יום רביעי, 10 בנובמבר 2010

שיגרה

מזמן לא כתבתי, זה לא בגלל שלא קרו לי דברים מעניינים, קרו הרבה דברים מעניינים, מלא... הבעיה היחידה היא שכל הדברים המעניינים שקרו לי, קרו בדיוק באותו הסדר גם למחרת היום, וגם בזה שאחריו, ובזה שאחריו....

כל זה נכון למעט שני מקרים שהיו יוצאי דופן לחלוטין

הראשון היה פתיחת הספריה בגן, נתבקשנו להגיע לגן בשעה 18:00 עם הפעוט (לבד, בלי אחים, דרישה שכרגיל לא עלה בידי לקיים) ולחגוג בשירים וריקודים את פתיחת הספריה בגן.
מ- 16:00 ועד 18:00 באותו יום היה הפעוט שרוי בהתרגשות אדירה וביקש שנלך כבר למסיבה, מצב זה הוא מצוין לכל הדעות לכל אמא, בשעתיים האלה היא יכולה לסחוט את פעוטה בדרישות שבכל יום הוא עונה עליהן את תשובותיו הרגילות (או "לא רוצה" או "לא בא לי" או גם וגם) וביום זה הוא מוכן גם להתקלח וגם להכניס משהו לפה שאינו חטיף (לקוראת היקרה אמא, אנא התעלמי משורה זו...).

וכך, רחוצים ומסורקים הלכנו לגן, הפעוט, התינוק (כי לא היה מי שישמור עליו) ואני...

האם אתם מכירים את הסיפור "הכיסים של ענתי?" זה סיפור חביב ביותר על ילדה שיש לה 12 כיסים (למרות שלהורים היה נדמה שיש לה 120 כיסים, או אפילו 1200...) ובכל אחד מהם היא מחביאה משהו שצריך לנחש מהו...

הגענו לגן, הילדים ישבו בכיסאותיהם הפצפונים, אני רקדתי עם התינוק חסר המנוחה מאחורי הכיסא של הפעוט והגננת התחילה לחפש ולחטט ללא הפסקה בכיסיה.

אחרי הכיס השלישי האמא שלידי התחילה להביע סימנים ברורים של מחאה, אחרי הכיס החמישי הילדה שישבה ליד הפעוט נהיתה צמאה, דרשה כוס מים ושפכה אותה בטעות (ברור שבטעות) על עצמה, על הפעוט ועל הרגליים שלי, אחרי הכיס התשיעי הפעוט קם בהחלטיות ועבר לשבת על שטיחון המאחרים (שזה השטיח שנפרש במרכז לטובת הילדים שאיחרו להגיע ולא נותר להם מקום), מיד הגננת הבחינה בהתמרדות והורתה לו (בחומרה די רבה, האמת) לחזור חזרה למקומו, הפעוט התבונן בה רגע אחד ואז בתנועה גורית התגלגל על הילד שישב לידו, וזה התגלגל על הילד שלידו וכל השטיחון הפך להתגלגלות אחת גדולה שגרמה לגננת לדרוש שוב מהפעוט לחזור בתוקף למקומו (דרישה ממנה הוא התעלם לחלוטין כי ממתי בדיוק הוא עושה מה שאומרים לו?).

וכך שרדנו 12 כיסים ואחרי שנגמר הכיס האחרון התחלתי לארוז את התינוק המייבב (שהיה סותם אם הייתי שולפת לו ציצי אבל היה לי ממש לא נעים משום מה אם כי לרוב, כמו שבעלי אומר "אין לי אלוהים..") וכבר רצינו ללכת, אלא שאז הודיעה הגננת כי הגיע הזמן להכין תיק ספר וכל ילד ישב בחברת הוריו ויצור (או במקרה שלנו, ישב לבד ויצור כשאמא שלו רוקדת מאחוריו וגונבת לו מדי פעם ציוד משולחנות אחרים).

זה היה שלב קשה מאוד, בעיקר עבורי, לראות שולחן עמוס פרחי לבד ודבק ללא יכולת לשלוח יד ולהדביק (בגלל הריקודים, כאמור) והפעוט שנותר לבדו מילא את ליבי גאווה עצומה כשישב והדביק כל פיסה חשופה של בד בתיק הספר שלו וכשנגמר המקום הוא פשוט הדביק אחד על השני...(באמת אחר כך בקושי הצלחנו לדחוס את הספר לתיק מרוב הדבק אבל זה כבר ענין אחר).

זה היה האירוע הראשון יוצא הדופן שקרה לנו, האירוע השני קרה בשבוע שלאחר מכן, כרגיל בשעות אחר הצהריים הייתי בבית עם שלושה מילדיי (הבן הגדול הלך לחוג) וניסיתי לשמור שהפעוט לא "יחניק" בפעם המליון את אחיו התינוק (לפחות לפני שהוא מחניק אותו הוא מודיע לי: "אמא, אני מחניק אותו...") כשלפתע שמענו דפיקה בדלת ואמא של החבר הכי טוב של הפעוט ביקשה ממנו לבוא אליהם הביתה לשחק (הם גרים לידנו).

הפעוט מיהר לנעול את סנדליו (משימה שבכל מצב רגיל לוקחת לו 10 דקות לפחות) ודילג כל הדרך לבית של החבר.

ואז, יקירותיי, קרה המאורע המכונן, המאורע שלשמו אני בכלל טורחת לספר לכן את קורותיי, התינוק נרדם, הילדה ישבה בדממה (כרגיל, מה חדש? הילדה הכי פחות מרעישה בבית מה שגורם לי להוכיח את בעלי חדשות לבקרים על יכולתו המועטה בייצור ילדות) ולפניי נפרשו 45 דקות שלמות לעצמי.
כן כן, 45 (ארבעים וחמש, פורטי פייו אם תעדיפו..).
או קיי, אז לא בדיוק ידעתי מה לעשות עם החופש הפתאומי שנפל עליי, בהתחלה קצת הסתובבתי חסרת אזימוט בבית הלומה מהשקט המבורך (כבר תורידו 5 דקות של הלמוט...), אחר כך התלבטתי אם להוציא את מכונת התפירה ולתפור בשצף קצף (רק ההתלבטות עלתה לי בעשר דקות של זמן יקר...) ואז, מאחר ונותרה לי רק חצי שעה של שקט ישבתי על המחשב וחיפשתי לי פרויקטים עתידיים בתפירה לזמנים שבהם שוב יהיה לי שקט ,ואז, אולי, אדע איך לנצל אותו כראוי במקום לשקוע בהלם (האופייני לאחר קרב).

מלבד זה חיי מתנהלים בשיגרה ארוכה ורגילה (לא אלאה אתכם...) אם כי לכל הדעות מבורכת.

נכון מזמן לא ראיתן חותמות?









שיהיה לכולנו סוף שבוע מבורך (כן, רק יום רביעי, אבל אני מרשה לעצמי....)
נשיקות
מקופלת

38 תגובות:

ציפי לוין אמר/ה...

הי, יופי שחזרת, כיף לקרוא ולהזדהות עם המחשבה של מה לעשות קודם עם הזמן השקט הזה של בין לבין...לגבי הגננת זה באמת עניין של מזל על מי נופלים, לנו היתה אחת נפילה ואחת שבקשנו שתלך איתנו עד לצבא, אבל היא לא יכלה! החותמות מקסימות. יום נפלא!

רינת החדשה אמר/ה...

את הורסת אותי כל פעם מחדש עם הסיפורים שלך!!
והחותמות הורסות גם..

Adiya אמר/ה...

לפני שאני מגיבה על התוכן...סאחטיין על הבאנר המטריף! איזה שדרוג!! אהבתי לגמרי!!
ולעניין התוכן, החותמות משגעות! (אני יודעת שאני תקועה עם הנושא...מקווה שזה ישתחרר לי בקרוב)...

ומסיבת פתיחת הספריה, חשבתי שזה רק אצלינו...גם אנחנו נאלצנו לשבת ולצפות בהצגת סיפור (מעשה בחמישה בלונים, שהועבר על ידי מדריכת התיאטרון של הגן...כן, יש לנו דבר כזה)...לפחות לא היינו צריכים לשבת ולקשט תיק, אלא קיבלנו מוכן (לא משנה שאת הגרפיקה לספר אני הכנתי, אבל שילמו לי...אז מה'כפת לי)...

מחכה לעוד סיפורים! את תמיד מעלה על פניי חיוך (אם לא צחוק מטורף)ואני מה זה צריכה כמה כאלו עכשיו!

יעל אמר/ה...

אהההה... מסיבת חנוכת הספריה. חשבתי שרק אנחנו נענשנו. אצלנו זה היה אליעזר והגזר, שממש, אבל ממש לא עניין את הפעוטה בצרותיו עם הגזר.
ולגבי השקט - כשזה קורה, בא לי רק לבהות באויר, יפה שאת חושבת על פרוייקטים עתידיים.
והחותמות - כרגיל, מקסימות.

הקטנה באלפי ישראל אמר/ה...

כיף לקרוא אותך!
השנה היא "שנת השפה העברית",
ולכן תזכי, מן הסתם לעוד פעילויות שקשורות למילים, אותיות, ספרים, סופרים ושות'...
העיקר שהפעוט הוכיח שירש מאמא את הכשרון ליצור,
ושהתינוק הוכיח שאין כמו חלב של אמא.
למה, בעצם, לא הנקת אותו????
(כותבת לך גם כאן- יש לי בעיה במייל.
בבקשה חזרי אלי במסר תפוזי.)

קואלה22 אמר/ה...

היי,
תתחדשי על הבאנר המקסים והמשודרג!
החותמות מקסימות גם הן!
והסיפורים שלך... כרגיל- מעלים לי חיוך על הבוקר.

gallish אמר/ה...

אפילו השגרה שלך נשמעת משעשעת ומיוחדת :-)
החותמות מדהימות!!!!!!! במיוחד זו של אלונה ארובס!

טליה אמר/ה...

אפילו שאת כותבת על שגרה, הדבר הכי בנאלי שיש את פשוט מצחיקה , מרגשת וגורמת להזדהות כללית נפלאה!!
החותמות חמודות להפליא ובבקשה המשיכי לכתוב על כל דבר שיש, כי זה פשוט תענוג לקרוא אותך. יום טוב!

הדס שטרן גולדשטיין אמר/ה...

שיגרה נפלאה! משעשעת ומעלה חיוך מצד לצד.
החותמות נפלאות ויפהפיות.
ממתינה לסיפורים על המשרד/עבודה
(:

Meital אמר/ה...

טוב שחזרת :):) ועוד עם אילו סיפורים :) הרגת אותי עם הכיסים :) חחח....
החותמות מקסימות אחת אחת!!

דנא אמר/ה...

שגרה נפלאה ומחוייכת. התעלפתי מהחותמות.

יעל.קיפודים אמר/ה...

אח...איזה עונג לקרוא - כל מילה ומילה!
מחזיקה לך אצבעות שמרווחי ה"פורטי פייב מיניטס" לעצמך רק יצטופפו ויתארכו, מעריצה אותך על הסבלנות לעבור את כל ארועי הגן עם הפעוט... ולחשוב שיש לך שידור חוזר בעוד שנתיים :-) אמא'לה... לפחות נזכה לקרוא פה עוד ועוד חומר משובח!
חותמות נפלאות - כל אחת ואחת מהן!

Keshet Zeevy אמר/ה...

כמה כיף לקרוא רשומות שלך וכמה כיף לראות גם את העבודות!

לימור רזפינג'טו אמר/ה...

אני קוראת את הפוסט בעבודה ופשוט צוחקת עד דמעות מהתיאור הכל כך מוכר....
עשית לי את היום!
אבל יש לי גם תלונה/בקשה למה אין תמונה של התיק?
רוצים תמונה!.
והחותמות משגעות.
שיהיה לך יום מקסים לימור

בוליבלוג אמר/ה...

אוי, כמה כיף לקרוא אותך. שגרה מבורכת - אני לפחות קוראת לה:-P

החותמות יפהפיות, גורם לי לרצות גם אחת.. (ללא סיבה:-D).

Dafi אמר/ה...

אין על ההומור שלך, את מפילה(:
והחותמות - חבל"ז.

Yafiti אמר/ה...

טוב חייבת לשתף גם כן מה קרה אצלנו בחגיגת הספריה.
השקעתי קשות בהכנת תיק בד עם ינשופים ועצים ושיגועים, הכי התעלפתי מהיצירתיות של עצמי.. ובסוף.. בעלי לקח אותו לגן וכשחזר אמר "יפית. אנחנו צריכים לדבר. היצירתיות שלך נחמדה, אבל לא על חשבון הילד."... בקיצור, הילד התבייש לקחת את התיק לגן! הוא פשוט רצה להיות כמו כולם ושיהיה לו תיק כעור עם בקוגן. אז הבאתי לו בקוגן ונעלבתי לי בשקט.
גם אצלנו הקריאו את הסיפור המתיש עם הכיסים! ואחריו הילדים ישבו והכינו סימניות. התאפקתי לא להתערב והוא הכין סימניה מתוקה בזמן שאני הלכתי להראות לגננת איזה תיק הוא הפסיד. הייתי חייבת שמישהו יגיד לי שזה יפה!

בתיה אמר/ה...

רק לא הבנתי לאן נעלם האינאלוהים שלך כשהתינוק רצה ציצי.
איז המזל שהגננת של הגדולה מספיק ותיקה כדי לשים פס על כל העולם ולא לעשות שום פעילות עם ההורים. הגננת של הקטן כבר עשתה פעילות קטנה, אבל אני מקוה שזה היה רק בשביל שתוכל לגבות מאיתנו כסף לקופת הגן.

בפעם הבאה שיהיו לך 45 דקות פנויות, לכי לעשות אמבטיה חמה. ליצור ממילא תצרי על חשבון שעות השינה שלך.

Big Mook Craft אמר/ה...

חה חה חה כרגיל הרסת אותח עם סיפורי הגן של הפעוט....זה כל כך שונה פה באנגליה ואני חושבת שעד שאחזור יערה תהיה כבר גדולה ובעצם יותר לא יהיה לי את זה חוץ מהנכדים פעם פעם פעם....אני מתנדבת עם התינוק שלך ללכת לאיזו מסיבת גם כזאת פעם......בשביל החויה שהחמצתי. החותמות כרגיל משגעות ותמיד גורמות לי לרצות עוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת.....נשיקות (אגב מקוה שלא אכלת בסוף את השולחן של המשרד זה פויה.....)

חגית אמר/ה...

תשמעי, את פשוט כותבת נהדר, אני מקווה שמתישהו תכרכי את כל הפוסטים האלה לספר, אם לא לפרסום, אז לפחות לילדים. החלטתי שבכל תגובה שלי אלייך אני אביע הערצה אינסופית - כל הכבוד, כל הכבוד, כל הכבוד!!! זה היה על הארבעה ילדים, כמובן :-))) אני בסה"כ עם אחד, אבל כל כך הזדהיתי עם ההלם כשמגיע קצת שקט - מרוב שאני חושבת על מה לעשות ואיפה זה מתחיל, הופס, נגמר הזמן (התנומות שלו מתקצרות מיום ליום, זה ממש קשה!)

הפייה לולית אמר/ה...

אוי, אני זוכרת את זה, עד שסוף סוף יש פתאום זמן לוקח חצי שעה לצאת מההלם ולהחליט מה לעשות איתו...
אהבתי את הלהחניק. כנראה שירש ממך את חוש ההומר :-)
תחזיקי מעמד.

mama misisipi אמר/ה...

מזדהה מילה במילה במיוחד עם הקטע האחרון
שזה בדיוק מה שאני עושה עכשיו

אנונימי אמר/ה...

הרגת אותי יקירה- שלושת רבעי שעה של שקט וביזבזת על המחשב?!
אני מניקה מול הפרויקטים העתידים (על מי אני עובדת? הרי הם לעולם לא יקרו, רק ישמרו עד בתיקית המועדפים שלי, אבל שיהיה...)
כיף שחזרת!
וזה מזכיר לי שאני חייבת עוד חותמת!
הילה

אנונימי אמר/ה...

אז גם לנו היה טקס פתיחת הספריה...
הילד מקסים, בחיי שהוא מקסים... חכם, שנון, בעל חוש הומור, סופר אינטליגנט, ענה על כל השאלות כשהיה צריך וגם כשלא!!!
הילד עם בעיות קשב וריכוז D(בחזקת מיליון)ADH בקיצור-קפיצקפוץ!
מודה, הותשתי די בהתחלה... וזה נמשך ונמשך ונמשך...
באיזשהו שלב הילד רצה לשירותים ולנו ברוך ה' יש אלוקים... ביקשתי רשות יפה מהגננת ואז התרחש הנס,
בני רץ לשירותים ואחריו נהרו כל ילדי הגן...
החנקתי חיוך ונשמתי לרווחה, בזה תם השלב הדידאקטי והחל השלב היצירתי, תחום האהוב מאוד על ילדי!

החותמות יפיפיות אני גם חולמת על חותמת משלי, רק שאני עדיין לא סגורה על העיצוב!
אימוש5

ציקוש אמר/ה...

את מדהימה!
ההומור שלך מקסים וכל כך כיף לקרוא את הפוסטים שלך!
מזדהה אתך מאוד על זמן השקט שפתאום "נופל" לידיים עד שמתחילים לזוז הוא נגמר!
והחותמות מדהימות אחת אחת בעקר זו של אלונה
תמשיכי לכתוב ולהעלות לנו חיוכים!!!

ורד והדס אמר/ה...

חבל שתיק הספר התקבל כך...אצלנו "הכיסים של ענתי" סופר ע"י הגננת שהתחפשה והציגה לילדים בטקס חגיגי וללא הורים. בקטס זה קיבלו את תיק הספר המקסים שתפרה להם סייעת הגן הכשרונית. בדיוק יש אצלי פוסט על זה. מוזמנת לבקר:
http://veredhadas.blogspot.com/
אצלנו החוויה דווקא היתה נפלאה.
ואת כותבת כמו תמיד נהדר ומצחיק.
והחותמות מ ש ג עו ת . שבת שלום.

נקודות אמר/ה...

כן אני זוכרת את הימים שפתאם נהיה לך שקט בבית ומרב תדהמה והלם את לא יודעת מה לעשות איתו...איך לנצל את הזמן היקר מפז...וככה הוא מתבזבז לו במהירות עוד לפני שהרגשת. הרגת אותי עם "המחניק" אותו.....עצה לי אליך....מכיוון שגם לנו יש ילד עם הרבה הברקות לשוניות....לקחתי פנקס קטן ובכל פעם שיש הברקה שכזו (עכשו כבר לא כי הוא גדל) הוצאתי מהארון שבמטבח ומיד רשמתי עם תאריך כמובן. אנחנו חושבים שנזכור הכל...רבל הרי אנחנו שוכחים. כרגיל צחקתי ונהניתי מהקריאה....וזה שיצאת לעבוד זה לא אומר שעכשיו נהנה מפחות פוסטים מצחיקים....רמז עבה כפיל...שבת שלום.

הגר אמר/ה...

וואוו איזה סיפור מרתק... (באמת ! בלי ציניות..), שמחה לשמוע שהבן הולך בדרכי האם ונהנה מלהדביק...
החותמות מתוקות ממש :-) :-)

טושטוש אמר/ה...

אני מש נהנת כל פעם מחדש לקרוא את הבלוג, אשמח עם תרשמי יותר :)

סאלי קוגן אמר/ה...

הי מקופלת :)
המון זמן שלא ביקרתי בבלוג שלך (או בכל בלוג אחר..)
את כרגיל מצחיקה וזה עושה לי טוב, אני חולמת על תינוק או תינוקת ולך יש המון ילדים (בשבילי יותר מ 2 זו כבר קבוצת כדורגל : ))ולמרות זאת את מצליחה ליצור ולעשות דברים מדהימים, את באמת דוגמה נהדרת לסופר אמא שיכולה גם לטפל בילדים וגם לטפל בעצמה
אני מקווה להסתדר ולהצליח בהכל בדיוק כמוך כשיהיה אמא

karindi אמר/ה...

הכתיבה שלך כל כך כיפית! מצד אחד את עושה לי חשק לחכות עוד קצת עם עניין הילדים (שבעלי לא ישמע, הוא יחסום את הבלוג שלך) ומצד שני זה נשמע כל כך מצחיק שבא לי גם. החותמות מדהימות, והן דווקא כן עושות חשק...להכיר בזה שהגיע הזמן לעבור שלך ולעשות מזה עסק...

Alma7 אמר/ה...

חותמות מהממות (במיוחד האחרונה)!
אנחנו מחתימים לאט לאט בכל הספרים שלהם.
אני קוראת את חוויותיך מהספריה ונחרדת ממה שצפוי לי ביום ו' הקרוב - הגננת החליטה לפטור אותנו ממסיבת חנוכה (יפהפיה ושווה) ובמקום זה - סדנת יצירה של סביבונים מדיסקים וחרוזים. היום נתתי לה רעיון להשתמש בדאס במקום בחרוזים, ואני מקווה שזה יקל עלינו את המלאכה.

Einat Kessler אמר/ה...

כבר הרבה זמן רציתי לבקר בבלוג שלך ולראות את החותמות. אני שמחה שקפצתי לביקור, כי החותמות האלה ממש מקסימות. איזה יופי שגם נתת דוגמה "חיה" לכל אחת מהן.

אנונימי אמר/ה...

כל כך צחקתי. תודה על השיתוף - זה ממש נחמד ומעודד לקרוא (אז אני לא המזניחה היחידה שבכל מסיבה בגן של הפעוט לוקחת איתי את התינוק...)
אילאיל פ

אלונה ארובס אמר/ה...

אני בושה ונכלמת :-))) רק עכשיו רואה את הפוסט עם החותמת המהממת שהכנת לי. איזה כיף לי?? כתבתי אצלי שהתאהבתי גם בחותמת וגם בך!! מה שנכון - נכון! :-)

la Cigale אמר/ה...

איזו כתיבה מקסימה!!!
ואקסליבריס זה רעיון גאוני ונראה לי שאתחיל להזמין אצלך למתנות. (נכנס לי לראש בתור מתנה פוטנציאלית מעולה ורבת ייחוד)

שריק אמר/ה...

שאלתי פעם ואשאל שוב, לא אתייאש... איך אני מזמינה חותמת אישית?

אנונימי אמר/ה...

פגשתי את הבלוג שלך לפני יומיים והתמכרתי...
והסחטנות הזאת של יום המסיבה -מנוצלת גם אצלי עד למקסימום שלה.