tag:blogger.com,1999:blog-49982377459284672372012-01-26T02:12:35.360-08:00mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.comBlogger861100tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-90111926962519693162011-12-28T22:41:00.000-08:002011-12-28T22:41:11.490-08:00

אחרי שקיטרתי כה רבות על נסיעותיו של בעלי בעולם, הגיע תורי לבצע קפיצה קטנה לסופשבוע חלומי (בארץ, אבל עם תחושה של חו"ל) שערכו נתנאלה ודנה. אפשר להכנס לקישור הזה ולראות איזה כיף היה לי וכמה נהניתי (גם בזכות החברות המקסימות שהיו איתי), דנה ונתנאלה, מתי הפעם הבאה?. ________________________________________________________________________________ התינוק, שאמנם גדל קצת, ומקשקש המון המון קשקושים חסרי

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com57tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-79441151055776514092011-12-06T01:37:00.000-08:002011-12-06T01:57:20.884-08:00

ושוב הוא נסע לו, אורז את מזוודתו ונפרד מאיתנו בדמעות (שמחה, ברור ששמחה). הפעוט, שאמנם הפסיק לזחול מתחת לשולחן בגן, אבל מיד התחיל לנשוך (כי מה כבר יש לאמא שלו לעשות חוץ מלבוא לגן ולשוחח בבקרי יום שישי עם הגננת?)  קצת התבלבל בנוגע ליעד הנסיעה , "אבא" הוא אמר לבעלי ערב הנסיעה, יושב על ברכיו כשפניהם פונות זה לזה, "נכון שאתה טס מחר לכוכב אחר? ונכון שתביא לי מתנה כמו שאמא הביאה לי כשהיא טסה לכוכב אחר

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com49tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-66585784789582841922011-11-17T02:54:00.001-08:002011-11-17T12:09:22.884-08:00

ומה חשבתם? שאדון פעוט יכול לזעוף ולזעוף ולזעוף ואף אחד לא ישים לב? ואף גננת לא תקרא לאמא שלו לשיחה דחופה בגן ותתן לה בראש? ברור שלא. השיחה נקבעה ליום שישי בבוקר, לא שיחה ראשונה, ובטח ובטח לא אחרונה. לשיחה בגן הגעתי באופן מפתיע לבד, ללא בעלי וללא הפעוט המבריזן שבערב הקודם, כנראה בשל הידיעה שמחר אמא שלו תתן דין וחשבון מלא על מעשיו, העלה חום ונשאר בבית, מכורבל במיטה החמה לצד אבא שלו (אולי לא כל כך

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com56tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-91587466101252485352011-11-02T11:37:00.000-07:002011-11-02T11:37:44.960-07:00

אז בטח ישבתם ותהיתם איך נולד לו פוסט, ואיך זה קורה, ומה התהליך... אה לא? לא חשבתם על זה? באסה, אבל זה הנושא הפעם. תהליך כתיבת הפוסט, בדיוק כמו בצבא , מתחלק לשלושה חלקים: שלב חיפוש הנתונים שלב הכתיבה שלב האישור והפרסום שלב חיפוש הנתונים: בשלב זה נערכת צפיה קפדנית בהתנהגותם (ההזויה בדרך כלל) של בני המשפחה. התינוק למשל גדל מאוד ולכן אני עוקבת אחריו בדריכות רבה, הוא יושב על ריצפת המטבח וצופה

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com59tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-1160367774631677672011-10-10T13:33:00.000-07:002011-10-10T13:33:47.421-07:00

אני והפעוט אחר הצהרים בסלון: הפעוט: "אמא, נכון שאת אמא שלי?" אני: "נכון חמוד שלי" הפעוט: "ונכון שאת גם אמא של אבא?" אני: "ממש לא, (ואחרי מחשבה), טוב, במובן מסוים קצת כן, אבל לא...." _________________________________________________________________________________ בעלי ואני מתכננים ללכת לישון אני: "יש לי משהו ממש חשוב לספר לך" בעלי: "מה, את בהריון (שוב?)" אני: "לא, נראה לי שמחר אני אהפוך

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com42tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-25080006257680123622011-09-26T00:53:00.000-07:002011-09-27T02:03:02.660-07:00

הרשומה הזאת  לא תהיה מלאה בהחלטות לשנה החדשה (מה הטעם, באמת, אני אף פעם לא עומדת בהן...), היא גם לא תסכם את השנה שחלפה לה (אפשר פשוט לדפדף אחורה בבלוג, זה נותן תמונה די רחבה על חיינו, וגם מסביר למה אין טעם לעשות רשימת החלטות...) שלא כראוי לראש השנה, הרשומה הזאת תהיה מלאה מלאה בקללות (זאת המציאות) עם הקוראים הסליחה זאת הדרך בה מתקבלות החלטות בביתנו, בטלפון, עם מליון ואחת הפרעות ברקע:  07:

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com39tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-21705799873691051862011-09-13T02:14:00.000-07:002011-09-13T02:14:47.207-07:00

אז ישבתי לי בבית (תינוק מייבב על ברכיי) וקראתי את כל מה שכתבתם לי, והתרגשתי מאוד מאוד, ומיד ידעתי שהפוסט הבא חייב להיות מרגש, חייב להתבסס על מציאות חיינו, חייב להיות סיפור מהחיים, ומיד עלה לי הנושא הכאוב, "חולצת בית ספר". חולצת בית ספר למי שלא יודע, היא חולצת טריקו, נתפרה לרוב בסין (שזורה עם 2 חוטים ורוק שמחזיק את כל העסק ביחד) ועליה סמל בית הספר. חולצת בית ספר היא חולצה ללא יומרות, היא מגיעה

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com50tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-18617319578872225582011-09-07T20:49:00.000-07:002011-09-08T07:39:35.338-07:00

אני יודעת, הראשון לספטמבר הוא לא יום חג רשמי, וזה ממש לא בסדר, כי עבור חלק מהאנשים (אני), הוא יום חג ועוד איך. הראשון לספטמבר היה יום  כמעט מושלם (כמעט מושלם כי הייתי  צריכה לשבת שעתיים עם התינוק בגן החדש שלו ואז לחזור איתו הביתה, במקום להשאיר אותו שם וללכת קצת לבד לשתות קפה, עדיף עם איזה מאפה...) ילדים הלכו למסגרות, וחזרו מהמסגרות ואמא הצליחה סוף סוף לקבל חזרה חלק ממש קטן מהשפיות שלה (יש חלקים

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com55tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-5493405240325092272011-07-31T22:06:00.000-07:002011-08-01T01:31:03.791-07:00

לרגל  החופש הגדול שמכה בנו במלוא עוזו, נפתח בשעשועון קטן: מה יוצא דופן בין המשפטים הבאים: הבן הגדול שלי הלך לבריכה, הניח את הכרטיסייה החדשה שקנינו לו עם 9 כניסות לבריכה על שולחן הפלסטיק ורץ למים, אחרי שתי דקות הוא חזר וגילה שהכרטיסייה להפתעתו המרובה לא שם (מעניין באמת, באותו זמן היו בבריכה העירונית רק 5,000 ילדים). לבת שלי היו תולעים (לא, לא בגינה, במעי) ואז גיליתי שעדיין יש פה ושם איזה

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com57tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-5530175438511435372011-06-23T08:30:00.000-07:002011-06-23T08:30:58.395-07:00

בתחילת החודש חגגתי יום הולדת. קמתי לי בבוקר בשעה הרגילה (מה זה שווה אם זה בשעה הרגילה, לא, זה לא טוב..), קמתי לי בבוקר אחרי שהילדים כבר הלכו לבית הספר (אבל איך זה יכול להיות שלא שמעתי אותם? הם עושים כזה רעש בבוקר), טוב, בכל אופן, קמתי בבוקר ואז בעלי הביא לי מגש של ארוחת בוקר מפנקת למיטה (אבל איך הוא הביא לי למיטה? כאילו מה, הוא עבר על האיסור החמור של אכילה בחדרים?), הקיצר, אכלתי איזה משהו ואז

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com59tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-12818193135199004052011-05-26T01:01:00.000-07:002011-05-26T01:59:50.309-07:00

הפוסט הקודם שעסק בהדרכה הביא עמו שלל תגובות, אחותי למשל שאלה אותי למה אני מעלה כאלה פוסטים משעממים, או בלשונה: "מה זה כל ההדרכות השטותיות  האלה שאת מעלה, למה אין סיפור...?" "אבל זה בלוג של י-צ-י-ר-ה, כאילו?" אני עונה לה תשובה תרבותית ומעמיקה. "בסדר, בסדר, יצירה, אבל את מי זה מעניין?" עונה לי אחותי ובכך מחמיאה לי (על כתיבתי) וקוטלת אותי (על כל השאר) בו זמנית. ולכן, לאור ההתעניינות בחיי (לפחות

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com46tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-63361161525599317532011-04-28T15:27:00.000-07:002011-04-28T15:27:33.198-07:00

מזמן לא העליתי הדרכה. למפגש בקומונה החמודה "צומת צבעים" הכנו כהפתעה אחת לשניה קישוט קטן לתיק, הכנתי קישוט עשוי לבד. אפשר להשתמש בקישוט כסיכה לבגד, סיכה לשיער, קישוט על קשת ועוד.... החומרים הדרושים: לבד במספר צבעים תמונת אשה מודפסת במספר עותקים מספריים דבק ג'ל חוטי תפירה במספר צבעים מעט תחרה פרחים קטנים מבד/נייר מדפיסים את התמונה המצורפת (לקחתי את הדימוי מהאינטרנט, אנא שימרו על זכויות

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com47tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-34683196132299557812011-04-13T00:36:00.000-07:002011-04-13T00:41:27.257-07:00

הפעוט, שמזמן לא שמעתם עליו ובטח התגעגעתם, כבר כמעט בן 4 והפך לאישיות חשובה מאוד (לפחות בעיני עצמו). להיות כמעט בן 4 זה אומר המון המון דברים, ההבדל בין להיות כמעט בן 4 לבין להפוך רשמית לבן 4, הוא הבדל תהומי (בעיני הפעוט). "אמא, יש לי היום יום הולדת?" חוקר הפעוט מדי יום בשובו מהגן "לא חמוד שלי, עוד לא" אני עונה לו בעדינות וברכות (ואף בחשש גדול). מיד משליך הפעוט את עצמו על הרצפה בחמת זעם ומייבב בכעס

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com40tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-15574645491078007812011-03-28T02:27:00.000-07:002011-03-28T02:27:04.961-07:00

"אה, טוב שהתקשרת, רציתי להגיד לך שיצאת פארש..." אני לבעלי, שדיבר על זה שנעשה יום כיף מתישהו, רק לא אמר מתי... "אבל מי יעזור לי עכשיו?" הפעוט מנסה לסנג'ר אחרים לסדר לו את החדר "לארבעה ילדים מהכיתה כבר יש אייפון" הבת שלי מוכיחה לי שאייפון בכיתה ד' זה מאסט. "למה תמיד אתה עושה מה שאומרים לך לא לעשות?" אני לבעלי, אני לפעוט, אני לבן הגדול שלי, יו ניים איט זה תמיד לגבר בבית "אני מבינה שאתה אוכל, אבל

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com47tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-81868681335724651282011-02-23T01:12:00.000-08:002011-02-23T09:48:47.037-08:00

כן, גם עם בנות יש לפעמים צרות, אולי יותר עם האמהות שלהן, כשחושבים על זה... לפני כשבועיים הלכתי להחזיר את הבת שלי מהצופים. כמנהגי בקודש בשעות אלה, ואחרי כמה שעות של התעסקות עם שלושת הבנים בבית, נסיונות שווא לסדר את הבלאגן, הכנת ארוחת ערב סבירה (חביתות וסלט), קיפול שתי מכונות כביסה, ניגוב טוכעס אחד והחלפה לאחר, וחפירה לגדול שישב ללמוד למבחן, לא טרחתי יותר מדי בלבושי (פרטים בהרחבה כולל תיאורים

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com58tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-9151340536360551542011-02-05T08:50:00.000-08:002011-02-06T07:24:42.702-08:00

התקופה האחרונה התאפיינה בהתנהגויות הזויות מצד הגברים בבית (ויש ארבעה כאלה...) הכל התחיל ממני ומהפה הגדול שלי. "קבעתי לרוץ עם חבר" הודיע לי בעלי ביום ו' אחה"צ. "אה, באמת?" אמרתי לו בעודי שרועה על הספה בסלון ומכרסמת עוגיית שוקולד, "איזה נהדר שאתה עושה כושר, אני הייתי מתה לעשות כושר, אבל אף פעם לא יוצא לי (כבר עשרים שנה בערך...)"  הוספתי בעצבות מסוימת וליקטתי את הפירורים האחרונים שהצליחו להתחמק.

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com52tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-16851929873756664602011-01-11T07:43:00.000-08:002011-01-11T20:27:59.995-08:00

לאחרונה הסתובב משחק חדש בעולם הבלוגים (פחחח, לאחרונה, אני כותבת "לאחרונה" רק בשביל לא לצאת אהבלית, המשחק הזה הסתובב פה לפני איזה חודש-חודשיים, כל העולם שיחק אותו, סיים איתו, העלה עוד 20 רשומות חדשות, ורק אני, כרגיל, ניקיתי את הבית במקום לעדכן את הבלוג...) טוב, הקיצר, היה משחק חמוד כזה, שקראו לו "בלוג עם סטייל", כל מי ששיחקה בו היתה צריכה לרשום 8 עובדות על עצמה (שעוד לא ידעתם), ולהעביר את הפרס

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com64tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-55029000839585431562010-12-15T02:04:00.000-08:002010-12-15T11:00:25.567-08:00

דיפדפתי קצת אחורה בבלוגי היקר, "תשמעי, מקופלת" אמרתי לעצמי ברצינות (ובקול רם), "הבלוג שלך מלא בקיטורים (גדולים) והתבכיינויות (קטנות), מה יהיה?". כמובן שדבר ראשון החלטתי לכתוב רק דברים שהם נטולי קיטורים ומציגים רק את הצד היפה של החיים, ואז ישבתי לי באפס מעשה מול המחשב ואפילו מחשבה אחת לא עלתה לי בראש, אחר כך הבנתי שפרסום של רשומה כזאת עשוי מאוד לבלבל את הקוראים הנאמנים והנחמדים שלי, הם הרי התרגלו

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com47tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-40851074607762808052010-11-29T02:29:00.000-08:002010-11-29T02:29:16.766-08:00

באחד מערבי השבוע שעבר ישבנו בעלי ואני בסלון, מפצחים גרעינים וצופים בתכנית האהובה עלינו "חיים אחרים" (שבינינו לבין עצמנו זכתה בבית לשם החדש "דתל"שים"). "בשבוע הבא אני כנראה צריך לטוס לבלגיה לכמה ימים" זרק בעלי את הפצצה המתקתקת למרכז החדר, "מה?" שאלתי אותו כמעט בולעת את הגרעין שהיה לי בפה על קליפתו, "מה אמרת? לחו"ל, אתה בטוח? מה, אתה חייב? שוב?" שאלתי, נלחמת בצורך להטיח את עצמי על הרצפה, לייבב

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com55tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-29768920291155565782010-11-10T00:15:00.000-08:002010-11-10T23:01:19.307-08:00

מזמן לא כתבתי, זה לא בגלל שלא קרו לי דברים מעניינים, קרו הרבה דברים מעניינים, מלא... הבעיה היחידה היא שכל הדברים המעניינים שקרו לי, קרו בדיוק באותו הסדר גם למחרת היום, וגם בזה שאחריו, ובזה שאחריו.... כל זה נכון למעט שני מקרים שהיו יוצאי דופן לחלוטין הראשון היה פתיחת הספריה בגן, נתבקשנו להגיע לגן בשעה 18:00 עם הפעוט (לבד, בלי אחים, דרישה שכרגיל לא עלה בידי לקיים) ולחגוג בשירים וריקודים את פתיחת

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com37tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-66826321432755988132010-10-30T23:21:00.000-07:002010-10-31T00:38:31.282-07:00

החומרים הדרושים: בדים צבעוניים קאפה (אני השתמשתי בקאפה הדקה יותר) אקדח דבק חם דבק סטיק דבק סלוטייפ דבק ג'ל סרטי קישוט כוס חד פעמית לבנה 2 ציפורים (אפשר להכין לבד מבד, אפשר קנויות) מספרים סכין חיתוך סרגל מתכת פרחים קטנים לקישוט מתחילים על ידי חיתוך הקאפה עם סכין חיתוך וסרגל מתכת המידות לחיתוך הקאפה:בסיס (תחתית השובך)  גובה 15ס"מ רוחב 15 ס"מגג (שתי חתיכות) גובה 15 ס"מ רוחב 15 ס"מקיר (שתי

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com64tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-73053384451036127042010-10-08T14:30:00.000-07:002010-10-08T14:30:32.119-07:00

עשרה דברים שגיליתי השבוע (ולא ידעתי אותם קודם): 1. כשאת חוזרת לעבודה, זה לא הכי הגיוני שאחרי שאת שם שעה שלמה (ושתית קפה וקישקשת עם חברות שלך וסך הכל היה לך כיף וקיבלו אותך בכל כך הרבה אהבה) תרצי לקחת את התיק שלך ולחזור הביתה לתינוק שלך (שעוד לא התעורר ולא יודע שבכלל הלכת...). 2. כשאת חוזרת לעבודה אחרי שלא היית 5.5 חודשים, ייתכן והמחשב שלך שעמד מיותם, לא יעבוד, כך גם המסך, וגם חסמו לך את היוזר. את

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com54tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-15992254771669923292010-09-23T04:36:00.000-07:002010-11-10T20:19:34.261-08:00

האם שמתן לב שספטמבר כמעט נגמר? שלא הספקתי להירגע מחופשת הקיץ והילדים כבר בחופשת סוכות? שנותר לנו שבוע וחצי להיות ביחד... האם ידעתן שאני חוזרת לעבודה ב 3.10? האם אתן יכולות לראות את ידיי רועדות על המיקלדת? את ליבי פועם בחוזקה? את הזיעה הקרה? את עיני המבריקות (מדמעות)? אה לא? טוב, אז תדמיינו (או אולי עדיף שלא...) כן, זה עומד לקרות, אני עומדת לסיים את הדבר הזה שמשום מה קוראים לו "חופשת לידה" (

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com50tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-32337559661587772022010-09-11T02:41:00.000-07:002010-11-10T20:19:50.115-08:00

כשהייתי קטנה, אמא שלי תמיד אמרה לי שמה שקורה בראש השנה, ישפיע על השנה כולה (ולכן, מקלחת למשל הייתה חובה) אז זה כנראה מה שצפוי לי ולבני משפחתי במשך השנה הקרובה: * נאכל הרבה, אבל יהיה טעיםםםםם. * נתלבש יפה (אבל זה לא יחזיק מעמד לזמן רב, חלקנו יירקו על הבגדים שלהם, ימרחו עליהם מיני מזונות, ישפכו קולה ולא מדובר דווקא על הקטנים ביותר שבינינו...) * נאחר להגיע (מי קובע ארוחת חג כבר ב 18:30  בערב

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com50tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-24150780707828781212010-08-17T05:04:00.000-07:002010-11-10T20:20:08.289-08:00

אוקיי, מי החתיכת מטומטם, מפגר, אידיוט, חכם שהחליט על החופש הזה, הא? כי זה ממש חשוב לי לדעת, יש לי איזה מילה או שתיים להחליף איתו ויכול מאוד להיות שבתוך המילה או שתיים האלה הוא ימצא ביטויים כמו "אימאימא ש'ך..." או "תדחף את זה..." או " ב...של ה..." טוב, די, די עם זה כבר... שתי טיפות רסקיו (חצי בקבוק יותר נכון) , כוס מים קרים, אני אתחיל שוב... אז מה דעתכן על החופש הזה? לא תקופה נהדרת להכיר את

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com54tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-91801721557757375172010-08-10T03:02:00.000-07:002010-11-10T20:20:30.740-08:00

בשבוע שעבר חגג הפעוט את מסיבת הסיום בגן שלו המסיבה התחילה בהתקף לב קל בו לקיתי כבר בכניסה לגן, מיד כשהגענו לדלת הגן ראיתי ילדים עם כובע בוגר אוניברסיטה שחור על ראשם וארטיק בידם (מה שיסתבר כאירוע מכונן, הארטיק...), מיד קפצתי למסקנה (ההגיונית) כי ברוב טמטומי טעיתי בשעה (כבר היו דברים מעולם) והגענו למסיבה שעה אחרי הזמן. חיוורת פנים (כי איך אסביר עכשיו לילד שהמסיבה בעצם נגמרה, שבועיים הוא רק מדבר

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com30tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-12892296286438741762010-07-20T04:20:00.000-07:002010-11-10T20:21:04.112-08:00

או, כותרת משנה: היפה והחיה בשבוע שעבר חזר ש' (בעלי האהוב) מהעבודה לביתו. הוא מצא את הבית ויושביו במצב רגיל, הבן הגדול אירח שלושה מילדי השכונה ברביצה מול המחשב וטינוף הרצפה בעקבות רגליים, הילדה והחברה הכי טובה שלה עלו וירדו במדרגות והתרוצצו בכל הבית (מכל מיני סיבות שלהן...מזמן הפסקתי לנסות  להבין למה...), הפעוט היה עסוק בכיסוח הדשא (מחמל נפשו של בעלי, הדשא, טוב, גם הילד..) בעזרת אוטו הבימבה שלו,

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com39tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-47956156564502498092010-07-12T01:29:00.000-07:002010-11-10T20:21:49.763-08:00

לפני מספר שבועות (ואולי זה היה חודשים?) פנתה אלי אפרת מילדיסקו, את הבלוג המעולה של אפרת אני מכירה מזמן (מיד רוצו לראות, מיד) ומאוד שמחתי על שיתוף הפעולה,  החלטנו להכין חותמות מגולפות לפי איורים של אפרת כמתנה לקוראינו האהובים (כן, אתם), אחר כך קצת ילדתי וקצת היינו עסוקות והקיץ התפרץ עלינו במלוא עוזו ביחד עם העונש החופש הגדול וקצת התמהמנו, שלחנו אחת לשניה עשרות אימיילים הזויים בין הנקה להנקה עד

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com22tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-80670464000032161312010-07-06T08:06:00.000-07:002010-11-10T20:23:02.368-08:00

הפעוט הסתפר, תלתלי הזהב נותרו על ריצפת המספרה וכעת קסדתו הבהירה מונחת היטב על ראשו והוא מוכן לקרב (אתן בטח מכירות את התספורת הזאת שנראית כמו קסדה...). הקרב מתחיל בכל יום בשעה 16:00 בדיוק ברגע שהוא נכנס לאוטו בתום הגן, "יש לי הפתעה?" הוא שואל, "בטח שיש הפתעה" אני ממהרת לצאת מהברוך, "יש ממתק בבית", "איזה ממתק?" ממהר הפעוט לתחקר "יש טופי" (אמא, אל תקראי את הקטע הזה...), "אני לא רוצה טופי, אני רוצה

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com43tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-19622153819962072422010-06-23T07:33:00.000-07:002010-11-10T20:23:24.442-08:00

חידה מתמטית: משפחה בת 6 נפשות צריכה להגיע מנקודה א' לנקודה ב', תוך כמה זמן הם יעשו את זה ולמה, למה הם תמיד מאחרים? זה מתחיל מזה שכל השישה צריכים להתקלח, שניים (הכי קטנים) מקולחים בלי ששואלים אותם (אבל הפעוט כל הזמן שואל: "למה?, אבל לאן הולכים? למה אני חייב להתקלח? למה? למה?"), שניים (בעלי ואני)  מתקלחים מרצונם ועושים את זה בשתי דקות אפילו בלי ליהנות מזה (אבל בין כה אין לנו חיים, אז מה זה משנה?)

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com41tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-43708436855698242982010-06-10T04:38:00.000-07:002010-06-10T04:40:11.432-07:00

טוב, אם מישהו חושב שאני הולכת לכתוב פה על ביצים (של תרנגולת) וקישוטים וכאלה, אז הוא טועה, אני הולכת לספר על הדבר האמיתי (אשך), להגנתי רק אקדים ואומר שאני אשה משועממת בחופשת לידה, וחוץ מזה, הרימו לי להנחתה. ובכן, לענייננו, בשבוע שעבר חזר בעלי מאימון הג'יאוג'יצו שלו והוא צולע ביותר, מסתבר שאיזה אחד בשם פיליפ נתן לו במהלך האימון ובטעות (לדבריו), וואחד בעיטה בביצים ("אחת כזאת שהתלבשה לי יפה יפה על

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com42tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-48215529414833890252010-06-03T14:46:00.000-07:002010-10-31T00:45:05.149-07:00

לאור בקשת הקהל, אני מעלה הדרכה מצולמת לקופסת מתכת עטופה בבד: החומרים הדרושים: קופסת מזון תינוקות עגולהפיסת בד - שתהיה גדולה יותר מהקופסהפיסת לבד לריפוד הקופסה מבפנים - שתהיה מספיק גדולה כדי שנחתוך ממנה גם תחתית פנימית וחיצונית.פיסת לבד קטנה לבנהפיסת לבד קטנה שחורהסילואט של אשה שהדפסנו על דף מדפסת רגילאליפסה שהדפסנו על דף מדפסת רגילסרט לקישוט הקופסה - עבור הצד החיצוניסרט תחרה לקישוט הסילואטדבק

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com47tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-67286264287828844122010-05-21T08:15:00.000-07:002010-05-21T12:59:55.799-07:00

הפעוט החל ללמוד ג'יאוג'יצו, או בשפתו הציורית, "יאיא איצו" (אני יודעת, הייתם מצפים שאם הוא נרשם לחוג כלשהו, עדיף שהוא יידע לפחות איך קוראים לחוג), בכל אופן, יש אפשרות להירשם מגיל 3 (וזאת הסיבה שאחיו הצעיר עדיין לא נרשם, אבל הוא הגיע ביחד עם אמו ואביו לחוג וישן את כולו במקום לצפות ולהפנים לצערו הרב של אביו). זה מעלה את מספר הלוחמים בבית לשלושה (כי היאיא איצו הזה זאת אמנות לחימה יפנית שדומה קצת

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com41tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-38650342338661875032010-05-02T13:10:00.000-07:002010-11-10T20:23:52.592-08:00

מה אני אגיד לכן, מגיע בן אדם הביתה, כל הגודל שלו כמחצית משקלו של מכשיר קאטלבאג (בלי התבניות), (בכוונה, אני מדברת במושגים שאתן מבינות ובקיאות בהם...), פיו כפרח פרימה זערורי, ציפורני ידיו כמו המיני בראדים הורודים, כל הגודל של הראש שלו כמו פאנץ' בינוני, וגורם לכל בני המשפחה לרדת מהפסים. הראשונה שמתחילה בהתחרפנות וגוררת עמה את בעלה, היא כמובן, אני. משום מה נשכחה ממני לחלוטין העובדה שגידלתי שלושה

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com32tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-72667338129246552010-04-25T10:42:00.000-07:002010-04-25T12:33:09.828-07:00

יקירותיי המקסימות חזרתי הביתה, בידיי תינוק קטן מתוק ובכיין, ואני בריאה (כמעט) ושלמה (ברובי). תודה לכל מי שדאג לי וכתב לי אימייל הדורש בשלומי סיפור הלידה שלי מלא פרטים גניקולוגיים מדממים וכואבים (אבל יש לו סוף טוב), מי שלא מסוגלת לקרוא הכל (כי לא בטוח שהפעם הפוסט יהיה מצחיק) יכולה לגלול לתחתית העמוד וליהנות מהתמונה של התוספת החדשה למשפחה. סיפור הלידה מתחיל בעצם בלידות קודמות בהן אני מצליחה ללדת

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com91tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-11626842600885694692010-04-07T08:12:00.000-07:002010-04-07T08:12:23.227-07:00

ליל הסדר נתן את אירועי הפתיחה לגמילתו של הפעוט. (אני יודעת שאחת לכמה זמן עולה בבלוג הזה פוסט שנושאו הוא "קקי", זה פשוט נושא מאוד חשוב אצלנו בבית, ולכן, כל מי שחש מעט נגעל וכדומה, יכול פשוט לדלג ולהסתכל בתמונות שלמטה, אני מבטיחה לו שאין תמונות של התוצרים הקשורים בנושא הפוסט...). "תשמעי", אמר לי בעלי, "אנחנו שבוע בבית עם הילד, הוא כמעט בן 3, אז נכון שהוא אף פעם לא מבקש לשירותים, נכון שהוא מכחיש כל

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com46tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-55240687923432319382010-03-14T22:22:00.000-07:002010-03-14T22:26:48.925-07:00

משפטים שאנשים אומרים לך כשאת בסוף הריון (לרוב במקום העבודה, אבל לא רק): 1. מה, את עוד פה? בערך מאמצע חודש שביעי את שומעת את זה כל יום, כן, אני עוד פה, וכל מה שאתה רואה, זה אני, אז תיזהר ממני....2. מה, עוד לא ילדת? סתם, האמת שילדתי, וישר בלעתי כדור רגל וחזרתי. 3. מה, את בהריון לא, זה המבנה הרגיל שלי.... 4. וואו, בטח את קרובה ללידה, איך גדל לך האף תודה, פשוט לא שמתי לב לזה בעצמי, וזה מידע שהיה

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com38tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-32073049284994084742010-03-04T03:25:00.000-08:002010-03-04T03:35:40.091-08:00

איזה כיף זה חג פורים, נכון? זאת אומרת, כיף בתנאי שהצלחת למצוא תחפושת כלבבך, ואז הגעת לכיתה ולא צחקו עליך ואיכשהו הצלחת להעביר את היום הזה בהנאה.  אז זהו, שלא תמיד זה כל כך כייף הילד הגדול החליט שהוא מתחפש לדארת ויידר (דמות ממלחמת הכוכבים), לפני החג אנחנו מתייצבים ב"כפר האימים" (שם שהדביקו ילדיי לחנות "כפר השעשועים" המתאים לימות החופש הגדול ולתקופה שלפני פורים בשל העומס הבלתי אפשרי במקום), אני

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com24tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-7307076007298823722010-02-17T11:00:00.000-08:002010-11-10T20:24:39.891-08:00

תחילתו של חודש שמיני מכניס את כל הבית לסחרחרת מחשבות ופחדים לקראת הלידה, טוב, האמת שזה שקר וכזב, היחידים שממש לוקחים לתשומת לבם את העובדה שעוד מעט יהיה תינוק חדש בבית הם אני והפעוט, האחרים ממשיכים בשגרת חייהם. אני, למשל, עמוסת חרדות שונות, מה יהיה עם הלידה? (לא מתרגלים, לא לומדים, זה מפחיד כמו בפעם הראשונה, טוב, אולי אפילו קצת יותר....), עוד לא הכנתי כלום כלום כלום, הכל במצב מג'וייף למדי אחרי

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com39tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-78439017260153933392010-02-08T07:51:00.000-08:002010-02-08T07:51:23.921-08:00

מזמן לא סיפרתי לכן על הפעוט, ממרום גיל שנתיים ושמונה חודשים הוא צמח להיות יצור עקשן, סרבן ויודע כל, ולכן, אנו מקדישים את רוב זמננו ומרצנו לחינוכו של הפעוט. להלן רשימת הדברים שבעלי הצליח ללמד את הפעוט: 1. לא מקללים (גם לקרוא לאח שלך "חתול של קקי" זה סוג של קללה).2. לא יורקים.3. לא אוכלים בעמידה על הכסא. 4. לא חוטפים אוכל מצלחות של אחרים. 5. לא דוחפים פיסות קטנות של מזון לתוך כוסות השתיה של

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com37tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-22903600543560722522010-01-24T08:51:00.000-08:002010-01-24T10:31:25.018-08:00

קראתי כהרגלי את תגובותיכן לפוסט הקודם.מן הקריאה עלתה המסקנה העצובה והבלתי נמנעת (לא, לא מערכת היחסים המוזרה קצת עם אחותי האהובה, גם לא העובדה המעציבה שרובכן קראתן לי "קוטרית", למרות שהכל נרשם....)עולה תמונתה של הבלוגרית החרוצה, המחרפת ימיה כלילותיה בישיבה מול המחשב, מקלידה ללא הרף (לרוב כשפעוט יושב בחוסר נחת על ברכיה ומקיש באושר על המקלדת בחשיבות עצמית), המחפשת עבורכן את המשעשע שבסיפורים, המצלמת

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com34tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-54711202308844020142010-01-07T08:07:00.000-08:002010-01-07T23:34:19.015-08:00

זוכרות איך לפני מלא זמן עסקתי בפתרון חידה בלשית סבוכה ועלומה מאין כמוה? טוב, מן הסתם אתן לא זוכרות אבל קצת אחרי שפתחתי את הבלוג אמרה לי אחותי שהיא נוהגת להגיב תחת שם בדוי שאותו היא סירבה למסור. נאלצתי לעשות תחקיר מעמיק בנושא (הכל מפורט בפוסט הזה), חקרתי ובדקתי כל תגובה והגעתי לתשובה חד משמעית.את מסקנותיי פירסמתי באותו פוסט וישבתי לחגוג מלאת אושר והנאה על היותי בלשית מן המעלה הראשונה.היו פאדיחות,

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com18tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-62617979627897143562009-12-28T08:43:00.000-08:002009-12-30T08:13:42.529-08:00

בשבת אנחנו מאוד אוהבים לטייל, הבעיה שהאהבה שלנו לטיולים מתנגשת עם אהבה גדולה אחרת שלנו והיא לישון בשבת בבוקר (ולישון בכלל). כל שבת אנחנו קובעים טיול מקסים ,"מחר ב-11:00 אנחנו אצלכם", מודיעה לי אחותי, מצאתי טיול מקסים ב"תל חדיד", יש שם את העץ הכי עתיק בארץ ובכלל מסלול נהדר, תהיו מוכנים.אני דווקא קמה מוקדם (בלית ברירה, הפעוט מתעורר מוקדם ומסרב לבוא למיטה שלנו, הוא יודע שבשניה שהראש שלי נוגע בכרית

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com13tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-20454118098984578172009-12-20T03:20:00.000-08:002009-12-20T22:02:50.591-08:00

חנוכה היה דווקא בסדר, לפעוט היה יום חופש אחד ויחיד ובו סבתתו (תודה אמא) התגייסה למאמץ הלאומי לשמור עליו. מסתבר שכשסבתא שומרת עליך ואתה צורח כמו משוגע שאתה רוצה "סקיה מקל" (סוכריה על מקל) ובסוף מקבל שזיף, זה נראה לך איכשהו הגיוני, אז למה עם אמא אתה לא נרגע עד שאתה מקבל לפחות שתי "סקיות מקל" ומנסה באותה הזדמנות להוציא גם איזה 20 טופי (ומוציא, כי לפעמים לאמא אין כח לשמוע יותר את צמד המילים "בא לי").

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com17tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-40725423378616632392009-12-01T22:18:00.000-08:002009-12-03T11:46:20.257-08:00

שבוע שעבר הונהג שבוע בריאות בבית ספר, זה התחיל מזה שביקשו ממני להכין שלטים (למשל: "ביציאה מהשירותים, ידיים שוטפים", כל השלטים שהכנתי היו בנושא שירותים), המשיך בזה שהילדים עברו מספר הרצאות בנושא בריאות, אחר כך היה צריך להביא לבית הספר סנדביצ'ים בריאים בלבד מה שגרם לדילמה די קשה בבית, שוקולד השחר נותר מיותם ובודד ושני ילדים התגעגעו אליו נואשות, אחד הסכים לאכול אך ורק חמאת בוטנים כתחליף עד שהמורה

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com12tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-47820578144025627852009-11-12T08:16:00.000-08:002009-11-12T09:09:18.896-08:00

איזה כותרת מפוצצת, נכון? הייתם מצפים שאני למשל אכשל במבחן הזה, או בעלי, אפילו יש הגיון מסוים בזה שהילד או הילדה יכשלו, אבל מי שנכשל, מכל האנשים בעולם, היה דווקא הפעוט. בשבוע שעבר זומנו לקבלת חיסון בטיפת חלב (טוב, זומנו זה לא ממש מבטא את זה ששכחתי שהילד אמור להתחסן לפני כמה חודשים ואחר כך לא היה החיסון במלאי ובינתיים הילד כבר כמעט נזקק לחזור ולעשות את חלק א' של אותו חיסון...), והאחות החביבה שהבינה

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com17tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-49066883684290461992009-11-03T22:51:00.000-08:002009-11-04T08:18:23.429-08:00

ביום א' האחרון בשעה 16:00 נסחבתי (ואולי כבר הגיע הזמן לומר "התגלגלתי") טרוטת עיניים כהרגלי להוציא את הפעוט מהגן. בעודי אורזת אותו שמעתי את הגננת נפרדת בחמימות מאחת האמהות ואומרת לה: "טוב, בסך הכל עוד שעה אנחנו נפגשים שוב". "נחמד", חשבתי לעצמי, "יש אנשים שנפגשים עם הגננת גם אחרי שעות הגן, אולי הם קרובי משפחה או משהו כזה", סיימתי לארוז את הפעוט והתחלנו להפרד מכולם לשלום, ואז המטפלת אמרה גם לי את

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com14tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-71897801678969600912009-10-24T10:13:00.000-07:002009-10-24T11:11:44.772-07:00

גברים תמיד עושים מה שאומרים להם לא לעשותמה, מה כבר ביקשתי מבעלי? מה כל כך מסובך בזה? זה לא שהוא לא עשה את זה בעבר, אבל כמובן שהוא היה צריך לעשות מה שאומרים לו לא לעשות, ברור.תחילת הסיפור לפני איזה 4.5 חודשים, ידעתי שאני רוצה עוד תינוק, ואני רוצה אותו עכשיו, ולכן קראתי לבעלי לשיחה דחופה וביקשתי ממנו בקשה קטנה וצנועה אחת, "תעשה שזאת תהיה בת", זה הכל, מסובך? קשה? בסך הכל בקשה קטנה שמליוני נשים סביבי

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com24tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-31496519607846950112009-10-07T12:08:00.000-07:002009-10-13T03:04:21.464-07:00

האם שמתן לב כי המרווח בין פוסט לפוסט הולך ומתארך לו? האם יכלתן לראות אותי שוכבת בשבועות האחרונים על הספה בסלון, רגלי מכוסות בשמיכה הפרחונית הקטנה וילדיי רוקדים סביבי ריקודים אינדיאניים, נושמת בכל כוחי דרך הפה ומשננת את המנטרה הקבועה "לא להקיא, לא להקיא, לא להקיא"?. האם הבחנתן בביתי המג'וייף? בהררי הכביסה המחכים בשתיקה? בתפריט המוגבל ממנו חיים דרי הבית? ( אסור להזכיר אפילו את המילה "עוף", "בשר", "

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com45tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-44922692704964822192009-09-22T23:48:00.000-07:002009-09-23T10:37:23.161-07:00

דווקא השנה החדשה לא התחילה משהו, נכון שהיתה לנו הרמת כוסית בעבודה והיה נחמד כזה וכולם טחנו עוגות דבש כאילו אין מחר (גם אני, ברור) וכל החברות שלי לגמו לגימת יין אחת ומיד אמרו שזה עולה להן לראש והן מרגישות מסובבות לגמרי (ולכן קשה להן להמשיך בעבודתן) ואז העברנו את שאר היום בקצת עבודה ומלא פטפוטים ותכניות לחג והחלפת מתכונים ודיבור על מה נאכל וכמה נבשל ומי יעשה כלים ....אחר כך יצאתי שמחה וטובת לב

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com22tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-90580069352263029982009-09-09T00:58:00.000-07:002009-09-13T10:41:36.158-07:00

יש משהו יותר קשה מלהשאיר ילד קטן בגן החדש וללכת?אז האמת שיש, וזה כמובן להשאיר ילד קטן ובוכה מאוד בגן החדשויש משהו יותר קשה מזה? ברור שיש וזה להשאיר אותו מתייפח בזרועות המטפלת וצועק עליה :"די, לכי".... ויש משהו יותר קשה מזה?ברור שיש וזה להציץ מהחלון ולראות שבשנייה שגבך נבלע מאחורי הדלת (אבל פנייך עדיין מציצות בגניבה מהחלון הקטן) המטפלת מניחה את ילדך הממאן על הרצפה וכבר עושה צעד ראשון לכיוון מישהו

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com18tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-39477023257694481632009-08-23T10:52:00.000-07:002010-10-31T00:39:46.010-07:00

כדי לרענן קצת את החופש הבלתי נגמר הזה, אני מעלה הדרכה לשדרוג מגבת לבנה פשוטה. החומרים הדרושים: מגבת ריבוע בד בגודל 15 ס"מ על 15 ס"מ ליצירת לב.רצועת בד (מעט יותר רחבה מרוחב המגבת, אורך של כ- 8 ס"מ)מספרי זיג זגסיכותמכונת תפירהפיסת תחרה ברוחב המגבתפיסת תחרה נוספת לעיטור הלב (מעט יותר רחבה מהלב)קרטון של קורנפלקסמגהץ הוראות: על קרטון הקורנפלקס מסמנים לב

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com17tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-36178163457921888412009-08-17T04:51:00.000-07:002009-08-17T06:19:24.113-07:00

השבועיים האחרונים של אוגוסט מאוד מזכירים לי את השבועיים האחרונים של החודש התשיעי, כל יום נמשך שנה, את סופרת את הדקות וכלום לא קורה, מדי פעם את מרגישה שזה הסוף, כולם אומרים לך שתיכף זה נגמר, נסיון העבר אומר לך שתיכף זה נגמר, ילדייך מוכיחים לך שהיה לזה סוף, הם נולדו מתי שהוא, אבל בסתר ליבך, את יודעת שזהו זה, זה לנצח, זה המראה שלך ואיתו את צריכה לחיות מעכשיו, להשלים עם הכדורגל הזה שגידלת לך מקדימה,

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com18tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-22256104256842264052009-08-05T22:57:00.000-07:002009-08-06T12:33:20.772-07:00

בשבוע הבא המטפלת של הפעוט עורכת מסיבת פרידה.במידה ולא אשרוד את מסיבת הפרידה, אני מאוד מבקשת שמישהו מקרובי משפחתי ירשום זאת בבלוג, סתם, שיעדכן אתכן. הסיבה שבשלה כנראה לא אשרוד מאוד פשוטה: הצלחתי להסתכסך עם כל שאר האמהות של הילדים במשפחתון.זה לא שאני מכירה ממש מישהי מהן, אולי ראיתי אותן חולפות על פניי עם איזה ילד בידיים אבל לא יותר מזה. כעת אתן מן הסתם שואלות את עצמכן כיצד בריה ממוצעת וחביבה כמוני

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com25tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-7560606858800695052009-07-27T23:15:00.000-07:002009-07-30T12:04:32.817-07:00

באחד מימי השבוע שעבר בעלי חזר מוקדם (יחסית) הבייתה."בואי נלך לאכול משהו בחוץ" הוא אמר לי, מיד זינקתי באושר מכסא המחשב עליו ישבתי (זה מה שהמילה "אוכל" עושה לי) ולאחר מכן נחתתי חזרה (בכבדות) בכיסא. "אני לא יכולה" עניתי בחשיבות עצמית, "אני עונה כעת על מכתבי קוראים", "מכתבי קוראים, הא?" אמר לי בעלי בזלזול, "תזכירי לי מה הרב מכר שפירסמת לאחרונה?", "זה הבלוג שלי" עניתי לו, אנשים שאלו כל מיני שאלות מאוד

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com24tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-20113252676242342552009-07-22T03:21:00.000-07:002009-07-24T03:18:58.376-07:00

לאחר חיפושים רבים ומתישים נמצא גן לפעוט, ברור שרצינו גן שיהיה מקסים ואוהב ופעוטנו העקשן יקבל את כל תשומת הלב שבעולם אבל העקרון הראשון שהנחה אותנו היה (לאחר שנתיים למודות סבל ותינוק שזורק אוכל בבתי קפה) שהגן יעבוד ביום שישי בבוקר. סוף סוף נמצא גן נחמד ובשבוע שעבר הוזמנו לשיחת פתיחה והיכרות.נסיון העבר לימד אותי שלפגישות מסוג זה לא הולכים לבד (תבינו בהמשך למה...), ברור שבעלי לא יכל/רצה לבוא ולכן

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com37tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-80256520083424529222009-07-12T07:37:00.000-07:002009-07-13T07:33:00.919-07:00

אני כותבת לכן כעת בלחץ היסטרי, לרגלי שטיח של צעצועים, סל הכביסה שלי גולש, הפעוט (תינוק לשעבר) משוטט גלמוד ברחבי הבית, שתי בנות משחקות בחדר (יש לי חשדות כבדים שמדובר בחולה ורופא), בני הגדול מוריד סרטים בעלי תוכן מפוקפק מהאינטרנט, ובכל זאת אני מעדיפה לכתוב את הפוסט הזה במקום לפקח כהרגלי על בני משפחתי. למה? רק בגלל לחץ קבוצתי המכריע אותי, כידוע למי שקרא כראוי את פוסטי הקודם ולא כידוע למי שחיפף, ביום

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com19tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-53282306228338636842009-07-09T08:37:00.001-07:002009-07-10T10:16:14.566-07:00

אז תגידו, איזה מן אמהות אתן? האם אתן כאלה שבתחילת יוני כבר יודעות שאוטוטו יש דבר כזה שקוראים לו חופש גדול? או בשמו השני, "הסיוט הארוך"? (שזה לעומת הסיוטים הקצרים שהם למשל חנוכה, פורים, תשעה באב וכל מיני כאלה שאינם מוכרים במקום עבודתי כימי חופש משום סיבה שהיא), האם כבר בתחילת יוני אתן ממהרות לרשום את ילדיכן לקייטנה, פותחות את יומניכן ומתכננות מי מבני המשפחה יסונג'ר באוגוסט?או שאתן מהסוג השני, הסוג

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com14tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-42368017435208277232009-06-25T07:13:00.000-07:002009-07-01T08:07:05.283-07:00

נכון, לא יצא לי לכתוב די הרבה זמן (טוב, מלא זמן, לא באשמתי, בני משפחתי דורשים מלא תשומת לב עם כל הלימודים שלהם ומסיבות הסיום ותעודות סוף שנה, כאילו זה הדבר החשוב ביותר בעולם ולא הבלוג החמוד שלי)।"אז מה קורה עם הבלוג?" התעניינה אחותי השבוע, "מה קורה איתו?" עניתי כהרגלי בשאלה, "כלום" אמרה אחותי, "לא קורה איתו כלום אז אני מבינה שאת לא מעוניינת בו יותר, ואין שום בעיה, זה באמת מאוד קשה להתעסק בכל כך

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com15tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-12204354019792174312009-06-11T01:39:00.000-07:002009-07-01T08:12:29.169-07:00

תגידו, איך אתן מספיקות הכל? זה לא מטורף קצת הקצב חיים הזה? כי אני למשל לא מספיקה כלום.הנה דוגמא קטנה לשבוע האחרון:יום א' - התחיל מזה שקמתי חצי שעה אחרי הזמן (אני אפילו לא יכולה להגיד שהשעון לא צלצל, פשוט לא שמתי שעון, לא יודעת מה חשבתי לעצמי...), ריצה מטורפת לעבודה תוך כדי תפילה חרישית שתהיה לי חניה (והיתה, תודה אלוהים).בצהרים כבר לא יכלתי לנוח את חצי שעת (שנת) היופי שלי כי כאמור בזבזתי אותה

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com22tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-40349104125467735622009-05-21T03:39:00.000-07:002009-07-01T08:04:14.615-07:00

מוקדש באהבה לתינוק שלי שחגג שנתיים:* אתה יכול במשך שעה לעמוד ליד המקרר, למשוך נואשות בדלת ולצרוח: "תוח, תוח" (לפתוח), יחד עם זאת ארבעת האנשים האחרים ששוהים בסמיכות אליך באותו זמן מתעלמים מדרישתך לחלוטין.* גילית איפה מוחבאת חבילת הטופי ("קופי") וללא לאות אתה מבקש "קופי" בכל פעם שאתה מבחין בארון, אם אתה קולט שאמא שלך עייפה, זה אומר שכל המאמצים שלך יישאו פרי, אם אמא באותו יום חזרה מהעבודה עם מתקפת

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com21tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-5448677687352149992009-05-13T21:55:00.000-07:002009-07-01T08:13:29.727-07:00

השבוע הייתי בשתי אסיפות הורים והחלטתי ליישם את הטקטיקה עליכן, מיד כשמגיעים המורה מפשפשת היטב בזכרונה, מרכזת את כל כוחותיה ומנסה למצוא במאמץ עילאי משהו חיובי לומר על הילד שלכן (שיושב מול פניה ולועס מסטיק, אלוהים, אם הייתי יכולה הייתי שולפת לו אותו בכוח מהפה אבל אז הייתי מצטיירת כאמא ההיסטרית והקפדנית ולא כאמא האיכפתית והמבינה שכל כך התאמצתי להיות ולכן לכל אורך הפגישה נאלצתי לסבול בשקט את הלעיסות

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com28tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-52144222463267702572009-05-06T11:57:00.000-07:002009-05-06T23:56:24.478-07:00

לא הייתי מלא זמן, נעלמתי, התאדתי, אני יודעת, התלבטתי ארוכות וקשות האם לכתוב לכן את הסיבה, מצד אחד, סבבה, כולנו באותה סירה, מצד שני, פדיחות קצת, לא? לא מדברים על זה...שששש......בסוף דווקא בעלי החליט בשבילי ואמר שהכתיבה עשויה לשפר קצת את מצב רוחי (ולהוריד אותי קצת מהמוח שלו), ומעשה שהיה כך היה:קצת אחרי פסח שמתי לב שהבגדים (טוב, המכנסיים באזור המותן), התחילו קצת ללחוץ, גם אני קצת נלחצתי מזה ואף

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com60tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-63630097341744312922009-04-22T03:16:00.000-07:002009-04-23T01:45:10.221-07:00

באחד מימי שישי הודיע לי בעלי כי עליו להשלים משהו קטן בעבודה, "מה?" אמרתי לו מזועזעת לחלוטין, "מי בדיוק ישתה איתי קפה בארומה בבוקר?", "את יכולה לקחת את התינוק" אמר לי בעלי, "הוא מת על בתי קפה", מה שנכון נכון, ברגע שמגיעים לארומה התינוק מתיישב ומצפה בקוצר רוח לקבל משהו לאכול ואף שותה לנו מכוסות הקפה, "לא בא בחשבון" הודעתי בקוצר רוח לבעלי, "אתה חייב למצוא סידור אחר", "אתה?" חזר אחרי התינוק בהשתאות,

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com29tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-33156692049484787692009-04-07T03:29:00.000-07:002009-04-11T00:35:45.429-07:00

יום ראשון:הייתי אמורה להתחיל לכתוב כבר ביום ראשון, תכננתי לרשום מן יומן קטן שבו אספר לכן כל יום מה עובר עלי, אמרתי לעצמי שביום ראשון אתחיל לכתוב בעבודה כי בין כה שלושה ימים לפני החג אף אחד לא עובד (כן, אפילו הבוס ההיסטרי שלי מסתובב במצב צבירה "ידידותי"...), וחוץ מזה תכננתי לחפש מתכונים לפסח באינטרנט.כמו תמיד שום דבר לא הלך לפי התכניות, על הבוקר חברתי לעבודה הודיעה לי שקרה הגרוע מכל, השרתים נפלו,

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com31tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-55690561625571484402009-04-02T08:38:00.000-07:002009-04-03T00:35:15.534-07:00

כשהילד הגיע לכיתה ב' החלטתי שהגיע הזמן לשבת לו על המוח שיתחיל לקרוא ספרים, "אבל אני קורא המון" אמר לי הילד, "אני קורא כל היום את התרגום בטלויזיה", כמובן שלא השתכנעתי מזה והתחלתי להביא לו מליוני ספרים מהספריה, כלום לא עזר, הילד סירב לקרוא.בחופש הגדול של אותו קיץ החלטתי שאין דבר כזה שהילד לא קורא, הבאתי את הספר הראשון מסדרת הארי פוטר וישבתי להקריא לו, ערב ערב, עד שבסוף הוא נתפס על העלילה והתחיל

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com15tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-67183027526480572592009-03-26T04:18:00.000-07:002009-03-26T23:10:01.042-07:00

שבוע סוער עבר על כוחותינו, אני נפלתי, הבת שלי נשדדה (שוד וירטואלי אבל כואב) והבן שלי למד להתמודד עם האמת.באחד הימים השבוע הלכתי לקחת משהו קטן מהאוטו (טוב, את התיק שלי אם אתם חייבים לדעת), מאחר ואני לא מי יודע מה יודעת לחנות ברוורס ולרוב זורקת את אוטואי במין זווית מוזרה כזאת ורצה הבייתה, גם הפעם חניתי בקרבה מסוכנת לגדר שיחים, כשחזרתי נאלצתי ממש לפלס את דרכי בתוככי הג'ונגל, ניגשתי לדלת ואף הצלחתי

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com28tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-43081820526830081172009-03-19T12:22:00.000-07:002009-03-20T07:41:27.538-07:00

אתגר מיקסים האחרון עסק בנושא תחפושת, יותר נכון יצירה בעקבות אומן אהוב.מאחר ולבושתי הרבה לא השתתפתי באתגרים האחרונים החלטתי הפעם להשתתף ויהי מה, בחרתי יוצרת אהובה עלי מאוד, אלופה בלבד (felt יענו) והכנתי ארנק/תיק/קלמר קטן.הבחירה בתיק קטן לא מקרית, בקומונה "פרידה ונומה" בה אני משתתפת מארגנת בחורה מדהימה בשם קינשסה פרויקט לו היא קוראת "נתינה ואהבה" והוא נועד לצבוע בורוד את חג הפסח של בני נוער בגילאי

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com12tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-81731534288023026742009-03-19T07:56:00.001-07:002009-03-20T07:25:23.789-07:00

ביום שבת אחרי הצהריים אנחנו רגילים ליפול על אחותי, "איזה כיף שבאתם", היא אומרת לנו בכניסה, "כל השבוע אני שומרת בשבילכם כל מיני סיפורים קטנים", כולנו מתיישבים ומצפים לסיפור, "יש בעיה קטנה" אומרת אחותי ומחווה בעיניה על הילדים, שמונה זוגות עיניים נעוצות בה בציפייה דרוכה (שלושה ילדים שלי, ארבעה שלה וכלב אחד), הבעיה מוכרת וידועה, תשעים אחוז מהסיפורים שלנו נוגעים בילדים, מאה אחוז מהם אינם מחמיאים.אנחנו

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com9tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-10454018640958372562009-03-11T22:04:00.000-07:002009-03-12T12:22:24.438-07:00

לפני כשבוע קיבלתי אימייל מאחת המעצבות הצעירות שיצא לי לעבוד איתן (חותמות, ברור), "תשמעי", כתבה לי המעצבת, "יש איזה כתבת מעיתון מעריב שרוצה לעשות כתבה על בלוגריות וגם השם שלך עלה, את מרשה לי לתת לה את הטלפון שלך"?, "מה פתאום" רציתי להגיד, "אני בכלל לא רוצה, אני לא בקטע, אני לא יכולה לחיות עם החשיפה, זה מאוד קשה לי, אני אדם פרטי", ובפועל אמרתי "תני לה כמה שיותר מהר" ומאז ישבתי וחיכיתי וציפיתי לשיחת

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com31tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-86287332416667685582009-03-05T02:02:00.000-08:002009-03-05T09:45:10.076-08:00

הכל התחיל לפני 6 שנים, טיילנו לנו בהרכב משפחתי כמעט מלא (התינוק עוד לא נולד) באיזה קניון קטן באזורנו, באחת הפינות היו מספר גברים בחליפות לבנות שהיו עסוקים בלהטיל זה את זה על מזרון כחול.עמדנו והתבוננו ואחרי כמה רגעים רציתי להמשיך (לחנות הנעליים הקרובה, ברור), משכתי לבעלי בשרוול וכבר תפסתי תנופה לכיוון החנות, להפתעתי הרבה בעלי נשאר נטוע במקומו בעיניים מוקסמות.אם הייתי יודעת מה צפוי לנו בשש השנים

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com26tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-67628200349954911662009-02-25T22:48:00.000-08:002009-02-27T08:57:59.567-08:00

אתמול התקיימה חגיגת יום המשפחה בכיתה של הילדה, לאחר יום מטורף של ריצות והכנות, אפיה וחפיפה, הגענו לטקס. המורה ביקשה במפורש בעל פה ובכתב לא להביא אחים קטנים (או אחים מכל סוג שהוא, גם לחגיגת יום המשפחה יש גבול), כרגיל הייתי לא ממושמעת וגררתי אחרי את התינוק (טוב, הוא בן שנה ו-9 חודשים אבל נכון שאתן מרשות לי לקרוא לו עדיין תינוק?), הכיתה היתה מלאה וגדושה באחים קטנים שהגיעו באופן לא חוקי..מיד כשהגענו

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com21tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-70702547283027584802009-02-21T10:05:00.000-08:002009-02-22T00:04:55.962-08:00

בשבוע שעבר הילד חזר מלא אושר מבית הספר, "אמא" הוא אמר לי בשמחה בעודו קופץ את המדרגות שתיים שתיים ומשיר חפצים שונים בדרך", "אנחנו צריכים להגיש עבודה על מערכת השמש". "מי זה אנחנו?" שאלתי בחרדה גלויה למרות שידעתי כבר את התשובה, "אנחנו זה את ואני" ענה לי הילד (כפי שתשימו לב, לפי סדר עדיפות יורד), "איזה מין עבודה?" שאלתי ורציתי לנגוח את הראש בקיר או לחילופין, לשכב על הרצפה ולייבב קצת, "זאת עבודה בתלת

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com17tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-472349087451356192009-02-13T06:53:00.000-08:002009-02-15T00:16:05.326-08:00

כן, הגיע הזמן להתוודות, אני, שם פרטי "מקופלת", שם משפחה "1", חולה במחלה חשוכת מרפא, מחלה גנטית שלמיטב ידיעתי אני היחידה במשפחה שירשה אותה (מאמי), מחלת הסדר והנקיון.למחלה מספר סימפטומים:נטיה להצמחת איבר נוסף בקצות האצבעות של יד ימין, צבעו ורוד (לפעמים תכלת או צהוב-אפרפר) וקרוי בפי הבריות "סמרטוט".נטיה איומה ללכת אחרי בני המשפחה האחרים תוך השמעת משפטי מפתח כגון: "אני לא העוזרת שלכם", "המקרר הוא לא

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com19tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-10303562789691327792009-02-02T11:33:00.000-08:002009-02-04T07:28:55.863-08:00

הראשון היה בעלי, הוא חזר מהעבודה עם כאב גרון קל, "אני עומד למות" הוא הודיע לי, "אני בטוח בזה, מזל שעשיתי ביטוח חיים ככה שאת די מסודרת, תראי לילדים תמונות שלי" וברעש גדול בעודו משאיר נתיב של בלאגן מדלת הכניסה פרש לחדרנו כדי לרשום את צוואתו האחרונה והסופית בהחלט ולחכות לגזר הדין (מוות) של הרופא."אתה לא עומד למות" פסק הרופא, "יש לך שפעת, תשכב עד סוף השבוע במיטה, ותזהר, זה נורא מדבק".כמובן שזה היה

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com30tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-5678399540375593012009-01-24T10:56:00.000-08:002009-01-26T08:14:11.416-08:00

"אין לי מה לכתוב בבלוג" התנפלתי כרגיל על בעלי בשובו מהעבודה, "מה הבעיה" הוא ענה לי, "את יכולה להמשיך להוציא אותי אהבל כהרגלך", או קיי, טעות קטנה, שיניתי כיוון ופניתי לחברה טובה, "מה הבעיה" היא אמרה לי, "את תמיד יכולה להמשיך לבכות על ציוד שחסר לך כמו שעשית עם המכונת תפירה, זה יספק לך נושא נהדר לפחות לשלושת הפוסטים הקרובים".טוב, הבנתי את הרמז ופניתי לשאול את אחותי מה לעשות, "מה הבעיה" אמרה לי אחותי

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com34tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-22346219535731069812009-01-19T23:05:00.000-08:002009-01-20T10:58:45.824-08:00

לפעמים זה עוזר להתבכיין, הנה, קחו אותי לדוגמא, התבכיינתי על זה שאין לי מכונת תפירה, ניג'וסיי עלו לשמיים ומשם צנחו למקום הקרוב ביותר - ירושלים, ישר לבית של אמא שלי. "המממ, אז את רוצה מכונה...", אמרה לי אמא שלי בקול תקיף, "טוב, תשמעי, אני מוכנה להשאיל לך את המכונה שלי, היא חדשה ואת שומרת עליה, אני עושה איתה תיקונים" (תיקונים? מי עושה תיקונים עם מכונה... פחחחח... היא נועדה להכנת דברים קטנים וחמודים

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com35tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-91635800494130173382009-01-09T12:47:00.000-08:002009-01-11T21:25:41.870-08:00

"כתבו לי תגובה מעליבה" ארבתי לבעלי מיד עם שובו הביתה מהעבודה. "מה, בפליקר שלך? שאל בעלי, "לא, בבלוג, פליקר זה זה שאתה מעלה תמונות ובלוג זה, טוב, לא חשוב, משהו ממש ממש מעליב...", "מה? מה כתבו?" "שאני טרחנית" עניתי לו בשפלות רוח לא אפיינית, "נו, שוין, מה חוץ מזה?" שאל בעלי, "אבל זה היה ממש מעליב, כתבו שאני ממש מעצבנת" סירבתי להרפות מהנושא, שתיקה מביכה השתררה, "מה, גם אתה חושב ככה?, "לא, מה פתאום"

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com22tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-80535029024871732142009-01-01T22:49:00.000-08:002009-01-01T23:26:17.262-08:00

באחד הימים השבוע בעלי נקלע במקרה לבלוג שלי (המחשב פשוט היה פתוח על הבלוג, זה לא מרצונו החופשי), "מה זה שאני קורא פה בפליקר (!) שלך שאת רוצה את החדר עבודה שלי" הוא אמר, זה הדבר היחיד שעניין אותו בבלוג שלי."אני חייבת מכונת תפירה" מיהרתי לענות לו כמנהגי בתקופה האחרונה, אמנם יש לי יום הולדת רק בעוד 6 חודשים אבל תמיד צריך להכין את הקרקע, "וחוץ מזה, אתה לא צריך לנסוע קצת מהעבודה לארצות הברית?", ("

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com23tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-21641709295675117122008-12-25T01:38:00.000-08:002008-12-25T02:07:18.081-08:00

נכון שלדרבי חוקים משלו?, נכון שכדורגל משחקים 90 דקות? (או משהו כזה?), אז גם לאתגר של מיקסים חוקים משלו...(אבל משחקים אותו יותר מ- 90 דקות). חוק ראשון אומר שאין לי רעיון ואני לא משתתפת הפעם, חוק שני אומר שאולי כדאי בכל זאת לחפש איזה רעיון. חוק שלישי אומר שאין לי רעיון ואני לא משתתפת (זהה לחוק ראשון אבל מגיע אחרי החוק השני, תמיד).אחר כך אני בכל זאת מתחילה לצוד אחר רעיון ברחבי האינטרנט, גם לרעיון

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com24tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-28421219154637880722008-12-21T07:49:00.000-08:002008-12-21T21:06:23.823-08:00

קודם אני אקדים ואומר שמי שנושא ההנקה דוחה אותו, מגעיל אותו, נמאס לו ממנו (אני), יכול לעבור הלאה.ולעניננו, את יושבת לך, על ברכייך יושב היפופוטם צעיר (בן שנה ושבעה חודשים) ויונק במרץ, בידו הפנויה הוא מצ'פח אותך בראש, מושך לך שערות, דוחף לך אצבעות לנחיריים וקצת בועט עם הרגליים. אחרי שלוש דקות הוא מתרומם במרץ של סוס מירוץ תוך כדי שהוא נותן לך ביס, מרים עוד קצת את החולצה, מוצא את הנקודת חן הענקית (

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com17tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-15719867487812996452008-12-14T07:51:00.000-08:002008-12-16T03:25:39.381-08:00

הזמנתי את בני משפחתי לבוא לבקר בבלוג, התגובות היו שונות ומפתיעות למדי, היו כאלה שאמרו לי שהבלוג מקסים, שהם גאים בי מאוד ושכל הכבוד לי (תודה אמא), יחד עם זאת, שמתי לב שהם לא נרשמו לקבל עדכונים באופן קבוע (אמא!!!).היו כאלה שאמרו לי שהבלוג מתוק ביותר אבל הנושא שלו צר, רצוי להרחיב, לספר על המשפחה, על הילדים, על האחים, על הילדים של האחים (אחותי היקרה, יום אחד אני אמצא דרך לקשר אותך לנושא החותמות

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com37tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-5538918661106322102008-12-03T23:20:00.000-08:002008-12-04T07:10:35.641-08:00

אוקיי, דבר ראשון אקדים ואומר שבחיים, אבל בחיים אני לא עוברת יותר דירה, מה זה הסיוט הזה?ולנושא הפוסט: חותמות מגולפות ביד, אז מה הסיפור איתן? מה זה החותמות האלה אתן בטח שואלות ומה כל כך מלהיב בהן? טוב, אולי זאת רק שריטה קטנה שלי אבל כשראיתי פעם ראשונה באיזה פליקר חותמות מגולפות ביד לא יכלתי לאכול או לישון (טוב, נו, לא יפה לשקר בבלוג, לישון אני לא ישנה מאז שנולד לי הקופיף הקטן ולאכול, נו, בן אדם

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com12tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-44653922967751812592008-11-24T21:26:00.001-08:002008-11-24T21:46:32.043-08:00

איכפת לכם אם אני אעבור לגור קצת בבלוג? כל כך נקי ומסודר פה, כל בבושקה עומדת במקום, אף אחד לא צועק, לא זורק דברים על הריצפה, שופך, מאיים על חייו של אחיו (או אחותו), רודף אחרי אמא שלו עם הר של שיעורי בית ובחינות.ביום ראשון אני עוברת דירה, כל הבית (הישן) מלא ארגזים, בגדים וכלים שעוד לא ארזתי, הרים של כביסה (שלא כיבסתי), צעצועים של התינוק שכולם דורכים עליהם, חומרי יצירה שלי שאסור היה לארוז עד הרגע

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-7548804226947462102008-11-22T22:35:00.000-08:002008-11-23T21:34:33.366-08:00

במיקסים פורסם אתגר חדש בנושא "מתוק", מיד עלו לי לראש עוגות קצפת, הררים של גלידות, עוגות שמרים, שוקו חם, קרמבואים במילוי שוקו, טוב, גם וניל הולך, כדורי שוקולד עם סוכריות צבעוניות, קרואסונים עם שוקולד, עוגיות עם שקדים, ופלים בטעם לימון, ריבת חלב , סוכריות נחשים, עוגיות חיוכים (לאט לאט התפשרתי גם על מוצרים שיש במכולת), קרואסונים בלי שוקולד, עוגיות מלוחות של עבאדי, בורקסים גבינה (בכלל, שכחתי מה הנושא

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com12tag:blogger.com,1999:blog-4998237745928467237.post-56128766597214287942008-11-18T20:45:00.000-08:002008-11-18T21:28:00.861-08:00

או קיי, אחרי שננזפתי קשות על זה שאין לי בלוג ולכל העולם (ואחותו) כבר יש, הבנתי שאין לי ברירה, הגיע הזמן להתחיל ולריב עם בלוג משלי (אוף, עד שהבנתי איך עובד כל נושא הפליקר.....).אז קצת עובדות עליי:הכינוי שלי מקופלת, תמיד ציירתי ורשמתי במסגרות שונות, לפני מספר שנים גיליתי את העולם האינטרנטי של היצירה והתחלתי ליצור בחומרים שונים (בד, לבד, סקראפבוקינג, גילוף חותמות ופימו, כן, אחרי שתקופת הפימו עברה לה

mekoopelethttp://www.blogger.com/profile/01606219691027708804noreply@blogger.com15