יום רביעי, 23 בפברואר 2011

צרות עם בנות

כן, גם עם בנות יש לפעמים צרות, אולי יותר עם האמהות שלהן, כשחושבים על זה...

לפני כשבועיים הלכתי להחזיר את הבת שלי מהצופים.

כמנהגי בקודש בשעות אלה, ואחרי כמה שעות של התעסקות עם שלושת הבנים בבית, נסיונות שווא לסדר את הבלאגן, הכנת ארוחת ערב סבירה (חביתות וסלט), קיפול שתי מכונות כביסה, ניגוב טוכעס אחד והחלפה לאחר, וחפירה לגדול שישב ללמוד למבחן, לא טרחתי יותר מדי בלבושי (פרטים בהרחבה כולל תיאורים פיזיים משפילים בהמשך...).

וכך ישבתי לי באוטו, נהנית מהחימום ומהמוסיקה ובעיקר מהשקט וחיכיתי לילדה שתואיל לצאת כבר מהצופים ולעלות לאוטו.

"אמא, אני בחוץ" היא התקשרה להגיד. הבעיה הייתה שכבר בקול שלה יכלתי לשמוע שהיא בוכה.
"מה קרה?" שאלתי בבהלה (בכל זאת, יש לי רק בת אחת שכולה נראית כמו גבעול קטן ודקיק...).
"הרביצו לי, הלכתי מכות, קודם הרביצו לי ואחר כך הלכתי מכות" ענתה הילדה תוך געיות בכי.

כמו ששמעתי את זה עלה לי הדם לראש, הבת שלי לא הלכה מכות מעולם, אמנם היא חטפה מדי פעם מכות (בכל זאת, היא גדלה עם שלושה אחים, יוצא שאת חוטפת מדי פעם...), אבל אפילו בגן היא לא הייתה מרביצה (החינוך בבית היה מאוד בעייתי באותה תקופה, את אח שלה היה צריך לחנך שלא פותרים שום בעיה במכות, אותה היה צריך לחנך שאם מרביצים לך, תחזירי...).

יש לנו במשפחה נטיה קלה לעצבנות, אני למשל סובלת מתסמונת הפתיל הקצר (ומתקררת דקה אחר כך), את בעלי לוקח לחמם די הרבה זמן (אלא אם כן עברת את הגבול וחפרת בלי הפסקה...אבל אחרי שעשית זאת, עצבנותו מובטחת...), הפעוט  נמצא במצב של דליקה תמידית ולכן זכה לכינוי ח.פ. ("חסר פתיל" ) מספיק להגיד לו למשל את שלושת המילים "זה רק שלי" כדי להדליק אותו מבלי שיידע מה "זה" ולמה "רק", מספיק שזה לא שלו...

"חכי רגע, אני באה..." אמרתי לה יוצאת מהאוטו בריצה מהירה ואז נעצרת בהיסוס, מסתכלת למטה על נעלי הבית הלבנות (הענקיות), הטרנינג (המהוהה), וכמובן, הכי גרוע, חסרונה (הבולט) של החזיה... (הבטחתי תיאורים מסמרי שיער...). ואז החלטתי שיש להכות על הברזל בעודו חם, והמשכתי לרוץ במעלה הרחוב (כרגיל... במעלה...אף פעם לא במורד...).

"מי הרביץ לך?" שאגתי בשניה שפגשתי את הילדה, "איזה ילדה אחת מהקבוצה שלנו" ענתה לי הילדה שלי ביבבות, "עד עכשיו היא רק קיללה אותנו, אבל עכשיו היא גם מרביצה..." הוסיפו שתי חברות שלה שעמדו וייבבו בסמוך...

"תראי לי אותה מיד" פקדתי, חותרת את דרכי והודפת כל מיני צופים צעירים ואפרפרים מדרכי, "עכשיו תראי לי אותה ואני אראה לה מה זה..." אמרתי,  מרגישה את הווריד פועם לי במצח... "עכשיו...".
וכך עברנו מליוני מסדרונות מלאים בצופים צעירים ומפטפטים עד שהגענו לאיזה ילדה קטנה שעמדה שם ולעסה מסטיק.
"הנה, אמא, היא הרביצה לנו" אמרה לי הילדה שלי.
"את העזת להרביץ לילדה שלי?" שאגתי בכעס על הילדה (נדהמת לרגע ממימדיה הקטנים להחריד... ), "תני לי מיד את הפלאפון של אמא שלך, מיד..." המשכתי לשאוג עליה.
כמו שהילדה ראתה אותי היא נבהלה, עשתה אחורה פנה וברחה (טוב, כנראה שהשיער שבינתיים גם השתחרר מהקוקו, הציצים המתנפנפים והלבוש "המוקפד" עשו את שלהם...).

וכך התחלתי לרוץ אחריה, מחליקה קצת בתוך נעלי הבית הענקיות וצועקת מדי פעם לצופים האדישים: "תעצרו את הילדה הזאת, תעצרו אותה..." משל הייתי בסרט של ג'יימס בונד,  מה שעורר תמיהה קלה אבל לא הביא אותם לשום פעולה שהיא (ומה קרה ל"היה נכון תמיד", הא?).

עד שבסוף הגענו לסוף המסדרון והילדה (המכה) מצאה את המדריכה שלה ויכלה רק להגיד: "זה לא אני..." ואני רק יכלתי להמשיך להגיד "תני לי מיד את הטלפון של אמא שלך,  מה פתאום את מרביצה לילדה שלי, שלא תעיזי לעשות את זה שוב....." (אבל בשאגות) וככה זה היה בטח נמשך לנצח, רק שבין השאגות האלה שמעתי פתאום מישהו אומר לי:
"מקופלת, אממ, מקופלת,,,, סליחה,,,אבל,,,מקופלת.....מקופלת?" (טוב, הוא לא אמר "מקופלת", כי ברור שזה לא השם האמיתי שלי...אבל הוא בהחלט קרא לי ).
"מה?" שאגתי בעצבים, "מה, מה אתה רוצה?" והסתובבתי אחורה (יופי, הילדה ברחה, תודה לך...), רק כדי לפגוש איזה ילד מחוצ'קן קטן שהגיע לי עד הכתף ואמר לי: "אממ, מקופלת?, אני הרשג"ד (אחר כך כשסיפרתי לבעלי את הסיפור, קראתי לו בטעות המג"ד... ).

"אממ, את לא יכולה לפנות באופן ישיר לחניכה, את צריכה לעבור קודם דרכנו, ואנחנו פותרים את זה..." אמר לי הרשג"ד הזערורי, "את לא יכולה לצעוק עליה, ולא לאיים עליה...".
"אבל מה פתאום יש אצלכם מכות בחוג?" (שאלתי אותו בעצבים, שוכחת שממש לא קוראים לזה "חוג" אלא "פעולה", כאילו?), "מה זה החוג הזה?", "למה מכים?" המשכתי לצעוק עליו בזעם.

"ואז הגיע איזה הסבר מאוד ארוך ודידקטי שהיה עשוי להיות טיפה מצחיק בכל מצב אחר, אבל, כאמור, הווריד עוד פעם לי במלוא עוזו במצח, וגם נאלצתי להגן על ציציי בידיי בכל מיני פוזות שיראו כאילו אני סתם מחזיקה את הידיים מול הגוף,  ולאחריו הבטיח לי הרשג"ד כי בפעם הבאה הוא ייכנס בכבודו ובעצמו לפעולה ויצפה בבנות (כנראה בגלל זה קוראים לתנועה, "הצופים") ולאחר מכן יגיע למסקנות ולפיהן יפעל בהתאם (?).

וכך חזרנו הביתה מתכננות על הילדה הזאת המון תיכנונים אם היא תמשיך להרביץ ולקלל ואיך נערב את ההורים שלה, וגם, איך נשיג סוף סוף את הפלאפון שלה....ושל אמא שלה...

עכשיו, רק תראו את ההבדל בין נשים וגברים, אני הייתי עסוקה במה קרה לילדה ומזועזעת מזה שהרביצו לה, בעלי לעומת זאת שאל אותה ישר: "רגע, אז החזרת לה?", "תראי לי מה בדיוק עשית?,  עשית לה רגל ראשונה? (תרגיל בג'יאוג'יצו), או שעשית לה אולי הטלה? (עוד תרגיל בג'יאוג'יצו), חבל, לא עשית, זה היה מציל אותך, למה לא נתת לה בעיטה מסובבת כמו שלימדתי אותך? (עוד תרגיל בג'יאוג'יצו...),טוב, תעמדי, פעם הבאה שהיא באה עלייך, את עושה לה ככה...."

בערב, אחרי שהילדה היתה כבר נקיה ומסורקת ונראתה כרגיל כמו מלאך קטן, כשחיבקתי אותה ואמרתי לה לילה טוב, היא חיבקה לי חזק חזק את הצוואר ואמרה לי: "אימוש, שיחקת אותה היום..."

מה שמראה לכם שלהיות אמא משוגעת זה ממש ממש משתלם.

וקצת חותמות לסיום סיומת (כן, פוסט הצופים השפיע עלי...)









אוהבת אתכן
מקופלת

58 תגובות:

מיה מנור אמר/ה...

אני קוראת את מה שכתבת ואומרת לעצמי בלב- גו מקופלת!!! גו מקופלת!!!
אין ספק ששיחקת אותה!!!
החותמות מעלפות כרגיל והאחרונה מוטטה אותי סופיתתתת
מיה, שהיא באמצע גם סוג של ח.פ

Adiya אמר/ה...

סאחטיין מקופלת!
איזו אמא פנתרה!

החותמות מ-ה-מ-מ-ו-ת!

יעל אמר/ה...

את גדולה!! ושוב הוכחת את המשפט האלמותי "אין כמו אמא" ולא משנה מה היא עושה...
יש לנו מנהג לקרוא אותך ביחד (לי ולבעל), סוג של חוג משותף כזה, ואיך שאני רואה עדכון ממך, אני מיד קוראת לו לחוג. או שאולי זו פעולה, הרשג"דית?

יעל

חגית אמר/ה...

אוי, מקופלת, מקופלת, אני יושבת לי כאן ושואבת להנאתי (נוט!) וצוחקת בקול רם. תודה, תודה לך על כל התיאורים :)

אנונימי אמר/ה...

הרסת אותי, על הבוקר.
אני מדמיינת אותך רצה במעלה עם נעלי הבית ושואגת , מצחיקה אחת, אבל לביאה אמיתית, אין ספק ששחקת אותה כמו גדולה.
ואני, לא יוצאת מהבית בלי אודם, לכי תדעי את מי אני אפגוש............
החותמות שלך עושות לי תמיד חשק לעוד.
יום נפלא.
רחלי

ליאת אמר/ה...

את משהו את!! כיף לקרוא אותך..לרגל יום האישה שחל בקרוב אני מצדיעה לך!

הגר אמר/ה...

אין עלייך.... !! אמא למופת, אני עם הבת שלך - שיחקת אותה... !
והחותמות מקסימות, כהרגלך בקודש...

Zehavit Shaked אמר/ה...

חחחח הרגת אותי על הבוקר!!
קדימה מקופלת !!

החותמות מקסימות!!

Rachel רחלי גזית אמר/ה...

בתור אמא לבנים המצב הזה מוכר לי מאד (גם המכות, גם הצורך להגן וגם היציאה ה"מוקפדת" מהבית). אני חייבת להגיד שכשזה קורה לאחרות זה הרבה יותר מצחיק.

רויטל וייס אמר/ה...

דייי.....קרעת אותי על הבוקר....אני בוכה מרוב צחוק ומדמיינת את עצמי בסיטואציה, כל כך מתאים לי(פתיל קצר זהו שמי בכל הנוגע לילדיי).
כל הכבוד לאמא מקופלת ...טוב לדעת שאני לא היחידה שמזניחה את עצמי אחרי כל המטלות ושאני לא המשוגעת היחידה:-)כבר ראו אותי במראה "סקסי" דומה למה שתארת.
את גדולה ומתה על הכתיבה ההומוריסטית שלך.

רויטל וייס אמר/ה...

ושכחתי כמובן לכתוב על החותמות המקסימות, משגעות.

Galore אמר/ה...

גמרת אותי!!! הרגת!! מחקת!!! שאגתי כאן מצחוק (לא יפה, למה להבהיל תינוק רך ותם?), אני עדיין מחייכת, גאוות יחידה אול אובר דה פלייס, היא גדולה היא גדולה היא גדולה!!!! איפה איפה עושים פה לייק?

אנונימי אמר/ה...

אם אמא כמוך, הרשעית מהפעולה כבר לא תרביץ יותר!
כל הכבוד על "הלביאות"!

החותמות מקסימות בעיקר הראשונה!

דנא אמר/ה...

ככה צריך להתחיל את הבוקר! גם אני חסרת פתיל לגמרי עוד מילדותי וילדה אחת ירשה את זה לגמרי... תשמעי החותמות מטמטמות ורק אני עוד אין לי מושג ירוק איזה חותמת אני רוצה.

לימור אמר/ה...

היא גדולה, היא גדולה, היא גדולה.
אין עליך פנתרה אמיתית!
איך אני מתביישת ומתייבשת כשאני יוצאת במצב כזה ונתפסת "על חם".
חזקי ואמצי!
לימור

קואלה22 אמר/ה...

וואו! איזה חוויות את עוברת... כנראה שהכל קורה כדי שתוכלי לספר לנו על זה בצורה כ"כ מצחיקה על הבוקר :-)
באמת שיחקת אותה!
והחותמות- מ ו ש ל מ ו ת !

הגריטה-hagar am אמר/ה...

וואי וואי כל הכבוד!!
באמת נשמע ששיחקת אותה.
הלוואי שגם לי יהיה אומץ כשיבוא היום :-)

והחותמות- מושלמות (במיוחד הראשונה!)

tistisy אמר/ה...

חחחחח ממש הצחקת אותי על הבוקר..
לא סתם הילדה אמרה לך ששיחקת אותה !!!
החותמות מקסימות :-)

יעל.קיפודים אמר/ה...

אמא לביאה מגינה על הגורים... ועם התיאורים הפלסטיים אני פותחת את הבוקר בחיוך רחב!
החותמות מקסימות, לוליפופ בפרט - קסומה!

אנונימי אמר/ה...

האם מצאתי את תאומתי?, כל כך מוכר הפיוז (אצלי הוא נכבה לאט קצת)כ ל כ ך מוכר עניין הציצים החופשיים.. אני רוצה לומר שהייתי עושה בדיוק אותו דבר,נוסף לכך מודה לרכב"ל (:)) שהוא מתעורר רק עכשיו כשאני הופכת לגברת הייד, במקום להבחין בבריונותה של הילדה ולשוחח עימה ועם הוריה כבר בהתחלה ולהוקיע את התנהגותה, לתפוס את הילדים כולם ברגע שמתחילה הקטטה וליצור בעצמם קשר עם ההורים, לא לטאטא את זה מתחת לשטיח ולעבור חזרה אל סדר הפעולה.. איפה כאן האחריות של המדריכים? למה הם לא יצרו איתך קשר מייד אחרי המקרה במקום שהילדה תיצור איתך קשר? (ובכלל, להשאיר אותה לחכות בחוץ לבד כשהיא כולה נסערת?? ..)

metal78 אמר/ה...

חדש לי עניין התגובות באתר הזה

קשת זאבי אמר/ה...

אני הייתי מתחרפנת מסיפור כזה...
אני מורידה בפנייך את הכובע על זה שטרם צלצלת להורים שלה.
והחותמות מהממות! בייחוד אהבתי את זו של לוליפופ

אילאיל אמר/ה...

זרקת אותי שלושים שנה אחורה ליום אחד בהיר שבו באתי בבכי לאמא שלי וספירתי לה על ילד אחד שניסה להציק לי (ודווקא לא מכות אם את מבינה למה את מתכוונת, ואגב הוא לא היה בן שש כמוני אלא כמה שנים מעל). השאגות של אמא שלי עליו זכורות לי עד היום! היא היתה פשוט לביאה!!! (ואמא שלי היא הכי לא לביאה שבעולם). לפעמים אין שום דרך להיות פוליטקלי קורקט לפעמים יצר ההשרדות גדול מאיתנו והלביאה יוצאת, ולפעמים טוב שכך!
החותמות נפלאות! התגעגעתי.

עינת אמר/ה...

כל כך משמח אותי לקרוא את הפוסט שלך על הבוקר! ממש מעלה לי חיוך על הפנים!
אהבתי את ההגדרה של הפתיל הקצר- אצלינו הקטן מרוקאי:)
אכן תיאורים קשים, מזדהה מאד עם עניין החזייה - והידיים מנסיון- לא עוזרות, אם כבר אז כבר- מראה סקסי עד הסוף :)
תודה רבה על האושר על הבוקר!
נשיקות

באה מהלב אמר/ה...

אין כמוך, גם אני עברתי כמה סיטואציות כאלו בחיים עם הבנים שלי .
מניסיוני הדל לצערי, לפי החוק, "תקפת אותה".
מה עושה לנו את זה כשאנו הופכות מנשים עדינות, מטופחות וחביבות הילדים למפלצות חסרות כל מחסום כשזה נוגע לילדים שלנו, איבוד טוטאלי של עשתונות והתאבדות כללית.
בכל מקרה אני איתך (זאת אני מאחוריך מעודדת עם הפונפונים) בפעם הבאה לא פחות מתליה בכיכר העיר.
החותמות מדהימות , גם אני רוצה, איפה אפשר?
ענת

רות אמר/ה...

זקופה שכמותך, הצלחת לשמח אותי ולהרעיד לי את התפרים בצואר [2.5 ש' לאחר נתוח קבוע חוליות....]. אמנם הרומן עם הבדים והמכונה נמצא ב"ממתינה" אבל ממשיכה לעקוב אחר היצירות והתוצרים הנהדרים שלך[מכל המנים והסוגים.....].
המשיכי להיות כה מברכת, את וכל שלך, על ידי "הצופה הראשי".....
נשיקות, רות

שריק אמר/ה...

בחיים אני לא מתפנה לקרוא פוסט כזה ארוך אבל את כמו אבן שואבת... תמשיכי לגלף ותשלבי כתיבה-את טובה מאד בזה! ובקשר לבתך... מההיבט המקצועי שלי... נכון שאת הסניגור היחיד שלה בעולם כולו אבל תשתדלי לתת לה כלים ולא לפתור, בייחוד כשאת בלי חזייה, קרעתי אותי מצחוק...

סאלי קוגן אמר/ה...

אין, הפלת אותי מצחוק ! אני הייתי עושה בדיוק את אותו הדבר ! נכון שאין לי ילדים אבל ברגע שיהיו לי ומישהו יפגע בהם אני יהפוך ללביאה בשניה ! והמראה נראה לי באמת עזר ביצירת הדמות "האמא המשוגעת" ! : ) אני בכל מקרה נראת עוד יותר גרוע בבית ...
החומתמות שלך מדהימות ! ממש אין לי מילים, לא בעצם יש - שלמות ! אני חולה על החותמת שהכנת לי והיא שמורה לה בתוך הנרתיק השכנת לה : )

Inbari אמר/ה...

אני מעריצה אותך, את פשוט מלכה!!!
עזבי את זה שאני כמובן מתפוצצת פה מצחוק מהתיאורים שלך (נחשי איזה הכי דיבר אליי? כן, זה עם הציצים המתנופפים... אחד מ"יתרונות" ההנקה... נשים באפריקה החזה שלהן עומד יותר יפה משלי, נורא...) אבל באמת מה שעשית בשביל הבת שלך, ושהיא ראתה במו עיניה...
אני מעריצה אותך! פשוט ככה! הייתי מסירה בפנייך את החזייה, אבל אני כרגע לא לובשת אחת (פמיניזם אמיתי מהו...)
אם אמא שלי היתה עושה דבר כזה בשבילי בילדות... אחחח... טוב, אני אוהבת אותה בכל זאת...
את הרול מודל שלי. אני אבוא לסדנא מתישהו... :-)

ענבר (BarBima)

Dafi אמר/ה...

נפלתי מצחוק, אני יכולה ממש לראות את הסיטואציה בעיניים. הראית לילדה דוגמא אישית(: החותמות מקסימות כרגיל!

ויטרינה אמר/ה...

הרסת אותי מצחוק עם הסיפור הזה....
כיף לראות שיש עוד לביאות בגונגל שכשזה מגיע לגורים הפרטיים שחושפות ציפורניים וגם שדיים כשצריך.
חוץ מזה שאני עוד מחכה לשמוע ממך בעניינינו , אני נורא מתקנאה בחותמות הללו.

בתיה אמר/ה...

בהחלט שיחקת אותה אמא לביאה.
נכון שזה לא פוליטיקלי קורקט וצריך לדבר ולהיות מנומסות ובלהבלהבלה. אבל הייתי נותנת המון בשביל לשמוע מהבת שלי את ה"שיחקת אותה".
מה שכן, אולי בכל זאת כדאי ללבוש חזיה. לא חראם על המדריכון המחוצ'קן שעכשיו ציציך המתנופפים יטרידו את מחשבותיו כל לילה ;-) .
החותמות, כמו תמיד, יפיפיות ומעוררות קנאה. כבר מזמן אמרתי שיש לך את זה.

נילי אמר/ה...

החותמות מקסימות
ממש.
והסיפור שלך קורע...
לצערי מוכר לי החלק של הלבוש שמיועד להישאר באוטו ונאלצים לצאת החוצה. למזלי עוד לא מוכר לי נושא האלימות....

טליה אמר/ה...

אני לא מקורית אבל ק ר ע ת אותי מצחוק! החותמות מקסימות . גם אני רוצה כאלה! נזכרתי בפעם ההיא שאימא שלי באה לאסוף אותי ממסיבה בכיתה ז' עם טרנינג פליז צהוב בהיר ונראתה כמו אפרוח אבל הממדים שלה לא תואמים לחלוטין את החיה הזו אז זו היתה פדיחה שעד היום אני צוחקת ממנה. ( טוב, אז בכיתי כמעט...מהבושה)

יפעת אמר/ה...

הרגת אותי מצחוק. אין צורך בהוספת תמונות, ראיתי את הסרט תוך כדי קריאה...
מלכה את!!
החותנות הורסות.

טל אמר/ה...

טוב, בתור אמא לרשג"דית, הרגת אותי :)
אני פעם באתי להסיע מהצופים עם תלבושת דומה לשלך, רק שבלי הכנה מוקדמת נכנסו לאוטו עוד שלושה בחורים (הם כבר בי"א, זה כבר בחורים). ההבדל היחידי הוא שזה היה בקיץ, את נעלי הבית החליפו כפכפים, את הטרנינג - תחתוני בוקסר. חזיה לא היתה. אוי, איזו בושה. מאז אני שואלת תמיד כמה נוסעים צפויים :)

אנונימי אמר/ה...

הרגת אותי.....
והזכרת לי על אוהד אחר שפירק אותי במכות בגן. אף אחד לא עזר לי אז.
לימים אגב אבא שלו רצה שאתן לו שיעורי עזר במטמטיקה.
נראה לך? בטח הכשלון שלו הוא בגללי, אבל סרבתי מיד!
את אמא גדולה מהחיים (עם ובלי חזיה ;-)
הילה

חתולי8 אמר/ה...

תשמעי, אני לא מכירה אותך , אבל...מתה עלייך!!
אני מכירה היטב את המחשבה :"מה, עכשיו ללבוש חזיה בשביל השניה וחצי הזו"? ומכירה את תנועות הידיים שנועדו להסתיר את הנפנופיאדה... אין עלייך, את מצחיקה ואמא לביאה אמיתית. אני וציציי מצדיעים לך!
והחותמות...נהדרות. אני "ככה "קרובה להזמין לי אחת משלי.
תמשיכי!
ליאור

נדיה מניו יורק אמר/ה...

"ציצים מתנפנפים"
"פתיל קצר"
אפשר לקבל את שני אלה בתור חותמות?

את אלופה וקורעת, אפילו אם אמרו את זה קודם, לפני.

הפיה לולית אמר/ה...

ח.פ -גדול!
אמנם כתבת מצחיק כהרגלך, אבל לא יכלתי שלא לחשוב על ההרגשה האיומה כשאת שומעת שמרביצים לבת שלך. כמובן ישר חשבתי על שלי.
מחכה לעדכונים איך התפתח עם המגד, סליחה, הרשגד.
החותמות נפלאות :-)

Yuli אמר/ה...

LOL
:-)

רותי צחורי אמר/ה...

שיחקת אותה BIG TIME אהובתי!!!!
את אמא לתפארת, אין לי מה להוסיף יותר. לביאה אמיתית. והכתיבה שלך כמו תמיד נפלאה.
נשיקות, רותי

תהל טלאים אמר/ה...

מקופלת היקרה אין אין עליך!
את גם משעשעת ןגם נמרה כשצריך! מעריצה שלך! חוצמזה החותמות מהממות כרגיל!
תכתבי לנו עוד...

Ayelet K.m אמר/ה...

אוי , את לא מפסיקה להצחיק אותי עם הסיפורים שלך. באמת שיחקת אותה!!!
החותמות משגעות
איילת

הניק זיקוקית תפוס אמר/ה...

אכן שיחקת אותה ועל הדרך הצחקת אותי :-) אני לא אכתוב לך פה מה דעתי על מכות בין ילדים כי זה לא כל כך פוליטיקלי קורקט, בואי רק נגיד שאני שמחה על כל שנות הניסיון שלהם בטאקוואנדו :-)

אנונימי אמר/ה...

אני כאן מתגלגלת מצחוק, את כותבת נפלא וכל כך מצחיק
והחותמות שלך יפיפיות
שבוע מוצלח שיהיה לכם
שולי
SHOULYHZO1

ציפי לוין אמר/ה...

כל כך צחקתי והצלחתי להצחיק גם את בעלי. אנחנו גם בעניניי צופים,הבת שלנו שם מהשנה, וכל פעם כשלוקחים אותה חזרה אנחנו מבררים אם היום היה בסדר ולא היו מכות! בזמני לא הרביצו....והיום כנראה הכל השתנה! אז שיהיה לה בכיף, בלי מכות!! ואני בטוחה שהם כבר ראו את כל האמהות בעולם: עם/בלי חזיות, העיקר ההגנה על הילדה, שיראו שאסור לגעת בה! החותמות מקסימות! שבוע נפלא שיהיה!

Smadar אמר/ה...

זה בדיוק... אבל בדיוק מה שאני הייתי עושה (כולל הפיג'מה) :-))
הכתיבה שלך פשוט קורעת מצחוק... הרסת אותי !
והחותמות כהרגלך... יפהיפיות
LoolaB

הקטנה באלפי ישראל אמר/ה...

להיות אמא משוגעת משתלם. מסכימה איתך!!!
צחקתי בהנאה (מהצרות שלך,
לא נעים, אבל מה לעשות-מצחיק...)
החותמות יפות.
מחכה לראות את שלי...

נעה זני אמר/ה...

כשהבכור היה בן שלוש וחטף מכות בגן ניגשתי במתיקות אל הילד המרביץ ובשקט אמרתי לו שאם הוא ימשיך להרביץ לבני אני ארביץ לאמא שלו ..טוב,זאת היתה טעות לא חינוכית לא עושים ככה והוא באמת המשיך להרביץ עד שעזבנו למקום אחר..
פתיל קצר זה משהו שאני מזדהה איתו ותמיד תמיד מצטערת אח"כ...

Big Mook Craft אמר/ה...

יקירתי....אלללל שוב זה כאילו כתבת גם קצת עליי במיוחד עם הציצים המתנפנים, לו היית יודעת כמה פעמים יצאתי בדיוק כך מהבית והצטערתי אחר כך על זה, המזל שפה בלונדון פשוט שמים על הכל מעיל גדול וזהו...לא רואים. אמא שלי, עשתה בדיוק את אותו הדבר פעם לפני למעלה משלושים שנים.....ועד היום אני מעריצה אותה על זה!!!!!

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
הסיפור שלך החזיר אותי בדיוק...כמה שנים אחורה (מבלי לגלות את גילך) כשאת היית ילדה בכתה א' ובאת בוכה מבית הספר כשילדה מהכתה הרביצה לך ואיימת שאת לא רוצה ללכת יותר לביה"ס. הרגעתי אותך שמחר אני אגיע לביה"ס ונטפל בענין. רצה הגורל ויצאנו לטייל אחה"צ בשכונה ולפתע פתאום את מסתכלת על אחד הבתים וצועקת לעברי:"הנה הילדה שמרביצה לי" באותו רגע עלינו יחד לבית שלה ודיברנו עם אמא שלה והכל בא על מקומו בשלום וזה רק מראה שדברים עוברים מדור לדור. ומהילדה המקסימה שלך והעדינה דוקא התרשמתי שלאחיה הגדול היא יודעת יפה מאוד להחזיר מכות כשצריך.
התאורים שלך מגלגלים אותי מצחוק, איך את לא בוחלת בשום תיאור ויורדת על עצמך. רק שתהיי לי בריאה ותמיד רק נצחק.
אוהבת........נשיקות.........אמא

מיקוש אמר/ה...

הצחקת אותי מאד ובהחלט בהחלט שיחקת אותה... הסיפור שלך החזיר אותי אחורה כמה שנים טובות כשהבת שלי חזרה הביתה כולה בוכיה בכלל איזה ילדה שתקעה לה עיפרון ביד!
יום אחרי כבר הייתי בבית הספר, תפסתי את הילדה והודעתי לה חד משמעית שאם היא מתקרבת לבת שלי יהיה לה עסק איתי... וכאמור אני לא קטנה :-))) עד שבאה המנהלת והודיעה לי שאסור לי לדבר כך... גם היא חטפה על הראש דרך אגב.
בשביל זה אנחנו כאן, לגונן, לעזור, לתמוך וזה מה שעשית עם האינסטינקט שלך... וגם התגובה של בעלך היתה תגובה של גבר.
סחטיין עליך!

ורד והדס אמר/ה...

רק אוסיף שלקרוא עד הסוף (כולל צחוקים) ואז להגיע לחותמות זה עוד יותר מצחיק...מה"שאגות" והעצבנות אל הרוגע והמתיקות של החותמות...אני נהנית כל פעם מחדש (-:
חג שמח שמח שמח !

עלמה7 אמר/ה...

אוי, צחקתי כל כך! אני מה זה מזדהה!
כשהילד שלי היה ממש קטן, בן שנתיים בערך, היו ילדים בני חמש שנהגו לצחוק עליו שהוא אוכל אותו קרטיב כל יום בגינה. יום אחד תפסתי קריזה, נעמדתי מעליהם, ואמרתי להם: עוד פעם אחת אתם צוחקים עליו ואני (פה נתקעתי. מה אני אגיד להם? שאביא להם מכות? שאביא להם את אחי הגדול? אז אמרתי:) אדבר עם האמהות שלכם! הם היו בגיל שהאיום הזה עוד הפחיד אותם, ומאז לא התקרבו אליו.
החותמות יפהפיות, כרגיל, ובעיקר אהבתי את הראשונה והאחרונה. אמנות!

michalica אמר/ה...

הנה משהו שלעולם לא אעשה בארה"ב יען כי העצבנות פה לא משתלמת. רק חזרתי מהרופאה שאיחרה על הבוקר רק בארבעים דקות ולא בשלוש שעות כמו בפעמיים הקודמות ואני אפילו לא יכולה להגיד למה אני עצבנית, זה לא לגיטימי להתעצבן כאן.
יש פה אישה אחת ישראלית סופר מגוננת על הילדים שלה. בהתחלה התבעסתי על עצמי והבטחתי להיות יותר כמוה, אבל, השבוע הבת שלה ניסתה להחזיר כתר סורר לילדה אחרת ונסיכת הכתר לא הבינה מה הילדה הישראלית רוצה ממנה אז האמא באה וצעקה עליה שהיא רק רצתה להחזיר לה את הכתר ואז הבנתי שיש גבול.
אבל את? את היית אחלה! וגם לקח ללבוש כל הזמן חזיה, אחרת מה יחשוב בעלך השני, בראד פיט?

טלטליקה אמר/ה...

אוי..את קורעת מצחוק!! אני דומעת לי מרוב צחוקים!!!

אנונימי אמר/ה...

מצד אחד נקרעתי מצחוק מהפוסט הזה
מצד שני, אני קוראת אותו בארה"ב (הגעתי לבלוג מההמלצות של מירה) וחושבת לי ש:
א. בארה"ב כבר היו מזמינים לך משטרה (בצדק, איימת על ילדה קטנה)
ב. עצוב שמה שמלמדים את הילדים בישראל זה "להחזיר"...
אבל את משעשעת