתי לו, "כדי שתוכל אחר כך להבין ולענות על השאלות".
"לא אמא" הוא ענה לי "אני לא רוצה להבין, אני רוצה לקרוא כמו שאני תמיד קורא...בלי להבין" (הוא אמר את זה ברצינות רבה, דרך אגב.. זה לא שהוא  התבדח איתי פה...).

♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥ __ ___♥ __ ___♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥



הבן של אחותי נסע למסע בפולין (מסע בעקבות השואה).
"נו, אז איך הולך לו, זה הרי לא מסע קל..." אני אומרת לאחותי.
"הולך לו בסדר, כשאנחנו מדברים איתו בטלפון הוא נשמע כרגיל אבל כשהוא מתכתב איתנו בטלפון את רואה שממש קשה לו והוא מאוד עצוב".
"אה, באמת? מה למשל הוא כותב לכם?"
"אתמול הוא כתב לנו: "איזה עצוב פה" ושם סמיילי עצוב ליד" אמרה לי אחותי בשיא הרצינות.

ואם זה לא מעיד על עצב, אז מה כן? אין, אין על סמיילי עצוב...

(הבת הגדולה של אחותי מן הסתם שולחת לי ברגע זה סמיילי עצוב...כבר כמה חודשים היא מבקשת שאכתוב עליה משהו בבלוג. אני מסבירה לה שזה מאוד פשוט, היא צריכה לעשות איזה פדיחה איומה ומיד היא נכנסת לדפי ההיסטוריה. משום מה היא מסרבת לשתף פעולה, "ובסוף את כותבת עליו?" היא אומרת לי בתוכחה.."אני לא מאמינה...רק בגלל שהוא שם סמיילי עצוב...", באמת, אין צדק בעולם...).

♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥ __ ___♥ __ ___♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥


 גם לגדל ילדים גדולים זה לא פשוט. כבר שנים אני מספרת לבן הגדול שלי איזה חשוב זה לאכול ירקות. הילד שונא ירקות וגם כמעט את כל סוגי הפירות. הבעיה שבעידן האינטרנט כיום ילד יכול להביא הוכחה מדעית לכל דבר שהוא מסרב לעשות.
בערב הוא מגיע אלי עם מחקר שהוא מצא שבא להוכיח למה יש אנשים בעולם שלא מסוגלים לאכול פירות וירקות, לא רק שהם לא מסוגלים, זה משהו פיזי שקשור בבלוטות הטעם.....

אז אם הילדים שלכם באים עם מחקר כזה, אל תהיו פראיירים (מה גם שהם לא נרגעים רק עם פירות-ירקות, אחר כך על כל דבר שלא בא להם לאכול, הם אומרים לך: "אבל יש לי בעיה בבלוטות הטעם, זה כבר הוכח מדעית") ובעצם תשבו ותקראו את המחקר (באנגלית) כפי שעשה בעלי.  

מסתבר שרק אוכלוסיה מאוד מאוד מצומצמת של אנשים ממוצא אסיאתי  סובלים מהבעיה הזאת..... עכשיו הילד מחפש מחקר מדעי שמוכיח שבעצם אנחנו אסיאתיים. 

  ♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥ __ ___♥ __ ___♥ __ ___ ♥ __ ___ ♥

לא יצא לי לספר לכם, אבל למשפחה שלנו הצטרפה תוכית קטנה ועדינה  
איזה יום אבא שלי (שהתחיל בכלל עם כל הסיפור הזה של תוכים מאולפים שמגדלים בבית) התקשר ואמר שהוא נמצא בחנות חיות והאם אנחנו רוצים בת זוג לתוכי. ברור שבעלי אמר כן. ואז אבא שלי הגיע אלינו עם התוכית אחרי שכל הדרך  באוטו היא  ישבה לו על הכתף (בסדר, לא אשמתנו שאנחנו כאלה הזויים, כמו שאתם רואים זה עובר בגנים...) ומיד התוכים התחילו לרדוף אחד אחרי השני ולהתנשק על הריצפה.

אנחנו כמובן שמחנו מאוד כי  אוהבים אצלנו צאצאים קטנים (של בני אדם וחיות אחרות) וגם כי כבר הבנו שהתוכי שלנו הגיע לבגרות מינית והוא מוכן לבת זוג (הבנו את זה בדרך הקשה אחרי שהוא ביצע מעשה מגונה בבעלי...או כמו שבעלי אומר: "עד עכשיו לא חזרתי לעצמי אחרי המקרה, הכבוד שלי חולל לנצח").  

מסתבר שהאידיליה נגמרה ממש מהר והתוכי אכל לתוכית את כל נוצות הזנב וגם לא הרשה לה לעמוד בתוך הכלוב המשותף שלהם על המקל הגבוה (היררכיה של תוכים) ובכלל, הציק לה כמו שכל הגברים אצלנו מציקים לבנות זוגם. אז רצנו וקנינו כלוב קטן וורוד ומיד התוכית אהבה את הכלוב החדש שלה.

הבעיה היא שהתוכית (כמו כל הנקבות בטבע, מאוד מאוד חכמה, למרות שהיא לא יפה כמו הזכר, עובדה שבעלי מאוד אוהב להזכיר על איך הזכרים בטבע הם היפים...) ומיד היא מצאה איך לצאת מהכלוב לבד, ואז התחלנו לקשור את הכלוב בכל מיני חוטים ובכל לילה לפני שאני הולכת לישון, אני שומעת רעשים חשודים מכיוון הכלוב הנעול ומוצאת את התוכית משוטטת באושר בחוץ (הילדים התחילו לקרוא לה "תוכיני" על שם הודיני). וכל פעם שמשחררים את שניהם להסתובב חופשיים התוכית הולכת ונכנסת לתוכי לכלוב שלו ויושבת לו על המקל הגבוה, בדיוק במקום שהוא לא מרשה לה לשבת (כל הנקבות אצלנו נקמניות בטירוף). 

שיהיה לכולנו המשך שבוע מעולה
נשיקות
מקופלת           






51 תגובות:

Ayelet Landau אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
Ayelet Landau אמר/ה...

גם טיולים למקומות עם ריח של חיות וגם תוכי שמבצע בבעלך מעשים מגונים?! מה עוד אפשר לבקש? פוסט מעולה וקורע כרגיל :) (כמעט והתפלק לי סמיילי עצוב...)

Aviva Greshler אמר/ה...

רעמי הצחוק שלי העירו את השכנים!

אנונימי אמר/ה...

אני יושבת במשרד וצוחקת בקולי קולות ....כולם חושבים שאני משוגעת ...כיף לי, אז זה לא ממש משנה :-)

Inbari אמר/ה...

חחחח... את גומרת אותי מצחוק, תמיד!!!
גם אצלנו במשפחה יש מגדלי תוכים מורעלים לדבר, וחייבת להודות שחלקם יכולים להיות אפילו ממש חמודים ומצחיקים (ובכל מקרה כנראה עדיפים על אלו שהולכים על 4 מכמה סיבות...)...
חוצמזה אותנו כבר לימדו מזמן שלא משנה לאן הולכים, מה עושים ובעיקר כמה עלה, מה שהם זוכרים בסוף זה את הארטיק! אז אולי לפי זה צריך להתחיל לברור את הפעילויות והטיולים... ;-)
(ובלי קשר לכל הנאמר לעיל - אני בהלם מהתמונות! איזה גדולים הם!!!)

פרח46 אמר/ה...

זה נשמע כמו הספר "על משפחתי וחיות אחרות".
את נהדרת כתמיד.
תודה על התמונות של המתוקים שלך.

סיגל בן נון אמר/ה...

אין עליך, אהובתי!

צחקתי מלוא הריאות והבוקר התחיל להאיר לי. אפשר פוסט כזה כל יום? (אני כמה נורא מוקדם וחושך פה ומבאס....)
כייף לראות קצת תמונות ♥

אנונימי אמר/ה...

איזה כיף להתחיל את הבוקר בצחוק גדול. גמרת אותי....

ליליאת אמר/ה...

טוב, איך שראיתי את הילד עם הבייגלה קפצתי. ללא ספק , אם אני הייתי כותבת את הבלוג, הייתי מרגישה חובה להסביר שאני חלילה לא נותנת לילדים להאכיל חיות בחטיפים :-)
מצד שני, אם אני הייתי כותבת את הבלוג - הוא בחיים לא היה כל כך שנון מצחיק
תמיד תענוג לפגוש פוסט שלך על הבוקר :-)

Sonya אמר/ה...

אין עליך! כמה צחקתי!
ואיזה כיף ששמת תמונות הם מתוקים!

אימרי 1 אמר/ה...

כרגיל, אין על הפוסטים שלך להעלאת חיוך. סמיילי שמח.

עדנה נ אמר/ה...

נהדרת!

אנונימי אמר/ה...

את פשוט שילוב נפלא של קישון ופוצ'ו, גיבורי ילדותי.
עשית לי את הבוקר :)

lital.dilmoni אמר/ה...

קראתי את הבלוג שלך עם הקפה של הבוקר וליד הקפה תמיד יש גם נשנוש קטן ותאמיני לי שסיכנתי את חיי בפעולה הפשוטה הזו!!! נחנקתי מצחוק תוך כדי שאני מנסה לבלוע את הביס!!!

איזה כיף להתחיל ככה את הבוקר- גם ניצלתי בנס(!!) וגם נקרעתי מצחוק!

תודה!

אנונימי אמר/ה...

רשמו לעיל, ואין לי לחדש
כ"כ נהניתי לקרוא אותך בבוקר !! חייכת אותי, הצחקת אותי, תענוג
והעם רוצה עוד !
תודה לך !!
[אירית]

אנונימי אמר/ה...

:-) :-) :-) :-) שנחייך תמיד תמיד :-) :-) :-) כייף לקרוא את הפוסטים שלך :-) :-) :-)

ColourfulWay אמר/ה...

את כותבת משגע, הצחקת אותי על הבוקר, איזה כיף :)

אנונימי אמר/ה...

את מצחיקה ונהדרת. מעריצה את כישרון הכתיבה שלך!!

Yael Halevi אמר/ה...

מצטרפת לכל האוהבים :) זה נהדר ואני רוצה לקרוא עוד פעם :) ואגב, לפעמים אני מראה את הפוסטים שלך לילדים שלי, ובמיוחד לבן הגדול (15 וחצי) וגם הוא נהנה :)
אה כן, ואני מאד רוצה תוכי.. אבל לגדול יש אסטמה ואני מניחה שזה לא טוב..

חגית אמר/ה...

תודה על פוסט מעולה. מאוד צחקתי ונהניתי. אוהבת את הראיה שלך את הפרטים הקטנים של החיים שלמרות שבאותו רגע יכולים לחרפן- מראיה של אחכ וזוית קצת שונה- מצחיקים בטירוף. אני אשתדל גם להסתכל על זה ככה. עד כה אני רק מחורפנת... :)

אמא של ניבי אמר/ה...

מקסים ומצחיק כרגיל. פשוט מוכשרת ברמות! נהניתי מכל מילה

Adi Weinstein אמר/ה...

את הורגת אותי מצחוק!! כל המשרד לא מבין על מה ולמה ואני בשלי... נקרעת מצחוק!

Michal Peled אמר/ה...

משובח , משובח ביותר

marpits אמר/ה...

פדיחות... אני עומדת בתור לקלפי ומתפוצצת מצחוק עד דמעות

marpits אמר/ה...

פדיחות... אני עומדת בתור לקלפי ומתפוצצת מצחוק עד דמעות

רקבשמחה אמר/ה...

את מלכת הצחוקים באופן רשמי. הילד בכיתה א' שלך - הוא לא הגיע במקרה ממני?? כי גם לי יש שכפול שלו (אבל בדיוק!) בבית. "למה, למההה אני תמיד צריך לאכול את החביתה הזאת? אמא, אין לך אוזניים??"

pichifkes.com אמר/ה...

איזה מוצא צריך כדי שבלוטות הטעם יהיו מקולקלות גם על מתוקים? נראה אותו מוצא מאמר... :)

ריבי אמר/ה...

עכשיו כשהם גדלים קצת החבורה שלך יש לך את האיום האולטימטיבי-" חכה חכה שכולם יקראו עליך בבלוג שלי..." מה יש רק להם מותר לסחוט אותנו? כתוב נפלא ומשובח כמו תמיד יקירתי.ושגרה זה אחלה.

יעל אמר/ה...

חחח... את ענקית!! קוראת אותך ומתגלגלת מצחוק, חלקים מסויימים כאילו נכתבו עלינו.
חיבוק,
יעל.

ויטרינה אמר/ה...

טוב מה יהיה איתך ? מתי הספר ? כולם !!!! צריכים להנות מהחוכמות האלו - כולם ! ולא רק אנחנו שמתויגיים כמשוגעים כל פעם שיושבים לקרוא פוסט שלך ומתגלגלים מצחוק בקולי קולות שכל בני הבית מאיימים בלקרוא למשטרה, לפסכיאטר או סתם לאבא....!

אנונימי אמר/ה...

אוי, אין עלייך. מצחיקה בטירוף. כל פוסט שלך - הנאה צרופה.
ברוריה

Galore אמר/ה...

מעולה.

אנונימי אמר/ה...

אדיר. לקח לי כמה ימים לפתוח את הפוסט, אבל מצאתי את הזמן והיה שווה ביותר. נשלח מיד אל הבעל...

אמא ברשת - עדי דרור אמר/ה...

מצויינת. אני חושבת שאנשים צריכים לשלם לך שקל על כל פעם שהם צוחקים בזכותך, ואז תצאי לפנסיה מוקדמת!!

Colargolet אמר/ה...

אוי, כמה כיף לקרוא אותך :-)

אנונימי אמר/ה...

את מצוינת. אני באמצע הרצאה.. והצחוק שלי מפריע לקהל, אבל לפחות התעוררתי

אנונימי אמר/ה...

איזה כייף לקרוא, את מה שאת כותבת!
תודה

דפנה י. אמר/ה...

צחקתי מההתחלה ועד הסוף, בצחוק רועם ומתגלגל. איזה כיף לפתוח ככה את הבוקר. תודה! :)

רותם אמר/ה...

מצחיק ושנון ומקסים.

כדאי לצאת לטיולים משפחתיים מושקעים - קוראי הבלוג מאוד נהנים מזה אח"כ.

Belvane אמר/ה...

היי, גיליתי את הבלוג שלך אתמול ואני קוראת אותו במסודר אחורנית (נדמה לי שעכשיו הגעתי לסביבות ראש השנה 2012) ואני צוחקת בלי הפסקה ונהנית נורא. בעלך שאל מתי שהוא מי בכלל קורא את זה ומתעניין למרות שלא מכיר את הנפשות הפועלות? טוב, אז חוץ ממה שנראה כמו צבא קבוע של קוראים, אז גם אני. מיד הלכתי וציטטתי לבעלי את אפיזודת הילד המתיישב על רוטב העגבניות, ובאופן כללי אני חשה צורך עמוק להודות לך על הרבה הרבה צחוקים והנאה. שמתי לב שאת (כמו כל הבלוגרים, אני מניחה) נהנית מאד מתגובות, וחשבתי שזה רק פייר לנסות להחזיר קצת מהחוב ולהשאיר כמה מילים של תודה. עכשיו אלך לקרוא את השאר, בתקווה הזויה שאולי את כותבת מאז 1999 ושיש לי חומר קריאה לעוד שבוע לפחות.

תמשיכי לכתוב!

אנונימי אמר/ה...

בדרך כלל אני צוחקת להנאתי ומזדהה עם הפוסטים שלך. הפעם הפוסט העציב אותי מאוד ואני בוחרת שלא לקבל יותר עדכונים כשאת כותבת. התמונות בהן הבן שלך "חונק" כדברייך ארנב או ברווז לא משעשעות אותי בכלל. לבעלי חיים בפינות חי קיום עלוב ועצוב. אנשים שוכחים שהם מרגישים וכואבים והם הופכים לבובות שעשוע. אני לא חושבת שראוי לתת לזה יד ובטח שלא לעשות מזה צחוק (גם אם בפועל הוא לא באמת חנק ומן הסתם פעל בחוסר מודעות. בעיה לכשעצמה).

אנונימי אמר/ה...

מסכימה איתך במאה אחוז. לי ממש נתקע הצחוק בגרון כשגללתי למטה לתמונת הארנב וקראתי את הכיתוב.. עצוב, פשוט מאוד עצוב, חוסר המודעות ואי נקיטת פעולה ובמקומה לצלם את המעשה.
צריך להעלות את המודעות לפינות חי והסבל שעוברים שם בעלי החיים.
מאוד אוהבת את הבלוג והכותבת, אבל זה פוסט צורם ביותר..

Hilla אמר/ה...

קורעת.

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
איזה בלוג מגוון ויפה ולראשונה שם בו גם תמונות של הילדים החמודים שלנו.
כמה טוב לקרוא את זה ולהתמוגג מהכתיבה האמיתית והתאורים החיים
והמדוייקים כל כך על בני משפחתך.
שתהיו לי כולם בריאים.
נשיקות....אוהבת...........אמא

אמא של ניבי אמר/ה...

לא נסחפתן קצת?? כל זה בגלל תמונה של ילד חמוד שאוחז בארנב?? האם הילדים שלכן, במידה ויש לכן כאלה, לא ביקרו אף פעם בפינת חי ואחזו מעט בחוזקה אחד מבעלי החיים? מכאן ועד לפתוח בדיון על מצבם הקיומי של בעלי החיים בפינות החי בארץ נשמע קצת כמו היסחפות.
אז אנונימיות שכותבות בעילום שם ופוחדות להזדהות, הרחקתן לכת בתגובותיכן ושכחתן שמדובר בבלוג משעשע שמנעים לכולנו את הזמן.
על החתום, אמא של ניבי. קוראה נלהבת ומעריצה צמודה

חגית אמר/ה...

חחחחחחחחח
זה אמיתי מה שקורה כאן? אף פעם לא נתקלתי בתגובות כל כך הזויות.
מקופלת יקירתי המשיכי לכתוב ולהצחיק אותנו עד דמעות. ובטח שלא תתייחסי לתגובות כאלה הזויות.

חתולי8 אמר/ה...

מ ת ה עליך!!! פשוט מתה עליך!
ועל החמור הזה....
והתוכיני החכמה....
והכל!
מתה עליך, כבר אמרתי??

Givonit אמר/ה...

אויש מקופלת יא הורסת אחת...
כמה כייף לקרוא אותך ולצחוק (חזק... בעבודה... :-D )

ציפי לוין אמר/ה...

מוטב מאוחר לא? אז לא יודעת איך פספסתי....אבל לפחות צחקתי הרבה!! על התלונות המוכרות, לא משנה כמה נטרח יש תלונות וריבים. והתוכי...ככ הזכיר לי את מתנת יום ההולדת שקיבלתי מחברה-זוג ציפורי אהבה, שלא ידעו על שמם!! כל יום חזרתי מהעבודה למראה דם על הקיר ושברי נוצות. בסוף הלב נכמר לי ונסעתי לקיבוץ שמגדל תוכים, ושחררתי את שניהם לחופשי...........

עדי אמר/ה...

צחקתי בקול!!
גם מ"חמור אכל לי מהיד", והכי מבעלך שהרגיש מחולל. אבל הכל הצחיק אותי האמת, את ענקית.
הוא כבר בכיתה א'???? בשבילי הוא עדיין פעוט 0:

rinisco אמר/ה...

את האמת- עוד לא הגבתי פה אף פעם ...
אבל את מוכשרת בשביל לעשות סטנדאפ.... ולהשכיב את כולם מצחוק.
כישרון!!!