יום רביעי, 15 בדצמבר 2010

חופשה

דיפדפתי קצת אחורה בבלוגי היקר, "תשמעי, מקופלת" אמרתי לעצמי ברצינות (ובקול רם), "הבלוג שלך מלא בקיטורים (גדולים) והתבכיינויות (קטנות), מה יהיה?".

כמובן שדבר ראשון החלטתי לכתוב רק דברים שהם נטולי קיטורים ומציגים רק את הצד היפה של החיים, ואז ישבתי לי באפס מעשה מול המחשב ואפילו מחשבה אחת לא עלתה לי בראש, אחר כך הבנתי שפרסום של רשומה כזאת עשוי מאוד לבלבל את הקוראים הנאמנים והנחמדים שלי, הם הרי התרגלו לקיטורים, אז מה פתאום לבוא, ולהעמיס עליהם אופטימיות, וחיוביות, ועוד כל מיני דברים כאלה, למה? (שאלתי את עצמי כרגיל בקול רם....).

ועכשיו, אני יכולה לספר לכם על החופשה הכייפית שהייתה לנו באילת ולקטר חופשי....

הקיצר, ביום א' קמנו כולנו כדי לנסוע לחמישה ימים של חופשה והתרעננות באילת, טוב האמת שעוד בזמן ששכבתי לי במיטה וחשבתי על כל הדברים שלא ארזתי ושכחתי (כדאי להזמין אולי משאית כזאת של העברת דירות...אמרתי לעצמי, אבל הפעם לא בקול, בכל זאת, עוד לא התעוררתי לחלוטין...) הגיעה ילדה אחת חיוורת ובוכיה ואמרה שכואב לה הגרון ויש לה חום.
 וכך התחיל מרוץ די מטורף של חיפוש רופא שמקבל ברגע זה (ואולי נבטל הכל ודי?) ריצה לקופת חולים, קבלת אנטיביוטיקה, חזרה הביתה (ואולי, שוב נבטל הכל ודי?), טלפון לאמא והחלטה (שלה), לא מבטלים כלום, נוסעים עם ילדה חולה.

אז ארזנו עוד איזה כמה מליוני תיקים, את ארבעת הילדים, את השמיכה והכרית של הילדה שתישן באוטו, את המכשיר אינהלציה, את כל תכולת ארונות הקיץ וחצי חורף, שתי מגירות צעצועים וכדורים לכאב ראש (שלי) ונסענו לנו היי דרומה לאילת בנסיעה של איזה 4.5 שעות עם תינוק מייבב ועם שלושה ילדים שמרגע שיצאנו שאלו את אותה שאלה: "אז מתי מגיעים?" ("עוד ארבע שעות, עוד שלוש שעות ושלושת רבעי, עוד שלוש וחצי שעות עוד שלוש ורבע שעות.... טוב, עוד מלא זמן, ואוי ואבוי למי ששואל מעכשיו מתי מגיעים...").

הגענו למלון, קיבלנו חדר (כפול) התארגנו ומיד התגלתה לעיניי הזוועה הקשה, בכל המלון אין אפילו שטיח אחד לרפואה, כל המלון כולו מרוצף במרצפות (יפות אמנם, לעומת השטיחים המג'ויפים) אבל אין שום מקום להניח את התינוק הזוחל זחילה אינדיאנית ומנקה אחריו כל משטח (די דומה למכשיר הסוויפר החדש, אם מישהו מתעניין...).
וכך במשך חמישה ימים עבר התינוק מיד ליד (לעיתים לידי זרים שאמרו שהוא חמוד ומיד הוא נדחף לידיהם הממאנות...), המקום היחיד שהיה אפשר להניח אותו הוא על המיטה הזוגית תוך השגחה קפדנית (כי הוא נהיה שובב שחבל"ז).

מה אני אגיד לכם, היה כיף ומעייף באותה נשימה, כי מצד אחד כולנו יחד והמלון נהדר והאוכל סבבה והבריכה מחוממת (ובכל זאת הילדים יצאו ממנה מעט כחלחלים) ויש חוף ים יפהפה (אני לא אגיד כלום על המים, לא הכנסנו אפילו זרת...) והמון דברים לעשות (ראיתם כמה דברים חיוביים כתבתי?) ומצד שני (אהא! סוף סוף אפשרות לגיטימית לקטר חופשי) צריך לרוץ כל הזמן אחרי הפעוט המתלהב ("אני רוצה מצופים, אני רוצה לבריכה, לא רוצה לאכול, אני רוצה ארטיק, גלידה, לא רוצה לישון...אוף!!) וכל זאת עם תינוק אחד על הידיים, שני ילדים גדולים שצריך מדי פעם לשים עין כדי לראות שלא טבעו, וללכת למצפה התת ימי, ולספינה עם קרקעית שקופה, ולנהוג בסירת מירוץ, ו"אמא תיקני לי, אמא תיקני לי..." וללכת למועדון הילדים, ולהחליף חיתול, ולקנות צ'יפס כי יש אנשים שלא אוכלים כלום בחדר האוכל, ולהניק 50 פעם ביום ועוד 30 פעם בלילה, ולקום מוקדם, כי הפעוט ואחיו התינוק לא יכולים לישון כמו בני אדם וחייבים לקום ולהגיע בכוחות עצמם או שלא בכוחות עצמם למיטה של אבא ואמא ולקפוץ עליה עד שיש ממנה סימני חיים...

ואפילו לא כתבתי על הבעל ועל כל מיני רעיונות שיש לו על דברים שצריך לעשות כשנמצאים בחופשה אבל אי אפשר לעשות אותם (אבל אולי יום אחד אני אכתוב על זה, נראה לי שאני, או אתם, צריכים להתבגר קצת קודם...).

וחזרנו

ואז הפעוט הלך ושיחק בשקט בחדר שלו, והאחים הגדולים שלו נדבקו איש איש למחשבו הפרטי ואבא שלהם הלך להתעסק בענייניו בחדר עבודה והתינוק הואיל לשחק על השטיח ("יש, שטיח", הוא אמר לעצמו, אבל לא בקול) ואני הלכתי לכבס איזה 15 מכונות כביסה ואמרתי לעצמי "אח, איזה שקט, איזה כיף להיות בבית...."(בקול, ברור שבקול, אבל בין כה אף אחד לא מקשיב לי בבית...)

וכתבתי כל כך הרבה שאפילו לא סיפרתי לכם איך הפעוט הפך להיות סלב (או ידוען אם תרצו) כשהיינו במלון אז אולי לרשומה הזאת יהיה גם פרק ב'


 יצא לי גם ליצור קצת (אבל לא בחופשה), בקומונה המקסימה "צומת צבעים" קיימה מיה מנור המוכשרת החלפת קפקייקס, אני הכנתי מין מתלה ועליו קפקייקס תפורים. לא אגלה לכם למי כי זה עדיין בדואר (אני עכשיו בשלב התפילות שזה גם יגיע... אם אפשר...)
הרעיון לקוח מהספר הזה שבו המתלה משמש ככיס לפיג'מה.




מצורפת ברכה בצורת קפקייקס כמובן ואריזה עם (איך לא?) קפקייקס...


מלא נשיקות וחיבוקים וקיטורים



מקופלת



48 תגובות:

טליה אמר/ה...

לא, לא את פשוט קורעת אותי מצחוק ושוב מהזדהות - כמה שמחתי לשמוע שיש עוד מישהי שהרגע שהיא הכי אוהבת בחופש זה לחזור הביתה לשקט ( אפילו שכולם בבית ). את פשוט נוצרת את הרגעים הכי מוכרים בחיים והופכת אותם לגדולים ! והקולב והקאפקייקס - מדהים! תודה לך.

הגר אמר/ה...

אוי איזה חופשה... רק מלקרוא התעייפתי.....
מקווה שפעם הבאה תוכלו לקחת גם חופשה רק שניכם........

ההחלפה מקסימה, מחכה לראות מי תקבל אותה...!

יפעת אמר/ה...

שלא תפסיקי לכתוב בצורה שאת קוראת לה "קיטורים" את פשוט מספיק אמיצה בשביל לכתוב את האמת של כולנו....
אני מתה על הבלוג שלך וכמובן שעליך!!
יום טוב שיהיה

Dafi אמר/ה...

הקיטורים שלך חינניים כל כך שלמרות הקונוטציה השלילית של המילה, הם עושים טוב בלב (של הקוראים לפחות). המתלה מ-ה-מ-ם! יש סיכוי שהוא בדרך אלי? (פרט לא חשוב - לא השתתפתי בהחלפה)

ליאת אמר/ה...

את קורעת!!! החופשה נשמעת מעייפת..הכי כיף זה לנפוש בבית!
הקאפקייקס מדהימים!

פוגי נעים אמר/ה...

מרגע שגיליתי את הבלוג אני עושה עליו נסיעות ורוורסים לקריאות חוזרות מרוב הנאה.
אז תודה, את כשרון גדול בכתיבה ואני מחכה לספר, או למופע סטנד אפ, מה שיבוא קודם.
שלא לדבר על הכשרון בידיים.
מחכה לעוד,

יום טוב,

פוגי

רותי צחורי אמר/ה...

אולי את אחת הנשים שיודעת להוציא את כל שעל ליבנו ולכתוב אותם בצורה כ"כ שנונה והומוריסטית?!
והחלפת הקאפקייקס יצאה יפיפייה ואני בטוחה שהיא גם תתקבל באהבה גדולה.
נשיקות יקירתי (ולא שכחתי...כבר ציינו מחלות חורף, נכון??)

רחלי גזית אמר/ה...

שנייה רגע... צריכה להפסיק לצחוק כדי להצליח לכתוב...
האמת כל פעם שנרגעתי, עליתי למעלה לקרוא שוב ושוב התחלתי לצחוק (-:
אבל הנה אני כאן רגועה (בערך)|.
המתלה מקסים והכרטיס מהמם במיוחד.
כמה שמחתי להכיר אותך "על אמת" (-:

Adiya אמר/ה...

את הורסת אותי!
תקטרי, זה נותן לי תחושת הזדהות (למרות שאצלי זה רק חצי מאצלך)...חוץ מזה שזה מצחיק בטירוף!

ההחלפה יצאה משגעת!

ציפי לוין אמר/ה...

איזה בידור, מצחיק ומעייף כאחד! מה שבטוח שעכשיו כשכולם בבית, מסודרים, את צריכה חופש! המתלה משגע!

אנונימי אמר/ה...

לילדים שלי יש שאלה מעולה: הגענו כבר לכמעט הגענו?
מה שנחמד שאחרי זה בתמונות כולם נראים כאלה נהנים שבא לנסוע שוב.

tistisy אמר/ה...

את קורעת.... לא הפסקתי לצחוק ולהזדהות איתך..
אני כל כך רוצה לצאת לחופשה ורק מהמחשבה של מה שסיפרת אני מוותרת.... כמו שאמרת "אין כמו בבית"
ההחלפה משגעת, הרעיון והביצוע מושלם !!
ואני מאוד אוהבת את הרעיונות שלך:-)

רינת החדשה אמר/ה...

את קורעת!!
ואת חייבת להמשיך "לקטר" כי אחרת לא יהיה מי שיגיד את האמת!!
ההחלפה הורסת..

בעיקר פורמת אמר/ה...

כמה התגעגענו! כרגיל, אין כמו רשומה לך לקפה של הבוקר (-:

Smadar אמר/ה...

סיפורים משעשעים כתמיד... וההחלפה יפהיפיה !
LoolaB

דנא אמר/ה...

צ'מעי-זה יותר זול מפסיכולוג נכון? (לקטר זאת אומר...) ואנחנו גם נהנות מזה אז יוצא שזה מתכון מנצח. היזדהיתי עם כל מילה אפילו שאנחנו כבר לא בטווח הגילאים הזה. והחלפת הקאפקייק מעלפת כהרגלך.

סאלי קוגן אמר/ה...

חולה על הקיטורים שלך ! בצורה מוזרה כל קיטור הוא די חיובי ומשמח ומצחיק ... אולי בגלל שאני לא במקומך : )
את כותבת את כל האמת הכואבת בצורה כל כך משעשעת שאפילו בעלי מתחיל לחשוב שזה לא סוף העולם כשיש תינוק בבית (או שניים או שלושה או יותר ...) ככה שהוא מתחיל להירגע ואולי הוא יהיה מוכן בקרוב לחשוב על הרחבת המשפחה. אני עוד יהיה חייבת לך על התרומה הזו ! : )
ומישהי תהיה ממש מרוצה מההחלפה ! מהממת כרגיל .

tamari* אמר/ה...

מקופלת, אני פונה ללב שלך,
את חייבת להעלות עוד פוסטים!
כל פוסט מצחיק יותר ויותר,
וכל יצירה שלך.. וואו.. ברמה פירסט קלאס! :)

יעל.קיפודים אמר/ה...

אולי זה שלי? אוף... שוב לא נרשמתי להחלפה הזאת!
מקסים!

וכרגיל - רק לקרוא ממך עוד ועוד (אני מוחה בקול על היעדר פוסטים שלך לקריאה בימי שישי בבוקר עם הקפה בעבודה...:-)) - כל מילה שלך חדה ומדויקת, את פשוט גדולה!
וכעת אמהר לי עם רון בלב אל ערימות הכביסה שלי, ואשמח בחלקי...

בתיה אמר/ה...

ביום שתפסיקי לקטר אני מבטלת את המנוי שלי לבלוג.
חוצמזה, תינוקות לא יכולים לזחול על רצפה? מה יקרה אם הם ינקו קצת את הרצפה? מקסימום הם יאכלו כמה בדלי סיגריות או תצטרכי להחליף להם חמש עשרה פעמים ביום :-) .

שונקה אמר/ה...

הרגת אותי! גם לבעל שלי יש את הרעיונות האלה על דברים שחייבים לעשות בחופשה (מאיפה זה בא? מה המקור?) וגם בחופשה האחרונה כשאני הייתי עם 40 מעלות חום, נזלת ואיכס ושני ילדים בחדר, הרעיונות לא עזבו אותו! משתתפת בקיטורייך המעולים!

מיכל פלד אמר/ה...

קודם כל החלפת הקאפקייקס מדהימה ועכשיו אני ממש מתחרטת שלא הצטרפתי...
אבל עד שמגיעים לתמונות העיניים כבר עצומות מרוב צחוק - את משהו משהוא
עכשיו תנוחי בשקט בבית

אנונימי אמר/ה...

כמו פולניה טובה אני חייבת להגיד -די! תמשיכי.....
את אומרת קיטורים- אני רואה צחוק
את אומרת תלונות- אני רואה שנינות...

הקאפקייקס מדהים איןכמוך!
הילה

סופי אמר/ה...

את פשוט נהדרת =]
כל רשומה היא תענוג... את מצליחה להצחיק אותי כל פעם מחדש =]
ואל דאגה, מותר לקטר... כולנו נולדנו פולניות בנשמה =]
אהבתי את היצירות המתוקות (תרתי משמע) והעוגה התפורה מהפוסט הקודם נראית סופר מפתה! =]

יערה אמר/ה...

בלוג עם סטייל.
אוהבת לקרוא אותך כתמיד ולכן הקדשתי לך את הכתר - בלוג עם סטייל.
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1859468

אילאיל אמר/ה...

או אלוהים, ההזדהות ההזדהות!
אני לא זוכרת מתי יצאנו לאחרונה ליום שלם עם השלושה (ואצלי זה רק שלושה) וכשחזרתי הביתה רק נאנחתי בשמחה על היותי במבצר מוגן (יחסית, כי הקטן למד הכל הל שקעים תקעים וכל מה שבינהם - רצוי האצבעות שלו)

ורד והדס אמר/ה...

מדהים איך יש לך זמן וכח ליצור.....נפלא.
מהפוסט נהנתי כמו תמיד. האמת הנהדרת שלך.

פיית מרציפן אמר/ה...

לו הייתי יודעת לקטר בכזו חינניות כמוך בטח גם אני הייתי מקטרת קצת בלוג שלי
מתה על הכתיבה שלך והקאפקייק הורס לגמרי ..

אנונימי אמר/ה...

היי. נעים מאד, פעם ראשונה שלי כאן...מזל שקיבלת "שרביט" מסמדר אז בעקבותיו הגעתי לכאן... ואני נשארת!!
את כותבת נהדר! נהניתי מהרשומה! והכיס מהמם!!
ליאור-חתולי8

הניק זיקוקית תפוס אמר/ה...

חופשי תקטרי, כי את עושה את זה עם כל כך הרבה חן :-) החלפת הקאפקייקס שלך מושלמת!

gallish אמר/ה...

כל כך אוהבת שאת מקטרת :-)
תמיד ליד הקיטורים שלך אני פתאום מרגישה הכי נורמלית בעולם :-)
תמשיכי...
והחלפת הקאפקייקס משגעת, מתחילה להתחרט שלא נרשמתי אליה ;-)

יעל אמר/ה...

כמו תמיד, גדולה מהחיים. את צריכה לכתוב סיטקום, בחיי.
הפוסטים שלך מעולים לפחות כמו פרק ב"רמזור" או "החיים זה לא הכל", ואני ממש ממש אוהבת לקרוא אותך.
וההחלפה? כמובן שמדהימה.

חגית אמר/ה...

אני אתחיל מהסוף, כי ההחלפה ממש מקסימה! ומה אגיד לגבי השאר? אני רק אתן לך שוב צל"ש. אין לי מושג איך עושים את זה! :-))

מיה מנור אמר/ה...

אחרי שניסיתי להגיב פעמיים והייתי הראשונה, מנסה שוב.
אז ראשית ההחלפה מהמממתתתתתתתתתתתתתת והיה לי ברור שהמקבלת תתאהב בה ברגע הראשון.
שאפו על ההשקעה, מתה על העבודות שלך!!
ולגבי הקיטורים, לא יפה רק להתרכז בעצמך ולא להתרכז בתסכול של בעלך לגבי הדברים שאמורים לעשות בחופשה :))))))))))
נשיקות
מיה

מיכליקה אמר/ה...

בעלי ובעלך? יצרו אותם בבית חרושת דומה מאוד...

מיכלי אמר/ה...

המתלה מקסים, הקיטורים מצחיקים כרגיל (אני שונאת את אילת, יכולה רק לתאר לעצמי את גודל הזוועה כשמלווים בילדים), וכן - שוב נתתי לך פרס אצלי בבלוג, את יכולה להאשים רק את עצמך על הסטייל ;)

אנונימי אמר/ה...

ושוב אני, עברתי על כל הבלוג שלך, צחקתי, התרגשתי והתלהבתי מהכתיבה ומהיצירות. נרשמתי ומכאן אני ממשיכה אתך ועם כל הבנות האחרות!
תמשיכי מוכשרת אחת!
ליאור-חתולי8

la Cigale אמר/ה...

נפלא.
את פשוט כותבת נפלא.
מתלה הקאפקייקס ממש נפלא.

כתבתי כבר שנפלא?

יפית הוס אמר/ה...

השבוע משהי בשומרי משקל אמרה לי שאני מקטרת עם המון הומור. ( אבל אני להבדיל לא כותבת את זה חחח )
ואז אמרתי אני ? מקטרת ? ממש לא ....אבל וואלה הנה דוגמא למה להיות גאה כשאומרים לך שאת מקטרת עם הומור.
ההחלפה מתוקהההההההההה

ויאלה חופשה לבד! או עם שטיחים

הקטנה באלפי ישראל אמר/ה...

למה???
למה את לא מניחה לתינוק לזחול על רצפות?
יש מים וסבון (או מגבון או אלכוהול ג'לי בשעת חירום),
יש מכונות כביסה,
למה לענות את עצמך ואת התינוק???
תני לו לזחול בהשגחתך,
ואח"כ קלפי מעליו את הבגדים, שטפי פנים וידיים
(לא את! לתינוק!) ותקבלי תינוק מרוצה ואמא קצת יותר שפויה.
באמת מעייף להרים כל הזמן תינוק פעלתן.
ואם כבר להרים- מנשא, מקופלת, מנשא גב!
לא חבל על הידיים שלך?
לא נורא.
העיקר שיש על מה לקטר...;-)....
נהנתי מהקריאה (כרגיל).

איריס - לוליפופ אמר/ה...

אין פוסט שלך שלא גורם לי לצחוק (בקול רם...)
וממקום מושבי כאמא לשניים שמקטרת (ורוצה ארבעה)
את ראויה להערצה, כי בסופו של יום את מסוגלת לכתוב
את החוויות שלך כאמא בצורה כל כך מחיוכת, בהחלט לא טריויאלי (ככה מאייתים?)
והיצירתיות שלך כרגיל, מהממת!

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
נכון, חופשה עם 4 ילדים, שיהיו בריאים, זה לא דבר קל, אך אני שמחה שנסעתם בכל זאת לצאת קצת מהשיגרה, לאכול טוב ואולי קצת לנוח מהעומס היום יומי בבית.

מה שהכי הפריע לי, זה הילדה החולה שקיבלה אנטיביוטיקה, כבר למחרת שחתה בבריכה, כאילו כלום. תודה לאל היא החלימה והכל בסדר. החתן השני צחק עלי שדוקא ילד חולה טוב לזרוק למים קרים ומדוע אני בכלל דואגת. אבל ככה זה אמא תמיד דואגת ומתפללת רק שתהיו בריאים ותהנו עם כל הקשיים.
והתאורים שלך יקירתי, כל כך אמיתיים ומשקפים את המציאות בדיוק כמו שהיא.
והעבודה המשגעת כמובן.
המון נשיקות........אוהבת.......אמא

אנונימי אמר/ה...

למקרא השורות הראשונות, נכנסתי לדכדוך...
רק שלא תשתנה לנו, אנחנו אוהבים אותה ככה!!!
אז אני שמחה שהתאפסת וחזרת להרגלייך הישנים והטובים ;-)
עכשיו רבונו של קרצמך, יצאת להתאוורר... לקחת כבר חופשה, אז למה לקחת את הילדים , הבעיות ושאר הירקות?

כשאנחנו יוצאים לטיול,עוד לפני שאנחנו מספיקים לצאת את מיגרש החניה הדרדק התורן שואל:"א-מ-א מתי נגיע?"
לספירת שתיים שלוש ו... כולנו שואגים: "נגיע לשם כשנגיע!!!" כתשובתו של אבא סופר-על בסרט משפחת סופר-על :-)
גמני לוקחת חצי בית לטיולים לכן כשהחלפנו אוטו בחרתי את זה עם הבגאז' הענק על פני זה עם המלא "פוזה".

איזה החלפה מקסימה עשית והכרטיס מהמם!

אימוש5

אנונימי אמר/ה...

תמסרי לאמא שלך שהתאהבתי בה ♥ :-)
אימוש5

טלטולית25 אמר/ה...

מקופלת היקרה - אני כל כך נהנית מהבלוג שלך אחלטתי לפרגן לך קצת ועוד קצת בבלוג שלי בפוסט פרגונים משלי...

כנסי ותסמיקי קצת :) חחח

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1863152

עינבלית אמר/ה...

רק אני לא מבינה מה הבעיה לזחול על רצפה?

אבל איך אומרים. נו פלייס לייק הום.

אילת אמר/ה...

מעולה.
מתה על הבלוג שלך.

דורה אמר/ה...

מקסים, נהניתי מכל מילה וכמובן הזדהיתי עד כאב! לפעמים באמת חופשה יכולה להיות יותר מעייפת מלהישאר בבית בשיגרה. במיוחד אם מזג אוויר בעולם או בארץ לא מושלם.