יום שלישי, 10 באוגוסט 2010

סחיטה באיומים

בשבוע שעבר חגג הפעוט את מסיבת הסיום בגן שלו


המסיבה התחילה בהתקף לב קל בו לקיתי כבר בכניסה לגן, מיד כשהגענו לדלת הגן ראיתי ילדים עם כובע בוגר אוניברסיטה שחור על ראשם וארטיק בידם (מה שיסתבר כאירוע מכונן, הארטיק...), מיד קפצתי למסקנה (ההגיונית) כי ברוב טמטומי טעיתי בשעה (כבר היו דברים מעולם) והגענו למסיבה שעה אחרי הזמן.


חיוורת פנים (כי איך אסביר עכשיו לילד שהמסיבה בעצם נגמרה, שבועיים הוא רק מדבר על המסיבה הזאת), ניגשתי להתנצל בפני הגננת שמיד קלטה את הענין ואמרה לי ללכת לשבת במקום בשקט כי הקבוצה שלנו תיכף תתחיל .


התיישבנו במקום ומיד התחילה המסיבה, הילד קם לרקוד ולשיר (ואפילו שילב קפיצות חמודות על רגל אחת שלא היו בתכנית והיו אילתור שלו ), ואז, אחרי איזה שיר וחצי הוא חזר, שם את הראש על הברכיים שלי ואמר: "זהו, אני לא רוצה יותר לרקוד".
כדי להבין את רצף האירועים  מפה ואילך, צריכים קצת תמונת רקע, לפעוט, כפי שכולכם יודעים יש שני אחים גדולים, בכל מסיבה הם היו יושבים על ברכיי ואני הייתי משדלת אותם במילות נועם וכל מיני הבטחות לקום לרקוד, העסק הזה אף לא עבד, הם היו יושבים, אני הייתי הולכת ומתעצבנת וצופה בעיניים כלות איך ילדים אחרים רוקדים ושרים כאילו אין מחר.


ולכן, למודת סבל (וגם כבר למדתי משהו בחיים) הודעתי בתוקף לבחור הצעיר שמי שלא קם לרקוד, לא מקבל ארטיק!!!! (כן, עם כל הסימני קריאה....). בהכירי את הנפשות הפועלות, ידעתי שהאיש הצעיר ימכור את האמא שלו בשביל ארטיק (האמת, גם בשביל מסטיק...) וכך אחרי כל ריקוד הילד חזר, שם את הראש, קיבל איום, וחזר לרחבה.


עכשיו בזמן שאתן קוראות את הפוסט הזה, אני יכולה לשמוע אתכן (עד פה) מצקצקות בלשונותיכן, אני אפילו יכולה לשמוע כל מיני מילים כמו "נפשו הרכה של הילד", "פגיעה בבטחון העצמי שלו...", "אסור להכריח....", "שלא ירקוד אם הוא לא רוצה, זה לא בסדר..." ועוד כהנה וכהנה ציקצוקים (אולי אפילו יהיו כמה ביניכן שיתהו מה אנשים היום מוכנים לעשות בשביל ארטיק, ועוד רמזור...).


ואני שואלת אתכן, אבל מה עם נפשה הרכה של האם? מה איתה? שכבר שבועיים היא צריכה לשיר את כל השירים של המסיבה (ואז, כשהיא כבר ממש נכנסת לזה ומשלבת קצת תנועות ריקוד ומחיאות כפיים הילד מודיע לה בתוקף: "אמא, עכשיו אל תשירי יותר!!!"), האמא שהתארגנה למסיבה כמו למסדר צבאי, הצליחה להלביש את כל ילדיה בבגדים ראויים ואף להטעין את מלאי המצלמות המשתתפות במסיבת העיתונאים... שהספיקה להתלבש ואף מרחה על פניה איפור קל (שיהפוך לעיסה בהמשך, ברור, הפנים שלנו פשוט נמסות בחום הזה...), שמהבוקר ניג'סה לבעלה בטלפון שיגיע למסיבה בזמן (והוא איחר ...) , האמא שרצה יום קודם לקנות מצרכים לפשטידה ובאותו יום עמדה במטבח והכינה אותה רק בשביל שבמסיבה יחרבו אותה ללא היכר ויאכלו רק את מה שהיה בלמעלה? אה, מה איתה?

לפעמים, איום קטן, עושה את כל העבודה.

ושוב, קצת חותמות מהתקופה האחרונה:














חוץ מזה, חברתי המקסימה הילה, הכינה לפעוט את המתנה הכי מדהימה בעולם, ערכה לשודד הים המתחיל (תודו שזה מתאים לבן אדם), אז רוצו לראות (הילה, שיחקת אותה בגדול)

שיהיה לכולנו חופש נעים (מן הסתם אכתוב על שילוב המילים הבלתי אפשרי  "חופש" ו"נעים" בהרחבה בפוסט הבא שלי...)

נשיקות,

מקופלת

30 comments:

אנונימי אמר/ה...

יקירה, תודה על הקישור והפרגון- אמרתי לך כבר שאני מתה על הילד הזה!!!
אני בעד השוחד של הארטיק בלי שום היסוס! אצלי הם סרבו לרקוד ודחו בבוז את האיום עם הארטיק, כי הוא לא שווה כלום בלאו הכי....
נשיקות וחופש נאים או נהים. נעים הוא לא......
הילה

אנונימי אמר/ה...

ברור שצריך לאיים עליהם, ברור, לא הייתי מהססת לרגע.
תחזיקי מעמד
נשיקות
יעל נ

אנונימי אמר/ה...

אוי, בידור, מחכה לפוסט של איך את מתמודדת עם החופש הגדול
ריבי

אנונימי אמר/ה...

אין עליך ככותבת, והחותמות מדהימות כל פעם מחדש
(חושבת על אחד גם בשבילי).

המשיכי לבדר אותנו בתיאורי החופש הגדול
נילי-סנורקה

אנונימי אמר/ה...

מוכר מאד שילד מסרב להשתתף בריקודים. אצלי שלושתם היו כך. לא להתרגש בסוף הם גודלים ונעשים בני אדם (-:
נשבעת.. אני בעלת ניסיון (-: שיהיה לך בהצלחה איתם. נורית

לימונדה אמר/ה...

שיהיה לך המשך "חופש" מבדר....

יעל.קיפודים אמר/ה...

אין עליך, ואפילו עורכת הדין בתגובה הראשונה אישרה את השוחד, אז הכל בסדר :-)
אחי הצעיר תמיד הבריז מלהופיע במסיבות הגן. אני זוכרת את אמא שלי ואותי מנסות לשדל אותו בלי הצלחה. לימים כשהשתחרר מהצבא - הוא התפרנס מלנגן ולשיר בפאבים - יש עתיד!
המתנה שהפעוט קיבל באמת מקסימה - וכל כך מגיעה לו...ללא ספק הוא הכוכב של הבלוג הנפלא הזה...
החותמות מהממות - את משתבחת!
תחזיקי מעמד, ממתינה בקוצר לפוסט הבא,
נשיקות,
יעל

הדס שטרן גולדשטיין אמר/ה...

כמובן שקל להזדהות איתך!
כמה מתסכל זה כשכל מסיבה הילד עושה פרצוף ונדבק לברכיים...ובא לך שהאדמה תבלע אותך כי כמובן זה מעיד עלייך משהו בתור אמא (כך חשבתי לפחות פעם)
עם השנים הבנתי שזה בעיקר אופיו של הילד ובטחונו העצמי.
לפחות עם הקטנה זכיתי לנחת בעניין מסיבות הגן
(:
החותמות נפלאות וגם המתנה מהילה המדהימה!

אנונימי אמר/ה...

גדול!!!
דורית

מיכל אמר/ה...

כרגיל, מצחיקה בטירוף, וצודקת!

יעל אמר/ה...

כל כך מזדהה עם הריקודים במסיבות, ואצלנו גם השוחד והאיומים לא עוזרים. אבל, תודי שזה כיף, בעיקר כשחם והלחות ממיסה את חייך במהירות האור, בדיוק כמו ש"חופש" ו"נעים" הולכים יחד...
החותמות, כרגיל, משגעות, וערכת הפיראט מקסימה.
יעל.

דנא אמר/ה...

כמה כיף לצחוק על הבוקר ! הערכה לפעוט היא ממש שוס ומתאימה לו בול. אני בעד שוחד ומרות שאצלי הן ממשטרת הערכים אז שוחד נדחה בבוז מקפיא...וגם אני חושבת שאני יכולה לכתוב פוסט (בעצם כמה) על השילוב הבילתי אפשרי הזה של חופש ונעים במשפט אחד. את תכתבי מעמדת הזאטוטים ואני מעמדת המתבגרים :-)

גלשי אמר/ה...

את כותבת מקסים! כיף לקרוא. ובנושא החותמות? נו טוב כבר מזמן הכתרנו אותך כמלכה! אין שניה לך!

אמא של ניבי אמר/ה...

ברור שצריך לאיים עליהם!
אם השיטה עובדת צריך למצות אותה עד הסוף.
זה כמו שהם ינשכו אותך בקניון, לא תחזירי איזה פליק בלי להתחשב בסביבה ומתוך התעלמות מוחלטת מהמבטים ההמומים? הרי תחזירי... אז גם לאיים עליהם זה לגיטימי...

tistisy אמר/ה...

לא הפסקתי לצחוק... אני ממש אוהבת את הכתיבה שלך !!
אצלי הם יעשו הכל בשביל סוכריה....
החותמות מקסימות והמתנה מהילה משגעת :)

הגריטה-hagar am אמר/ה...

חח
אותי הצחקת
וגם הפעוט :-)

בתיה אמר/ה...

ברור שמותר לשחד. טוב, כי ברור שחייבים לשחד.
מי שלא אוכל לא נכנס לבריכה (לנקות את הצלחת עם האצבע היה כבר רעיון שלו.)
מי שלא אוסף את המשחקים לא מקבל הפתעה (הפתעה אלק, פרוסת לחם עם גבינה).
בקיצור, זה שנתן לנו את הילדים, ונתן לנו את המסיבות, ונתן לאחרות את הילדים המושלמים- נתן לנו את השוחד, הללויה.

החותמות מעוררות קנאה.

Liat אמר/ה...

הרגת אותי מצחוק על הבוקר.
אני לא מפסיקה לצחוק.
החותמות מקסימות ביותר.

הניק זיקוקית תפוס אמר/ה...

מה? גם בן הזוג שלך מאחר למסיבות של הילדים למרות הטלפונים והתזכורות?... לא יכול להיות... שיהיו בריאים!

KmoRakefet אמר/ה...

היי,

1. אני לא מצקצקת בלשון :-)
2. גם הבן שלי לא השתתף וגם לי זה כאב נורא. ממש כעסקתי עליו. את לא לבד :-)

Keshet Zeevy אמר/ה...

גרגיל, את מספרת סיטואציות שכולנו מכירים בכ"כ הרבה חן!
והחותמות שלך מדהימות כל פעם מחדש (וכל פעם מחדש אני שואלת את עצמי- "איך לא חשבתי על לוגו כזה?!")

rinat אמר/ה...

אני דווקא מזדהה איתך לגמרי!
זו הגאווה שלנו לראות את ילדינו רוקדים ושמחים.השנה טופז לא השתתפה כמעט במסיבת הסיום שלה ואני ממש התאכזבתי,פעם הבאה אני אקח את שיטת האיום-אהבתי.
חותמות כרגיל מיוחדות ויפות במיוחד המכונת תפירה.

הפיה לולית אמר/ה...

קודם כל תיקון-ארטיק ממזור, כך לפחות אומרת הפעוטה אצלנו, ואני חוזרת על זה בקפידה.
ושוב תארת יופי את אווירת המסיבה, כולל החום וחרוב הפשטדה. ולגבי הסרוב המוזר לרקוד בחום הזה, לא נורא, יש עוד למה לקוות, התינוק ירקוד גם ירקוד!

tamari* אמר/ה...

החותמות כל פעם יותר ויותר יפות,
איך את עושה את זה?!:)

אנונימי אמר/ה...

במשך שנים הופעתי למסיבת הגן של הילדים עם טיפת נשמתי האחרונה לעיתים אף שלוש מסיבות באותו שבוע, (כן זה מה שקורה כשיולדים את ארבעת הגדולים בחמש וקצת שנים...) צונחת על הכסא ומודיעה לאם שלצידי שיש לי שעה וחצי לנוח ;-)
עם הבן הקטן, החמישי התיצבנו בעלי ואני (גם בעלי נכח, כדי לא לפגוע בנפשו הרכה של הילד, עלק!)למסיבה!
כל המסיבה בני שיתף פעולה ובדק כמובן שגם הוריו מבצעים את הוראות הגננת!
הוא הסתובב לאחור מידי פעם, כדי לבדוק אם אני מבצעת את הוראות הגננת ודיווח לי כשאביו לא ביצע את ההוראות או רחמנא ליצלן נירדם!!!
אני כמובן שלחתי S.M.S לבעלי... והכל למען "נפשו הרכה" של הילד... (ראבאק "נפשו הרכה של הילד" הוא רודן קטן, סיים גן תרום חובה ונראה פיזית כאילו הוא עולה לכיתה ב'!!!!!!!)
אז יקירתי באהבה ובמלחמה כל האמצעים כשרים, כן גידול הילדים הוא סוג של מלחמה ו(המון) אהבה, לא?!
והפעוט שלך מקסים, מקסים, מקסים, כבר הבין את כל תורת המשא ומתן ואני מאוד מקווה שעמדת בהסכם וקנית לו ארטיק... רמזור, בטח רמזור!!!

החותמות מהממות!!! כשאני קצת יותר אתמקצע בנושא (יותר נכון אפרגן לעצמי ;-)) אזמין לי אחת!

אימוש5

Dana אמר/ה...

צקצוקים לא תשמעי ממני אלא צחוק והזדהות גדולה.. בעיקר על הנפש הרכה של אמא ועצביה הרופפים..
החותמות כמו תמיד, מקסימות!
סופ"ש נעים
סטודיו דנהל'ה

דפנלולה אמר/ה...

מקופלת, אני פחות בענין של מסיבות סיום בגן, אז רציתי להגיב על החותמות: הם מדהימות!! נראה לי שאת רק עולה ברמה כל הזמן. חותמת התינוק הראשונה מדהימה בעדינות ובפרטים שלה, אבל השניה - עוד יותר. נראה לי שהגעת ממש לדרגת אומנות. גם החותמת עם קיפול הנייר כל כך מדויקת! מדהים, מדהים, מדהים.

עינת אמר/ה...

צקצוקים אולי תשמעי מאמהות טריות, אנחנו, אלה עם השלושה ומעלה- נמכור גם אותם בעד כמה דקות של שקט... וחוצמזה- קצת נחת, לפחות בילד השלישי! - אני כל כך מבינה אותך! (ואגב, אותי מוכרים גם בשביל כלום, הלוואי בעבור מסטיק!חחח...)

אנונימי אמר/ה...

צריכה לקחת את עצמיך לטיפול אצל פסיכולוג או משו - אם את לא אוהבת את הילדים שיצאו ממך!

Tamar אמר/ה...

איפה, איפה מסנן התגובות הערסיות?

גם אצלנו שני הגדולים ישבו עלינו, במשך כל ימי ההולדת ובמשך כל מסיבות החגים, והתביישו היטב. השלישי הוא כוכב מלידה, נעמד באמצע ורוקד גם כשלא צריך. עד היום ניגשות אליי אמהות מהגן של לפני שנתיים ומזכירות לי איך הוא רקד שם באמצע כשכולם היו אמורים להרים ולהוריד את הנרות/הסופגניות/סביבונים.

*אני מגיבה כמה שיותר. מי ידע כמה זמן תמשך התרת הרסן הזו אצל הדרקונים.