עקשנות

הפעוט הסתפר, תלתלי הזהב נותרו על ריצפת המספרה וכעת קסדתו הבהירה מונחת היטב על ראשו והוא מוכן לקרב (אתן בטח מכירות את התספורת הזאת שנראית כמו קסדה...).

הקרב מתחיל בכל יום בשעה 16:00 בדיוק ברגע שהוא נכנס לאוטו בתום הגן, "יש לי הפתעה?" הוא שואל, "בטח שיש הפתעה" אני ממהרת לצאת מהברוך, "יש ממתק בבית", "איזה ממתק?" ממהר הפעוט לתחקר "יש טופי" (אמא, אל תקראי את הקטע הזה...), "אני לא רוצה טופי, אני רוצה רק מסטיק" אומר הפעוט וממשיך להתווכח כל הדרך הביתה.

אחר כך אנחנו עולים יד ביד לחדר ומביאים משחק קופסה, זה הכל בגלל הסופר נני הזאת, בתכנית שלה ילדים תמיד סובלים מחוסר תשומת לב והפתרון לכך הוא לשחק איתם אחר הצהרים במשחק קופסה, יום אחרי זה הם רגועים ונינוחים ומחונכים להפליא.

אצלנו זה לא תמיד עובד ככה בדיוק,  אני כנראה אצטרך יותר ממשחק קופסה כדי שהילד שלי יירגע קצת.

"איך היה בגן?" אני מתחקרת את הפעוט, "נשכתי את ירין" אומר לי הפעוט, הוא אמר לי "אתה קטן" אז נשכתי אותו (קללה שאין כדוגמתה, להגיד למישהו "אתה קטן").

"ומה אכלת היום בגן"? אני ממשיכה להקשות, "אכלתי לחם עם פרוסה" (טוב שהוא לא אכל גם כריך), עונה לי הפעוט את התשובה הקבועה.

"ומה עשית לחתולה של סבתא?" אני ממשיכה לתחקר בקפדנות, "עשיתי לה מ-שוך בגזר" אומר הפעוט, "אבל איך?" אני שואלת בתמיהה, "משכתי לה בזנב" מסביר הפעוט ברצינות ומדגים לי תנועת עקירת עצים עם היד.

אחר כך הוא רב קצת עם אחים שלו ומקלל קללות שילדים בני שלוש אומרים ואז הוא עף לעונש, יושב על השטיח בחדר ואני שומעת אותו מתייעץ עם עצמו: "אסור לקרוא למישהו מפגר, אסור כל היום להגיד, קקי קקי, קקי, אסור להגיד למישהו תשתוק את הפה שלך, אסור להגיד בטן (לא נורא, אני מנחמת את עצמי, לא אכפת לי שהוא לא יגיד בטן בתנאי שלא יגיד גם את שאר הדברים...).

בערב, אחרי שהתקלחנו וגמרנו להתווכח יום שלם, יושב מולי הפעוט בשקט יוצא דופן, ואז הוא מקרב את הפנים הקטנות והיפות שלו לפניי עד שהאף שלנו כמעט נוגע והוא אומר לי: "אמא, מ-תוקה, כמו נ-שיקה" שזה הדבר הכי מקסים בעולם, ושניה אחר כך הוא אומר לי: "אמא, נכון את אחות שלי ואבא אח שלי?" ואז אני צריכה לשבת ולהסביר המון המון זמן מה זה אומר להיות אמא ולא אחות (זה הקטע כאילו כשיש לך הרבה אחים? כל המארג המשפחתי הזה לא מסתדר לך? ומה הוא חושב? שאמא זה מן שם פרטי כזה?) ובסוף ההסבר הוא אומר לי: "אז את גם אמא של אבא?" (בעלי מאוד מרוצה מהשאלה הזאת, שהוא כאילו יוצא הצעיר בינינו, למרות שזה רק מחזק את הטענה שכל גבר בסוף מתחתן עם אמא שלו...), ואז הפעוט  הולך לישון ולחשוב על התעלולים החדשים שיעולל מחר (עד שהוא ישפוך כרגיל את כל הכוס מים שלו במיטה שלו ונחליף לו מצעים באמצע הלילה...).

אני מצרפת קצת תמונות של מתנות של סוף שנה. הנרתיקים תפורים מבד כמובן והאיור הוא עיצוב שלי במחשב והדפסה על בד.

שיהיה לכולנו שבוע מקסים ורגוע

נשיקות

מקופלת