יום שישי, 21 במאי 2010

הפעוט הלוחם

הפעוט החל ללמוד ג'יאוג'יצו, או בשפתו הציורית, "יאיא איצו" (אני יודעת, הייתם מצפים שאם הוא נרשם לחוג כלשהו, עדיף שהוא יידע לפחות איך קוראים לחוג), בכל אופן, יש אפשרות להירשם מגיל 3 (וזאת הסיבה שאחיו הצעיר עדיין לא נרשם, אבל הוא הגיע ביחד עם אמו ואביו לחוג וישן את כולו במקום לצפות ולהפנים לצערו הרב של אביו).

זה מעלה את מספר הלוחמים בבית לשלושה (כי היאיא איצו הזה זאת אמנות לחימה יפנית שדומה קצת לג'ודו אבל מסתבר שיש המון נקודות שוני שאם תשאלו את בעלי תקבלו הרצאה ממש ממש ארוכה בנושא שבמהלכה תהנהנו רבות בראשיכם ותהמהמו "כן", "כן" וגם "אה, איזה מעניין, לא ידעתי" ותחשבו על מה תאכלו בארוחת ערב ואיזה ערימת כביסה הייתם מספיקים לקפל בזמן הזה...).

כדי להבין את כל המהלך הזה, צריך להכיר קצת את הרקע, אבא של הפעוט ואחיו הגדול מתאמנים באדיקות מזה מספר שנים (זה רק שנים אבל מרגיש כמו יובלות, רבבות אפילו...), לאבא של הפעוט יש אפילו חגורה שחורה ועל זה כתבתי פעם פוסט ארוך ומרגש ביותר. הפעוט התלווה אליהם לכמה אימונים ומאז הוא חש שמצא את ייעודו בחיים.

למדריך שלו קוראים ירדן ומאז שהפעוט הכיר אותו, ירדן, ללא ידיעתו הפך לדמות מפתח בחיינו. הפעוט פשוט מעריץ את הקרקע שירדן דורך עליה,הוא הדמות היחידה שלדבריה מתייחס הפעוט במלוא התשומת לב.
כל סוגיה שעולה בבית ועליה עונה הפעוט את שתי התשובות הרגילות שלו "לא רוצה" או "לא בא לי" זוכה מיד להרצאה ארוכה על זה שירדן  ממש לא מרשה לקבל התנהגות כזאת ומי שלא יקשיב לא יילך ליאיא איצו (מזל שהילד עוד אוכל את השטויות האלה, עכשיו נכנס לו ג'וק חדש לראש שהוא רוצה להזמין את ירדן אלינו הביתה משל היה אחד מחבריו לגן).

אז הלכתי בפעם הראשונה לראות כיצד הפעוט לומד. זאת הייתה חוויה, אין ספק (כי מי מטורף לרשום ילד בן 3 לחוג, ברור שזה מקודם מדי), חצי מהזמן הפעוט היה עסוק (למרות הערצתו למדריך ולמוצא פיו) בלהתבונן בעצמו במראה הענקית, בשאר הזמן הוא הסתכל על הילדים האחרים וקצת קפץ באושר במקום.

"מי מתנדב להראות לי גלגול לאחור שלמדנו במהלך השנה?" שאל המדריך, הפעוט מיד הרים את ידו וצעק "אני", מהלך די תמוה לנוכח העובדה שהפעוט הצטרף זה עתה לחוג ואין לו מושג מה נלמד לפני כן (בעיקר כי לפני כן הוא לא היה גמול מחיתולים וירדן טיפה הסתייג מלהכניס אותו לתחום התובעני ואף הטובעני לדעתי  של אומנויות הלחימה), אחר כך היה צריך גם להדגים גלגול קדימה, ישיבה על הברכיים ועמידות מוצא שונות שלכולם הפעוט התנדב באושר וללא ידיעת החומר הנלמד.

מקץ מחצית השעה (שזה אורך השיעור וגם כך לקראת סופו חבורת הפעוטות זבי החוטם האלה איבדו כל ריכוז וניסו לרוץ לחיק אימהותיהם הגאות) אספנו את הפעוט הלוחם ואת אחיו  היונק הצעיר וחזרנו הביתה, היה מרגש, אני אמנם קצת מודאגת מההתלהבות של הפעוט מההשתקפות של עצמו במראה אבל ממש מקווה שזה ישתפר...


בתחום היצירה הגדלתי את קו מוצרי הסילואט (צלליות) שלי (טוב, פשוט לא יכלתי לעמוד בפני שתי קופסאות סימילאק עגולות וריקות שרק חיכו שמישהו יעשה איתן משהו...), עטפתי אותן בבדים וסרטים ונותר רק למצוא מה להכניס פנימה.





שיהיה לנו סוף שבוע כייפי ביותר

נשיקות,
מקופלת

41 תגובות:

Adiya אמר/ה...

כמו תמיד, מצחיקה עד דמעות!
הקופסאות משגעות! איך את חותכת ככה את הדמויות? איזה מספרי קסם יש לך??

yael yaniv אמר/ה...

אחלה פעוט יש לך...
והסילואטים שלך פשוט מ-ש-ג-ע-ים-יש לך ידי זהב!!!

gallish אמר/ה...

יש לי רושם שהפעוט שלך והפעוט שלי יכולים מאוד ליהנות יחד :-)))
מחכה לעבודת הסילואט שלי ;-))

=== אורנה === אמר/ה...

יייייההההה, הקופסאות מהממות.

אשמח ללמוד איך מכינים.

אילאיל אמר/ה...

מתוק :) בפוסטים שלך הוא כ"כ מזכיר את הסנדביץ' שלי.
הסילואטים נהדרים ממש!

יפעת אמר/ה...

את כותב. ואני מדמיינת...שילוב מצוין מבחינתי.
צחקתי
והסילואטים....כל כך אציליים.

רחלי אמר/ה...

כמה כיף לחייך על הבוקר מהפוסט שלך.
תשמחי שהקפת עצמך בשומרי ראש נאמנים וחתיכים.
הקופסאות משגעות ומטמטמות,

נתי אמר/ה...

הי,
פעם ראשונה שמגיבה. גיליתי את הבלוג שלך לא מזמן וני מוקסמת מעבודותיך ובעיקר, כמובן, מהפעוט ועלילותיו המסעירות.
את כותבת נפלא, החותמות שלך נפלאות והעבודות משגעות.

מומין אמר/ה...

הצחקת אותי כ"כ על הבוקר!
קו הסילואטים מדליק ביותר!

rinat אמר/ה...

כיף לקרוא שוב רשומה שלך,התגעגעתי.
הקופסאות נראות קסומות,עדינות.אני בדרך כלל מטפלת בהן בנייר והאמת בזמן האחרון הנייר קצת ברוגז איתי ואני נמשכת לבד,עטפת בצורה כל כך נקייה ויפה האם תפרת למטה בבסיס? האם החלק העליון גם תפור עם מעין גומי? (ככה זה נראה לי בכל אופן) יש מצב לסדנא ווירטואלית בבקשה?
שבת שלום♥

קשת אוהבת אמר/ה...

כרגיל, את מעבירה חוויות יום יומיות (מתישות בחלקן) באופן מהנה ומצחיק :-)

הקופסאות יפייפיות!
את תופרת את הכיסוי ואז מלבישה אותו או שיש גם שימוש בדבק?

קשת

יעל.קיפודים אמר/ה...

איזה אושר...שבת בבוקר, כוס קפה - והעדכון שלך זה הדבר הראשון לקרוא על הבוקר - שמחה גדולה!!!

את מקסימה, הכתיבה שלך נפלאה, הפעוט שלך - שובה לב, והקופסאות - יפהפיות!

שתהיה לכם שבת קסומה לפחות כמו יריית הפתיחה של השבת שלי... :-)

דנא אמר/ה...

טוב שיש ליונק כבר 3 שומרי ראש נאמנים... ככה אף אחד לא יעז להגיד לו שום דבר שלא לדבר על לעשות לא משהו. הקופסאות מהממות בדיור לפני יומיים היתחלתח לחשוב על לעטוף אותן בבד במקום בנייר והנה לך כבר יש תוצרים. ועוד עם יונק...התבישתי בפינה. אחלה שבת שתהיה.

Rachel רחלי גזית אמר/ה...

מקסים ומשעשע.
שבת שלום.

tamari* אמר/ה...

אני אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך בתחילת יום- ופשוט לצחוק:]
הקופסאות מקסימות!מאוד אהבתי את השילובים:)

לימונדה אמר/ה...

נהניתי מהכתיבה שלך... איך שאת מעבירה את החוויות והמחשבות בצורה ככ ספרותית...

והיצירות מקסימות

הניק זיקוקית תפוס אמר/ה...

ואני אומרת שהעיקר הבריאות! אותי הם הצליחו לשכנע שאמנות לחימה תורם רבות לקואורדינציה, לביטחון העצמי ולמה לא רק שאני עוד לא התרגלתי לפציעות אז רק בריאות לפעוט!
הקופסאות שלך נהדרות.

אורלי אמר/ה...

מדהימה! כמו תמיד...
למה את לא מוציאה ספר???

קואלה22 אמר/ה...

אוי... כמה נעים להתעורר לפוסט משעשע שכזה!
והקופסאות יצאו לך מטריפות לגמרי!
שתהיה אחלה שבת.

לירון בן דוד אמר/ה...

כשקראתי את הכותרת דאגתי ליונק אבל שמחה לקרוא שמדובר רק ביא יא איצו
הסילואטים מעלפים, לא להאמין שזה היה פעם קופסאת סימילאק

מיה מנור אמר/ה...

זה מקסים ברמות!!! גם אני עכשיו בתקופת צלליות,התאהבתי בקופסאות!!

אנונימי אמר/ה...

הקופסאות נפלאות.
והפעוט פשוט מושלם (טוב כבר סיכמנו שאני מאוהבת...)
הילה696

נקודות אמר/ה...

איזה יופי של קופסאות, לי במטבח יש בדיוק את אותו מדף ברזל רק בשמנת וגם לי יש שם קופסאות פח ששיפצתי.... צירוף מקרים....איזה יום אצלם אותן. כרגיל משעשע לקרוא על מעלליו של הפעוט.

הגר עופרי אמר/ה...

הקופסאות נהדרות !! והפעוט... נשמע שהוא בדרך לאולימפיאדה !

אנונימי אמר/ה...

אני חושבת שאת חייבת לעשות ספר עלילות הפעוט ומשפחת מקופלת - את כותבת נפלא ואני מתגלגלת מצחוק כאן.
והקופסאות - אחחחחחחחחחחח איזה עונג - הצלליות משגעות והקופסא עטופה לתפארת בבדים לתפארת.
חיפושולי/ SHOULYHZO1

adi אמר/ה...

מהממת! כמו תמיד אני מעריצה אותך....

עדי26 אמר/ה...

אלופה את! גם קרעת אותח מצחוק וגם השארת אותי המומה- הסילואטים מהממים!!!!

חגית אמר/ה...

אח, איזה עבודות מדהימות!!!! אני כל כך הרבה פעמים משתעשעת ברעיון של הכנת תמונת סילוט, אבל רק הרעיון על הגזירה המדוייקת הזאת עושה לי רע :-))

בתיה בר און אמר/ה...

שיואווו, מה שהצלחת לעשות לקופסאות סימילאק, את אלילה.
חוצמזה, לקחת ילד בן 3 לחוג אומנות לחימה- אני מצדיעה לך, אבל עודיותר מצדיעה למדריך.

שיהיה לנו קיץ קליל.

שרון רותם אמר/ה...

אח, תענוג צרוף לקרא פוסט שלך. כמו תמיד, מעורר הזדהות ומצחיק בטירוף.

הקופסאות משגעות. לא להאמין שאפשר להוציא כל כך הרבה סטייל מקופסאות סימילאק.

הבלוג של אלישקה אמר/ה...

יקירתי, אין עליך כתמיד!
מזדהה עם כל מילה שנכתבה! (בייחוד מה שקשור לילד אמצעי ואימוץ נורמות של אחים וכו'...)

מיכל אמר/ה...

כרגיל, מצחיק וכייפי לקרוא אותך :-)
גם לי יש לוחם שכזה בבית!
והקופסאות משגעות, למי איכפת בכלל אם הן מלאות או ריקות

הפיה לולית אמר/ה...

כמה שאת יודעת לכתוב, איזה כיך לקרוא את הרשומות המחיקות שלך. (אולי עכשיו את ממלמלת לעצמך שאותך זה לא מצחיק??).
נו טוב, הפעוט מתבגר, הוא כבר אח גדול, מגיע לו חוג ואני צופה לו עתיד מזהיר,
נשיקות.

Inbari אמר/ה...

וואו, כמה התגעגעתי...
מקופלת, את פשוט מעולה!
כמה צחקתי עכשיו מהפוסט הזה, כל כך גברי... אצלנו הרוב הוא בנות, כך שהורוד הולך ומשתלט על כל חלקה טובה, אבל אני לומדת להתמודד עם זה... מצד שני, זה יותר מעסיק מבחינת היצירה, כי כל הזמן יש דרישות לעוד ועוד דברים... :-)
אבל לפחות מעסיקים אותך בחוגים ועוד מוציאים אותך ואת הינוקא מהבית בשביל זה... כן, ג'יאוג'יצו עושה לי את זה יותר מבלט, אבל אני לא אעמוד יותר בלחצים בקרוב, אז סביר להניח שבספטמבר גם אני אתייצב לחוגים..
בכל אופן, אני שמחה לשמוע כמה אתם משתעשעשים לכם שם, ועוד שאת מוצאת זמן לצלליות היפהפיות שלך!!!
חיבוקים וגעגועים,
ענבר.

אנונימי אמר/ה...

הקופסאות מהממות!!!!!!!

Ponyplus אמר/ה...

ארבעה ילדים
שלושה לוחמי ג'יאוג'יצו
שני מיני-מתבגרים
אחד תינוק יונק
ואת עדיין מצליחה ליצור וליגזור סילואטות? מדהימה לחלוטין. הקופסאות יפהפיות ממש.

עינבלית אמר/ה...

אוהבת את הבלוג שלך. וגם את הסילואטס. גם אני חזק עכשיו עם סילואטים, עשיתי כזה של הפרופיל של הבכורה. ואפילו העלתי הדרכה לבלוג...
רציתי לספר לך שעבדתי היום עם סכין משובחת (הכנתי ארט דקאלס לחדר הילדה) והערכתי מחדש את החותמת המשגעת שהכנת לי. את משהו את.

טושטוש אמר/ה...

פשוט כיף לקרוא כל רשומה, את מעלה לי חיוך על הפנים :)
ואם את לא מוצאת מה לעשות עם הקופסאות- אני מתנדבת לקחת, הן מהממות...

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
אין עליך, מתוקה שלי, כמה שאני נהנית מהתאורים המוחשיים שלך. אני ממש מרגישה שאני נמצאת באולם הספורט מול ירדן ורואה את החמוד הקטן שם עושה מה שבא לו, מתוק קטן ויפהפה. לפחו בזכות ירדן הוא נגמל מהטיטול וזה משהו ענק.
שתהיו לי בריאים כולכם, גם החמודים הגדולים וגם התינוק המתוק הקטן.
אוהבת........נשיקות..........אמא

אנונימי אמר/ה...

מרוב שאני מתפעלת מהנכדים היקרים שלי, שכחתי לציין את הקופסאות המקסימות שלך.
ממש יצירות למופת.
נשיקות.......אמא

אודיה אמר/ה...

התלבטתי רבות איזו מבין הקופסאות הכי יפות,בסוף הגעתי למסקנה שהורודה פשוט מדהימה-!ולמרות שאני חביבת הירוק ולא הורוד,כנראה שאני הולכת להכין לי אחת בסגנון...