זהות בדויה

"אין לי מה לכתוב בבלוג" התנפלתי כרגיל על בעלי בשובו מהעבודה, "מה הבעיה" הוא ענה לי, "את יכולה להמשיך להוציא אותי אהבל כהרגלך", או קיי, טעות קטנה, שיניתי כיוון ופניתי לחברה טובה, "מה הבעיה" היא אמרה לי, "את תמיד יכולה להמשיך לבכות על ציוד שחסר לך כמו שעשית עם המכונת תפירה, זה יספק לך נושא נהדר לפחות לשלושת הפוסטים הקרובים".
טוב, הבנתי את הרמז ופניתי לשאול את אחותי מה לעשות, "מה הבעיה" אמרה לי אחותי, "את פשוט יכולה להמשיך לרדת על אמא כמו שעשית פעם אחרונה", "לא נכון וגם הבלוג שלי ברשותי" מיהרתי לענות תשובה ילדותית משהו, "מה, היא נפגעה מזה?", "לא", אמרה אחותי, "מה פתאום נפגעה, רק ירדת עליה רצח" (שיט, זאת לא היתה הכוונה, אמא שלי כזאת מותק), "למה את לא מגיבה לי בבלוג?", מיהרתי לתקוף חזרה למען בטחוני האישי.
"בטח שאני מגיבה לך בבלוג, אני כל פעם מגיבה לך, כל פעם אני כותבת לך תגובה מקסימה ומגוונת על כמה הבלוג שלך מהמם , אני רק מזדהה כל פעם בשם בדוי אחר" (נו, אחר כך הם עוד מתפלאים שאני כותבת עליהם, ואחר כך הם עוד נפגעים מזה שאני טורחת לספר את האמת על התנהגותם המוזרה....הכתיבה שלי בבלוג היא תיעודית בלבד).
"בואי נעשה עסקה" מיהרתי להציע לאחותי, "את תכתבי כל פעם באותו שם ואני אנסה לגלות מי את"(בכל זאת התעוררה בי סקרנות לדעת מה אחותי מוצאת לנכון לכתוב עלי תוך הסתתרות מאחורי זהות בדויה), "אין סיכוי" סירבה אחותי לממש את העסקה, "בחיים אני לא אגלה לך".
כמו שאתם מבינים, משימה גדולה וסבוכה עמדה לפני, משימה בה מעורבות זהויות בדויות, שקרים וחצאי אמיתות.
ביקשתי מבעלי לקחת את הילדים אחר הצהריים כדי שאוכל להתפנות לביצוע המשימה, הוא סירב.
נאלצתי לבצע את המשימה בעוד ילדיי בבית, הפצרתי בהם שלפחות ימשיכו לרצוח זה את זה בדיסקרטיות בחדרם במקום לעשות את זה כהרגלם בסלון.
תינוק הבית נקשר היטב בכסאו מול ערוץ הופ עם קערת במבה (תעסוקה של 3 דקות).
לקחתי דף נייר וחילקתי אותו לשלושה, מצד אחד כתבתי את כל האנשים שהגיבו לי ואני יודעת שהם קיימים, מצד שני את כל האנשים שאני לא מכירה אך יודעת משיטוטי בפורומים השונים שהם קיימים ובעמודה האחרונה את כל אלה שאין לי מושג מי הם. התחלתי להרגיש כמו בלש בעת מילוי תפקידו ובמהלך המשימה אף חבשתי את משקפי כדי לשוות לעצמי ארשת חשיבות (וגם כדי לראות משהו, האמת), לצערי אני נראית עם המשקפיים כמו דג בקלה.

התחלתי לקרוא את כל התגובות תוך התמוגגות מכל מה שכתבו לי וכמעט שכחתי שאני בתפקיד (תודה, איזה כיף לי לקרוא את כל התגובות שלכם), אלא שהפעם הייתי במשימה חשובה שבסופה לא נותרתי עם תשובה חד משמעית.
לכן, אני נאלצת להמר על התגובה הזאת:

התאהבתי בבלוג שלך - העבודות שלך מקסימות והכתיבה שלך משעשעת כלכך - עושה חשק להיות חברה שלך :)יפעת

יפעת יקרה, אם את לא אחותי, אשמח להיות חברה שלך, אבל אם את אחותי, בחיים, בחיים אני לא חברה שלך, אני תמיד אמשיך להיות אחותך הקטנה והקרציה, לנצח. (אנא הגיבי הפעם בצורה שאצליח לזהות אותך, מספיק שברתי את הראש )

התיק הקטן שבתמונות הוא לפי גיזרה של טילדה. נאלצתי להשתמש באיזה 50 דרכים לא חוקיות כדי להבין את ההוראות (ברור שאין לי את הספר), וגם אז עשיתי את התיק הזה פעמיים. הוא ניתן כמתנת פיצוי לאמא שלי על כך שאני בת חוצפנית
(וגם כאות תודה על הבדים המקסימים שהיא קנתה לי).

מוקדש באהבה לבני משפחתי ולמוזרויותיהם
מקופלת